איראן וארצות הברית ממשיכות להחליף הצעות באמצעות מתווכים, אך עדיין חלוקות בשאלה מי יפעל ראשון: טהרן דורשת הקלה במצור ובסנקציות לפני פתיחת הורמוז, ואילו וושינגטון מבקשת צעדים מדידים בתיק הגרעין. בזמן הזה כלי שיט נוסף נפגע, מפעלים מצמצמים פעילות ומערכת הסיוע במזון מתקשה להתמודד עם מיליוני הפניות.
טהרן מסיימת לנסח תשובה, לא הסכם
איראן מסיימת לגבש את תשובתה להערות האמריקאיות על התוכנית שהציגה בניו יורק. סגן שר החוץ קאזם גריבאבאדי אמר כי התגובה תועבר באמצעות המתווכים וכי "איראן מקבלת בברכה דיפלומטיה", בתנאי שההצעות שיונחו בפניה יהיו מציאותיות.
התנאי הזה מאפשר לטהרן להמשיך להשתתף בתהליך בלי להתחייב לקבל את ההצעה האמריקאית. אם התשובה תידחה, איראן תוכל לטעון שלא ברחה מן השיחות, אלא קיבלה הצעה שלא עמדה בדרישות הבסיסיות שלה.
גם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נשמע מעוניין להשאיר את הדלת פתוחה. לפי דיווח איראני שהתבסס על דבריו בנאום בחירות באוהיו, טראמפ אמר כי איראן "רוצה הסכם, אבל אינה יודעת כיצד להגיע אליו". הוא אף טען שייתכן שארצות הברית הרחיקה לכת בפגיעה בהנהגה האיראנית.
הדברים לא פורסמו בתמליל אמריקאי רשמי מלא, ולכן יש להתייחס בזהירות לניסוח המדויק. מבחינה פוליטית, הם מעניקים לשני הצדדים אפשרות להגיע להסכם בלי להודות ששינו כיוון. טראמפ יוכל לטעון שהלחץ הצבאי אילץ את איראן לבקש עסקה; טהרן תוכל לטעון שארצות הברית הבינה כי ההסלמה עברה את הגבול ונאלצה לחזור למסלול המדיני.
הבעיה נשארת סדר הביצוע. ניתוח שהתפרסם בדוניא-י אקתצאד טען כי וושינגטון קיבלה חלק משבעת התנאים האיראניים, אך לא את לוח הזמנים שטהרן דורשת. אין מדובר בנוסח רשמי של התשובה האמריקאית, אלא בניתוח הנשען בין היתר על דבריו של דיפלומט לשעבר. הוא עדיין מספק תמונה הגיונית של המחלוקת.
לפי הניתוח, איראן דורשת הקלה במצור הימי, הסרת המגבלות על יצוא הנפט, שחרור נכסים מוקפאים והפסקת הלחימה לפני שתפתח את מצר הורמוז. ארצות הברית מוכנה לדון בחלק מן הצעדים, אך מבקשת לקשור אותם להתקדמות בתיק הגרעין ולפעולות איראניות שאפשר לבדוק ולמדוד.
טהרן אינה רוצה לוותר על הורמוז ואז להמתין לתמורה. וושינגטון אינה רוצה להסיר לחץ כלכלי וצבאי לפני שתראה שינוי איראני. גם אם קיימת הסכמה על היעד הכללי, כל צד עדיין דורש מן האחר לקחת ראשון את הסיכון.
הגרעין חזר להיות המבחן של כל הקלה
לא פורסם הבוקר שינוי מבצעי חדש בתוכנית הגרעין. אין הודעה על הורדת רמת ההעשרה, צמצום מלאי האורניום, הפסקת פעילותן של צנטריפוגות או הרחבת הגישה לפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
ההתפתחות היא מדינית: לפי הניתוחים שפורסמו בטהרן, ארצות הברית מבקשת שכל הקלה משמעותית במצור ובסנקציות תהיה קשורה לצעד איראני בתחום הגרעין. מבחינת וושינגטון, הבטחה כללית שהפעילות הגרעינית נועדה למטרות אזרחיות אינה מספיקה. היא רוצה מנגנון שניתן לפקח עליו.
איראן, מצדה, אינה מוכנה לחזור לנקודת ההתחלה. דובר משרד החוץ אסמאעיל בקאאי אמר כי המדינה "אינה בורחת משולחן המשא ומתן", אך הבהיר שדרישותיה כוללות את הסרת המצור הימי, הפסקת הלחימה בכל החזיתות, שחרור נכסים והסרת הסנקציות החדשות.
לדבריו, החשש מתוכנית הגרעין נשאר הדרישה המרכזית של האמריקאים. המשמעות היא שהצדדים כבר אינם מתווכחים אם הגרעין יהיה חלק מן ההסכם, אלא היכן הוא יופיע בסדר הפעולות וכמה איראן תידרש לעשות לפני שתקבל תמורה.
המחנה הרפורמיסטי מציע לפשט את העסקה. הפוליטיקאי הוותיק בהזאד נבווי קרא להפריד בין הורמוז לבין התיק הגרעיני, להתמקד בהסדר של פיקוח תמורת הסרת סנקציות ולתת לסין תפקיד של ערבה. זו אינה עמדת הממשלה, אך היא מבטאת חשש שהניסיון לפתור את כל הנושאים יחד יהפוך כל תקרית ימית לסיבה לעצור את השיחות.
כלי שיט רביעי נפגע, אבל גם הפעם ״חסרים״ פרטים
הבוקר הופיע דיווח על פגיעה בכלי שיט נוסף במצר הורמוז. לפי אעתמאד אונליין, שהתבסס על אירנ"א ועל הודעה שיוחסה למרכז הבריטי לפעולות סחר ימי, קליע לא מזוהה פגע במכלית וגרם לה נזק.
לא פורסמו שם כלי השיט, מצבו של הצוות, היקף הנזק או זהות התוקף. הדיווח תיאר אותו ככלי השיט הרביעי שנפגע מאז היום הקודם, אך ההתראה המקורית לא נמצאה באתר הפתוח של המרכז הבריטי. נכון יותר להתייחס לכך כדיווח מוסדי עקיף שעדיין חסר אישור מלא. אי הוודאות סביב הפגיעות מתחילה לעורר ויכוח בתוך איראן. נבווי טען כי הנשיא מסעוד פזשכיאן כבר הביע בעבר כעס בפני מפקדי הצבא בעקבות תקיפות נגד כלי שיט, וכי המפקדים השיבו שלא קיבלו הוראה ולא היו מעורבים.
אין אישור רשמי לשיחה כזאת, ולכן אי אפשר לדעת אם התקיימה כפי שתיאר. עצם העלאת הטענה בעיתונות הרפורמיסטית מלמדת על חשש אמיתי יותר: ייתכן שגם הממשלה אינה יודעת בוודאות מי אחראי לכל פעולה במצר, או שאינה מסוגלת לשכנע את הציבור ואת המתווכים שאין קשר בין השיחות לבין ההסלמה הימית.
בקאאי דחה את הטענה שאיראן יצרה את האירועים במצר כדי לבנות מנוף מיקוח. לדבריו, חוסר הביטחון נובע מן המלחמה ומן המצור האמריקאי. ההכחשה אינה מנתקת את הורמוז מן המשא ומתן. גם אם איראן אינה יוזמת כל תקיפה, היא ממשיכה לדרוש ויתורים אמריקאיים כתנאי להשבת הביטחון ולחזרה לתנועה רגילה. מבחינת חברות הספנות, מי התחיל אינו השיקול היחיד. הן צריכות לדעת אם ספינה יכולה לעבור, כמה יעלה לבטח אותה ומה הסיכוי שהצוות ייקלע לאירוע נוסף.
פזשכיאן והשמרנים כבר מתווכחים על סיפור הניצחון
בכיהאן תיארו את טראמפ כמי שמתחנן לסיום המלחמה וטענו שניסיונות להעביר נפט דרך איחוד האמירויות לא יפתרו את הבעיה האמריקאית. העיתון גם קרא להקמת "מועצת מלחמה כלכלית".
הכותרות אינן מקור אמין לבחינת המצב הצבאי או הכלכלי. הן חשובות מפני שהן מציבות לממשלה מבחן פוליטי: כל הסכם צריך להיראות כמו כניעה אמריקאית ללחץ האיראני. אם ארצות הברית תקבל חלק מן התנאים, השמרנים ידרשו שהדבר יוצג כהוכחה להצלחת המלחמה. אם איראן תידרש לצעד ראשון, הם עלולים לתאר זאת כוויתור מסוכן.
פזשכיאן צריך אפוא לנהל שתי שיחות. מול וושינגטון הוא צריך להראות שאיראן מסוגלת לספק התחייבויות שאפשר למדוד. מול המערכת בטהרן הוא צריך להוכיח שלא ויתר על הורמוז, על ההעשרה או על נכסים אחרים לפני שקיבל תמורה. הוויכוח אינו רק על תנאי ההסכם. הוא גם על הזכות לספר לציבור מדוע ההסכם נחתם ומי ניצח בדרך אליו.
המפעלים כבר 11 חודשים מתחת לקו הצמיחה
הנתון הכלכלי החשוב הבוקר הגיע ממדד מנהלי הרכש של התעשייה. המדד עמד בספטמבר על 48.5 נקודות ונשאר מתחת לרף 50 זה החודש ה-11 ברציפות. מדד מנהלי הרכש מבוסס על תשובות של מנהלים לגבי ייצור, הזמנות, מלאי, תעסוקה וזמני אספקה. נתון גבוה מ-50 מצביע בדרך כלל על התרחבות בפעילות, ונתון נמוך מ-50 על התכווצות. חודש חלש אחד יכול לנבוע מזעזוע זמני. רצף של 11 חודשים כבר מצביע על מיתון תעשייתי ממושך.
לפי הנתונים שפורסמו, עלות חומרי הגלם הגיעה לשיא של שבע שנים, מלאי התשומות נמוך והיצוא מתכווץ. גם ציפיות המפעלים לחודש הבא נשארו מתחת ל-50. חולשת הביקוש אינה מאפשרת ליצרנים להעלות מחירים באותו קצב שבו עולות העלויות שלהם. מפעל שרוכש חומר גלם יקר יותר אך אינו מצליח לגלגל את מלוא ההתייקרות ללקוח סופג את ההפרש בשולי הרווח. בהמשך הוא מצמצם מלאי, דוחה השקעות, מפחית משמרות או מעכב תשלומים לספקים.
הכלכלה האיראנית אינה קורסת. המפעלים עדיין עובדים, השווקים פתוחים והממשלה ממשיכה לשלם לפחות חלק מן המשכורות והסובסידיות. מיתון נראה אחרת: פחות חומרי גלם, פחות הזמנות ופחות כסף פנוי בכל חודש. השחיקה מתרחשת זמן רב לפני שהמפעל סוגר את שעריו. פזשכיאן עצמו הודה בחומרת המצב ואמר שהכלכלה היא איום חמור יותר מן האתגר הצבאי. הוא קרא למערכת להפסיק להרחיק אנשים מן השירות הציבורי ולהתמקד ביכולת לספק להם פתרונות. זו הכרה בכך שהישרדות המדינה אינה מספיקה אם הציבור אינו מקבל עבודה, מזון ושירותים בסיסיים.
הדולר יורד, כמות הכסף ממשיכה לעלות
בשוק המטבע נרשמה הקלה מסוימת. הדולר החופשי ירד ב-0.7 אחוזים ל-262,700 תומאן, רמתו הנמוכה ביותר בעשרה ימים. זה היה יום שלישי ברציפות של ירידות. הירידה יוחסה להגדלת ההיצע מצד עושה השוק ולזהירות של הסוחרים בזמן שהמגעים המדיניים נמשכים. היא יכולה להאט התייקרויות בטווח הקצר ולהרגיע חלק מן הביקוש לזהב ולמטבע זר.
הנתון אינו משנה לבדו את כיוון הכלכלה. שער הדולר יכול להגיב במהירות להזרמת מטבע או לשמועה על הסכם. מפעל אינו מחדש באותו קצב את המלאי, האשראי וההזמנות שאיבד במהלך חודשים של אי ודאות. גם נתוני הנזילות מציבים סימן אזהרה. הנזילות, כלומר כמות הכסף והפיקדונות הנזילים במשק, גדלה בספטמבר בכ-1.3 אחוזים ובכ-51 אחוזים לעומת השנה הקודמת. כאשר כמות הכסף גדלה במהירות בזמן שהייצור מתכווץ, הלחץ האינפלציוני אינו נעלם בגלל שלושה ימים של ירידה בשער הדולר.
40 מיליון כניסות, חצי מיליון רישומים
התוכנית להגדלת האשראי לרכישת מזון נתקלה בבעיה עוד לפני חלוקת הכסף. יועץ לארגון התכנון והתקציב מסר כי כ-40 מיליון כניסות נרשמו באתר שנועד לאיסוף פרטי המשפחות. העומס גרם להשבתות, והממשלה שוקלת להאריך את תקופת ההרשמה.
אותו גורם הודה שאין בידיו פרטים מדויקים על מועד התשלומים, מקורות המימון ושלבי הביצוע. המדינה כבר ביקשה ממיליוני משפחות להיכנס למערכת, אך עדיין אינה מסוגלת לומר להן מתי יקבלו את הסיוע וכמה כסף הובטח לתוכנית.
שר התקשורת דיווח כי יותר מ-500 אלף בני אדם השלימו בתוך יממה את הרישום באמצעות מיקוד תקף. המספר אינו סותר את נתון 40 מיליון הכניסות. הראשון מתייחס לכל הפניות לאתר, לרבות ניסיונות חוזרים, והשני לרישומים שהושלמו.
הפער בין המספרים ממחיש את צוואר הבקבוק. אדם יכול להיכנס לאתר שוב ושוב בלי להשלים את התהליך, במיוחד אם המערכת קורסת או אינה מזהה את המיקוד. עבור הממשלה זו תקלה טכנית. עבור משפחה שמחכה לאשראי למזון, כל יום כזה הוא חלק מן הבעיה הכלכלית עצמה.
מגבלות התעופה משפיעות על מדף התרופות
דובר ארגון המזון והתרופות אמר כי הפסקת הטיסות הישירות מהודו מאז פרוץ המלחמה מקשה על יבוא תרופות מסוימות לבריאות הנפש. בין התרופות נמצאים נוגדי דיכאון ממשפחת התרופות התלת-טבעתיות, קבוצה ותיקה המשמשת לטיפול בדיכאון ולעיתים גם בכאב עצבי ובהפרעות נוספות.
לדבריו, הצד ההודי לא הסכים להעביר את המטענים באמצעות מטוסים איראניים. לא פורסמו נתונים על היקף המחסור, שמות כל התרופות או מספר החולים שנפגעו, ולכן אי אפשר לתאר זאת כמחסור ארצי מלא.
ההצהרה ממחישה כיצד בידוד תעופתי משפיע גם על מי שאינו מתכנן לצאת מאיראן. ביטול קו או סירוב להעמיס מטען אינם נשארים בנמל התעופה. הם מגיעים לבית המרקחת ולמטופל שצריך להחליף תרופה או לחפש אותה בעיר אחרת.
בתרופות פסיכיאטריות, מעבר בין טיפולים אינו תמיד פשוט. שינוי תרופה עשוי לדרוש התאמת מינון ומעקב רפואי, והפסקה פתאומית עלולה לפגוע בחלק מהמטופלים. לכן גם מחסור מוגבל יכול ליצור לחץ משמעותי על בתי המרקחת ועל מערכת הבריאות.
עוד לפני החורף, כבר מדברים על קיצוץ שעות העבודה
מומחה אנרגיה הזהיר כי בשיא החורף עלול להיווצר באיראן מחסור יומי של 200 עד 300 מיליון מטרים מעוקבים של גז. זו הערכת מומחה ולא תחזית רשמית של הממשלה, אך הפתרונות שהציג מראים אילו תרחישים כבר נדונים בפומבי.
בין האפשרויות שהוזכרו נמצאים מעבר של תחנות כוח לדלק חלופי, צמצום שעות העבודה וניהול הצריכה בקצות רשת החלוקה. דלק חלופי בתחנות כוח יכול להפחית את צריכת הגז, אך לעיתים הוא מזהם יותר. צמצום שעות העבודה חוסך אנרגיה, אך גם פוגע בתפוקה ובהכנסה.
משבר האנרגיה משפיע גם על האינטרנט. לפי נתונים שפורסמו בעיתונות הכלכלית, הפסקות החשמל הוציאו בשנה הקודמת בין 10 ל-15 אחוזים מאתרי התקשורת של המפעילים משירות. סוללות הגיבוי נשחקו בגלל מחזורי טעינה חוזרים ולא תמיד הצליחו להחזיק את האנטנות פעילות.
התוצאה היא מעגל שמקשה על המדינה לתפקד דווקא בזמן שהיא מעבירה שירותים לרשת. הפסקת החשמל משביתה אנטנה, התקלה פוגעת באינטרנט, ואתר ממשלתי שנועד לרישום לסיוע במזון נעשה קשה עוד יותר להפעלה. האזרח נדרש להשתמש בשירות דיגיטלי כדי לקבל תמיכה, בזמן שהתשתית המאפשרת לו להתחבר אינה יציבה.
המחאות נשארות מקומיות, הדרישות נשארות בסיסיות
לא נמצא הבוקר דיווח מאומת על גל מחאה ארצי חדש. הרנא דיווחה כי ביום הקודם התקיימו לפחות שש התכנסויות, ובהן הפגנות של גמלאי חברת התקשורת באהוואז, כרמאנשאה, סננדג', אספהאן וח'ורמאבאד, ומחאה מקוונת של עובדים שפוטרו ממפעל הטקסטיל ח'אוור.
חלק מן האירועים דווחו גם בתקשורת המקומית, אך המספר הכולל מגיע מארגון זכויות אדם הפועל מחוץ לאיראן. לכן אין לראות בו ספירה ארצית מלאה. הדרישות עסקו בחובות שכר, ביטוח רפואי, זכויות רווחה ופיטורים. אלה אינן מחאות סביב סיסמה פוליטית אחת. כל קבוצה מבקשת מן המדינה לעמוד בהתחייבות אחרת שכבר נתנה.
האופי המקומי והמקצועי מאפשר לשלטון לטפל בכל מחאה בנפרד ולמנוע ממנה להפוך לתנועה רחבה. הוא אינו מעיד שהלחץ נחלש. הוא מראה שהמשבר מופיע במקומות רבים במקביל, דרך שכר שלא שולם, טיפול רפואי שהתייקר, עבודה שאבדה וסיוע ממשלתי שלא הגיע.
מסקנת הדסק
הערוץ בין טהרן לוושינגטון פעיל, והצדדים כבר אינם מסתפקים בהצהרות על נכונות עקרונית לדבר. איראן מכינה תשובה, ארצות הברית מגיבה לתנאיה והמתווכים ממשיכים להעביר מסרים. המרחק להסכם נמצא כעת בסדר הפעולות. טהרן רוצה הקלה במצור, בסנקציות ובהקפאת הנכסים לפני שתפתח את הורמוז. וושינגטון רוצה לראות צעד גרעיני או ביטחוני שאפשר לאמת לפני שתוותר על הלחץ.
בזמן שהצדדים מתווכחים מי יפעל ראשון, הכלכלה האיראנית ממשיכה לספור חודשים. התעשייה נמצאת מתחת לקו הצמיחה זה החודש ה-11, הנזילות גדלה בכ-51 אחוזים בשנה ומערכת הסיוע במזון מתקשה להפוך עשרות מיליוני כניסות לרישומים שהושלמו. המספר החשוב של הבוקר אינו רק מספר כלי השיט שנפגעו. הוא גם 48.5 נקודות במדד התעשייה. הורמוז מעניק לאיראן כוח מול ארצות הברית, אך מצב המפעלים קובע כמה זמן היא יכולה להמשיך להשתמש בו בלי לקבל תמורה.
