הקמפיין של אויבי המדינה, חלקם אויבים מבחוץ וחלקם אויבים מבפנים, להטיל דופי על כל המפעל הציוני ביהודה ושומרון זוכה להצלחה רבה מאוד. הקמפיין הוא לא רק נגד קיומם של "ההתנחלויות", אלא מכוון כלפי כל מתיישב ומתיישב (גילוי נאות, מחבר במסמך זה הוא גם מתיישב). יתרה מכך, ולמען האמת, ביסודו, הקמפיין אינו מוגבל רק למפעל הציוני ביהודה ושומרון, אלא מכוון לערער את עצם הלגיטימציה של קיומה של מדינת היהודים.
500,000 ישראלים, על פי ההערכה הנמוכה ביותר, גרים התיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, רובם ככולם, אנשים שומרי חוק. למרות זאת, בעולם נדלקה בערה, שמתפשט רק בקרב שונאינו, אלא גם גורם לכווית קשות אצל החברים הכי טובים שלנו, בארה"ב. המינוח השגור בפי כול, החל מאנטישמיים באו"ם וכלה בידידנו, סגן נשיא ארה"ב, וונס, הוא "אלימות המתנחלים".
מתוך הבנה ברורה של המטרות האמיתיות של הקמפיין, ומתוך הבנה שלפחות 99.99% מה"מתנחלים" הם אנשי שומרי חוק, עלינו שאול את עצמנו, כיצד נוצר המצב ששיח מרכזי בין סגן נשיא ארה"ב לבין ראש הממשלה, דווקא תוך כדי לחימה, עוסק ב"אלימות המתנחלים".
ואכן ישנן לא מעט דרכים לענות על השאלה הזאת. מצד אחד, יש מי שמתייג את כל מי שמעלה את הנושא כאנטישמי. מהצד שני, יש מי שטוען שעצם קיומה של מדינת היהודים הוא חטא, וברור מעליו שכל היהודים הם אלימים.
במאמר זה אבקש להציע מענה אחר. במאמר זה נניח, כהנחה שאין עליה עוררין בכלל, שלעם היהודי יש זכות אינהרנטית למדינה משלה. מדינת היהודים אינה יכולה להיות בשום מקום אחר, אלא בנחלת אבותינו, בארץ ישראל. ארץ ישראל אינו מוגבל לקווי שביתת נשק מתום מלחמת העצמאות, המוכרים בתקופתנו, כ"קו הירוק." שטחי יהודה ושומרון הם חלק אינטגראלי של ארץ ישראל, וליהודים יש זכות מלא להתיישב ולהתנחל בהם. יש לדחות מכל וכל, כל טענה כאילו ההתיישבות היא בלתי חוקית. דווקא ההיפך הוא הנכון, למדינת ישראל הזכות המשפטית הכי טובה לשטחי יהודה ושומרון.
ועם זאת, עלינו להכיר בכך, שכמו בכל חברה אחרת, יש קומץ קטן במיוחד של יהודים שהם אלימים. בעוד שביהודה ובשומרון גרים מרבית היהודים ביישובים מוסדרים, חלקם גרים ביישובים מוכרים שהם בדרך להסדרה, ואילו חלקם, ושוב חלק קטן מאוד, גרים בנקודות התיישבות שאינן מאושרות. ולא רק שהם אינן מאושרות, הם ממוקמים במקומות שמהווה הפרעה לכוחות הביטחון, ואף פגיעה ביטחונית.
בימים אלה יש שיח רב מאוד ביחס ל"חוות" הרבות שקמו ביהודה ושומרון בשנים האחרונות. החוות האלה, שרובם הוקמו על אדמות מדינה ובתיאום עם גורמי הביטחון, תורמים תרומה עצומה לביטחון האזור ולשמירה על שטחי יהודה ושומרון מפני השתלטות עוינת. אך לצידם, יש קומץ קטן של נקודות שלא רק שלא תורמים לביטחון האזור ולביטחון ההתיישבות, אלא שהם גורמים נזק.
מדובר באנשים, חלקם נערים שלא מצאו את עצמם מסגרות לימוד מתאימות, שנוהגים באלימות. הם תוקפים ערבים שמתגוררים באזור, הם גונבים רכוש ועדרים, והם שורפים רכבים, ואפילו בתים על יושביהם. חלק מהאנשים האלה מתגוררים דרך קבע ביהודה ושומרון ויכולים להתהדר בתואר "מתנחל," ואילו חלק אחר באו מערים ומישובים בתוך "הקו הירוק".
מעשי האלימות שלהם אינם מכוונים רק כלפי ערבים, אלא גם כלפי יהודים, גורמי הביטחון, כוחות צה"ל והמשטרה. הנזק שהם גורמים אינו מוגבל לרכוש של הערבים, אלא חולש גם על ציוד של צה"ל, שמהווה חלק חיוני של מרכיבי הביטחון של ההתיישבות החוקית.
למעשי האלימות של הקומץ הקטן הזה של אנשים יש הגדרה: טרור.
הציבור הרחב במדינת ישראל, ובכלל זה הרוב המוחלט של ה"מתנחלים," מוקיע וסולד ממעשי הטרור ומגנה אותם. אותם מעשי הטרור אינם מאפיינים ואינם מייצגים את מדינת ישראל, את אזרחי מדינת ישראל, את "המתנחלים" או את מפעל ההתיישבות האדיר. אותו מפעל מדהים רק הולך ומתרחב, ובתקווה יגיע למיליון "מתנחלים" במהירות האפשרית.
אבל אם מפעל ההתיישבות אכן חשוב לנו, אסור לנו לנהוג כבת יענה ולטמון את הראש בחול מפני תופעת הטרור. עלינו להכיר בכך שיש לנו בעיה, ועלינו להתמודד איתה באופן אפקטיבי, תוך יישום הכלל הפשוט שמחבל, שמבצע מעשי טרור, מקומו בכלא. כך, גם אם מדובר, למרבה הצער, במחבל יהודי.
הדרך אינה פשוטה. המחבלים האלה הם לא רק אלימים, אלא הם חכמים מאוד. הם למדו היטב, בתקופה מוגבלת, את מה שלא למדו המחבלים הערבים במשך למעלה מששים שנים. פעילות הטרור שלהם מאופיינת במידור ברמה כל כך גבוה, שהיא לא הייתה מביישת את גורמי אמ"ן והשב"כ. היכולת לחדור אליהם מוגבלת מאוד. הם מקפידים שלא להשאיר "עקבות". ברוב המקרים הם גם מקפידים לבצע את פעילות הטרור בשטחי A ו- B, מתוך ידיעה שגורמי משטרת ישראל לא ייכנסו לשם כדי לעשות את פעולות החקירה הנדרשות. וגם כאשר הם נעצרים, הם מצליחים לתמרן את המערכת המשפט, שמזה שנים, שכחה לחלוטין כיצד להתמודד עם הטרור, אם מצד הערבים בוודאי, ואם, כתופעה נדירה הרבה יותר, מצד היהודים.
הבעיה היא, שמרוב תחכום מצד המחבלים היהודים, הם מצליחים לגרום נזק עצום מימדים, לא רק להתיישבות, אלא לכל מדינת ישראל.
הרשות הפלסטינית גם היא שחקן לא מבוטל באירוע הזה. גורמי הרשות הפלסטינית מנצלים כל הזדמנות להעליל עלילות על מדינת ישראל בכלל, ועל "המתנחלים" ו"ההתנחלויות [הבלתי חוקית לדבריהם]". הרשות הפלסטינית מונעת מגורמי האכיפה הישראלים מלהגיע לזירות האירועים, ואף משבשת, באופן מכוון, חקירות. הרי שלרשות הפלסטינית יש אינטרס מוגבר לצעוק בכל פורום "אלימות מתנחלים," ובמקביל לשבש חקירות ואז להתלונן על תת-אכיפה וחוסר מעש מצד ממשלת ישראל.
ארגון האו"ם OCHA, הוא גם שחקן נבזי ומשמעותי ביותר. OCHA מרכז כל תלונה, אמיתית או לא, של הפלסטינים ותומכיהם נגד יהודים, ומקטלג אותם כ"אלימות מתנחלים." לפי OCHA, סלילת כביש חדש, באישור ובסמכות, היא "אלימות מתנחלים." עליות של יהודים להר הבית, כך לפי OCHA, גם מהווה "אלימות מתנחלים." ובמקרים הקיצוניים עוד יותר, כאשר מחבל ערבי תוקף יהודי, והיהודי מעז להתגונן, גם אז מדובר ב"אלימות מתנחלים." הלכה למעשה, OCHA הוא אחד הגרומים המרכזיים שאחראים להלבנת כל השקרים והפצתם בעולם. זה אותו OCHA שהלבין את נתוני השקר של חמאס ביחס להרוגים בעשה והפיץ אותם בכל העולם. להיקף המקרים של "אלימות מתנחלים" שעליו מדווח OCHA לעולם, אין כל קשר למציאות.
המלעיזים טוענים שמעשי הטרור של הקומץ הקטן הזה הם תולדה של כהונת השרים סמוטריץ' ובן גביר בממשלה. שקר וכזב. למרבה הצער, מעשי הטרור היו קיימים לפני שהשרים סמוטריץ' ובן גביר נבחרו בכלל לכנסת, ובוודאי לפני שהתמנו כשרים. טענות אלה נגד השרים סמוטריץ' ובן גביר נועדו סתם להכתים ולהשמיץ, ללא כל בסיס, כחלק מהניגוח הכללי של הממשלה.
אבל האמת חייבת להיאמר. למרות שתופעת השוליים של המחבלים היהודיים מוכרת לרשויות הביטחון ולממשלות ישראל לדורותיהן, טרם נמצאה המענה ההולם.
במסגרת שני העשורים שבהם שירתתי בפרקליטות הצבאית, מרבית הזמן בתפקידים שעסקו במאבק בטרור, למדתי שני דברים מצערים.
ראשית, שדרך ההתמודדות של מערכת המשפט עם הטרור, אם מצד הערבים ואם מצד היהודים, נכשלה כשלון חרוץ. החוק אינו מרתיע מחבלים. מערכת משפט הישראלית, שמוכוונת להתמודדות עם "פשיעה רגילה," אינה מסוגלת, או ליתר דיוק, אינה רוצה, לעשות את ההתאמות הנדרשות כדי להתמודד עם טרור.
שנית, למדתי ששימוש מושכל בכלים מנהליים, שחלקם נועדו מלכתחילה כדי לסייע למאבק בטרור, הוא אפקטיבי ביותר. על כך ניתן, למשל, לתת הרצאה ארוכה, אך פשוטה, ולהראות כיצד השימוש במעצר מנהלי ביהודה ושומרון בשלושים השנים האחרונות סייע, לאין שיעור, למיגור הטרור הערבי. השימוש בכלים מנהליים אינו אמור להיות פשוט, משום שבמהותם, הם מהווים סטיה מ"דרך המלך", והיא המשפט הפלילי. ועם זאת, רוב האנשים, ובוודאי אלא שעוסקים בטרור הערבי, מודים, שמדובר, לכל הפחות, בהכרח בל יגונה.
לעניינו, הכישלון הכמעט מוחלט של האכיפה הפלילית, יהיו הסיבות לכך אשר יהיו, מחייב אותנו כמדינה שומרת חוק וכמדינה חפצת חיים, לעשות שימוש נרחב יותר בכלים מנהליים.
בהקשר זה, ובדגש על הצורך החיוני לשפר את ההתמודדות עם המחבלים היהודים, ניתן להצביע על מספר כלים שונים שבהם ניתן לעשות שימוש.
מעצר מנהלי הוא הכלי הדרקוני ביותר. באמצעותו שוללים את חירותו של הפרט מבלי לגלות לו את כל הסיבות והראיות לכך. כיום, ישנם כ- 4,000 מחבלים ערבים שנתונים במעצר מנהלי. והשאלה היא מה שונה בין מחבל ערבי שמתכנן ומתכונן לרצוח יהודים לבין מחבל יהודים שמתכנן ומתכונן לרצוח ערבים?
הפסילה הגורפת מצד שר הביטחון כ"ץ של השימוש במעצר מנהלי נגד יהודים היא, בעייני, בעייתי מאוד. הפסילה מגבילה, שלא לצורך ובאופן לא ענייני, את השימוש בכלי באחד האמצעים החשובים ביותר לא רק להתמודדות עם הטרור אלא גם להצלת חיים. לעניינו, השימוש במעצר מנהלי כלפי המחבלים היהודים, במקרים המתאימים ובהינתן הראיות המתאימות כמובן, לא רק יציל חיים, אלא גם יסייע להדוף את ההשמצות חסרות הבסיס כלפי ציבור "המתנחלים".
השימוש במעצר מנהלי כלפי המחבלים היהודים לא תהווה פגיעה במפעל ההתיישבות, שהרי, כאמור לעיל, המחבלים היהודים אינם מייצגים את מפעל ההתיישבות, אלא פוגעים בו. כלומר, השימוש במעצר מנהלי כלפי המחבלים היהודים האלה, גם אם במקור חלקם מתגוררים ביהודה ושומרון, לא יפגע בהתיישבות, אלא יחזק אותה ויאפשר לה להתרחב.
לצדו של המעצר המנהלי יש גם כלים נוספים. בהינתן המקרים המתאים ובהינתן ראיות מספיקות לכך (גם אם מדובר בראיות מנהליות שלא מועברות לידי המחבלים), מפקד פיקוד מרכז מוסמך להוציא צווי הגבלה שבכוחם לרתק גורמי טרור למקומות מתוחמים ומוגבלים. במקרים המתאימים, וכלפי המחבלים שאינם מתגוררים דרך קבע ביהודה ושומרון, אף מוסמך מפקד פיקוד מרכז להוציא צווים שמונעים מהגורמים העוינים האלה מלהיכנס בכלל ליהודה ושומרון. על פי הנמסר, כיום יש כ- 40 גורמי טרור שכניסתם ליהודה ושומרון נאסר או שהם נתונים תחת מגבלות.
כמדינה חפצת חיים, וכציבור שומר חוק, אסור לנו לאפשר לחבורת המחבלים האלה, גם אם הם יהודים, לחבל בכל מפעל ההתיישבות האדיר. אוסר לנו לאפשר למחבלים האלה לפגוע בביטחון המדינה ולתת תחמושת בידי שונאינו. אבל חשוב יותר מהכל, אסור לנו לאפשר למחבלים האלה לפגוע בנפש של כל האומה. הם אינם מייצגים אותנו, הם אינם החלוצים שהולכים לפני המחנה. הם עשבים שוטים שנוהגים באלימות ופוגעים בערבים באשר הם. זאת איננה דרכנו.
המצב הנהוג היום אינו יכול להימשך. ככל שעובר הזמן, הקומץ הקטן הזה של גורמי טרור יהודים גורם לנזק הולך וגדל הן למפעל ההתיישבות והן למדינת ישראל כולה. ממשלת ישראל נדרשת לעשות הרבה יותר כדי לקדם את האכיפה הפלילית כלפי המחבלים האלה וכן לצמצם את הסכנה שנשקפת מהם באמצעות שימוש מושכל בכלים מנהליים.
בכלל זה, הממשלה אינה יכולה עוד לאפשר לרשות הפלסטינית לשבש את החקירות, ואז לצעוק שאין אכיפה. כל אימת שקורה אירוע של טרור יהודי, צה"ל ומשטרת ישראל צריכים להיכנס לכל מקום, על מנת לאכוף את הדין, לנהל חקירה ולאסוף ראיות. לא פשוט להודות בכך שיש בכלל תופעה שאפשר לכנות אותה "טרור יהודי". אבל אם לא נודה בכך, ומקודם ככל הניתן, ואם לא ננקוט בפעולות נחרצות כדי להתמודד עם אותו טרור, לא יהיה לנו על מי להתלונן, כאשר גם חברינו הכי טובים ידברו איתנו קשות על אודות התופעה, וחוסר המעש.
