לאחרונה, המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן כינסה ישיבת חירום. הנושאים שעל סדר היום היו הדחופים ביותר: מוכנות מבצעית ודיכוי פנימי. הם דנו בכמה נושאים, בראש ובראשונה: בימים האחרונים דווח על פריסה המונית של יחידות "סראללה", כוחות העילית של משמרות המהפכה האחראים לאבטחת טהראן, בכיכרות מרכזיות ובצמתים אסטרטגיים.
אין אינטרנט. הציבור עבר לשימוש ב-SMS. עם זאת, המשטר מפעיל מערכות ניטור מתקדמות לזיהוי מילות מפתח בהודעות טקסט במטרה לעצור מארגני מחאה לפני שיגיעו לרחובות.
אחד הסימנים הברורים ביותר לדאגת המשטר מאובדן נאמנות בקרב כוחות המשטרה המקומיים הוא התלות הגוברת שלו בשחקנים חיצוניים. דיווחים מהימים האחרונים מצביעים על הגעת "יועצים" ויחידות מיוחדות מ"חשד אל-שעבי" (המיליציות השיעיות מעיראק) למחוזות חוזסטאן וסיסטאן-בלוצ'סטאן, וכן לטהראן ומשאד.
מחלקת פאתמיון: המשטר ממשיך לגייס פליטים אפגנים חסרי אזרחות. ישנם כחצי מיליון פליטים בגבולות איראן, שנמשכו בהבטחות לשכר דולר ומסמכי זיהוי איראניים, כדי לשמש כ"בשר תותחים" בחזית העימותים עם המפגינים.
המשטר פועל בגישה גאוגרפית של "ניהול סיכונים". בערים מרכזיות כמו טהראן, משהד ואספהאן, הדגש הוא על נוכחות נראית לעין (הפגנת כוח) כדי להרתיע את המעמד הבינוני. באזורים כורדיים כמו מהאבאד, אילם וסאננדאג', ובאזורי בלוצ'י, הדיכוי קטלני בהרבה. שם, המשטר משתמש בארטילריה קלה וברחפנים לסיון, מתוך חשש שקבוצות התנגדות חמושות ינצלו את המהומות האזרחיות לפעילות צבאית.
חיסולו של חמינאי יסמן ללא ספק את תחילת קריסת המשטר. היסטורית, משטרים מרכזיים נשענים על "פולחן אישיות" והיררכיה שבה כל ההחלטות מתמקדות באדם אחד. כאשר דמות זו נעלמת לפתע, מתחיל מאבק ירושה פנימי, שמחליש את יכולת המשטר לדכא. דוגמה היסטורית היא ברית המועצות לאחר מותו של סטלין ב-1953. למרות שהמשטר לא קרס מיד, מותו של הדיקטטור המרכזי הוביל למאבקי כוח פנימיים, כולל חיסולו של בריה, ראש המשטרה החשאית, והחל את תהליך "דה-סטליניזציה" שערער את יסודות המפלגה הקומוניסטית עם הזמן. במקרה האיראני, ואקום כזה ימנע מהבסיג' וממשמרות המהפכה לקבל פקודות ברורות ברגע קריטי.
סגירת מצר הורמוז פונה נגד איראן. בתוך כמה שבועות מהמצור האמריקאי, תהיה קריסה טכנית של המשאבים. סוגיית חדירת מים לבארות נפט היא קריטית. בתעשיית הנפט, ברגע שהקידוח נפסק ולחץ המאגר משתנה, הנזק יכול להיות בלתי הפיך או יקר מאוד לתיקון. דוגמה היסטורית היא ונצואלה משנת 2019 ועד היום. השילוב של סנקציות אמריקאיות כבדות וניהול כושל של חברת הנפט הלאומית הוביל למצב שבו ונצואלה, למרות שיש לה את עתודות הנפט הגדולות בעולם, לא יכלה לייצר נפט למכירה. התוצאה הייתה קריסה מוחלטת של רשת החשמל, היפר-אינפלציה ומחסור במזון בסיסי שגרמו למיליונים להימלט. באיראן, נפט הוא לא רק כסף. זהו הערוץ דרכו המשטר משלם למנגנון הביטחון שלו.
כאשר מדינה מפסידה 500 מיליון דולר ביום, היא מאבדת את היכולת לסבסד מוצרים חיוניים כמו לחם, דלק וחשמל. ההיסטוריה מראה שכל עוד הציבור רעב אך המשטר נשאר מצויד היטב ומאוחד, הוא יכול לשרוד. אבל כשהכלכלה קורסת עד לנקודה שבה החייל הפשוט לא יכול לפרנס את משפחתו, הנאמנות נשברת. דוגמה היסטורית לכך היא המהפכה הצרפתית של 1789. המשבר הכלכלי העמוק של צרפת, יחד עם בצורות שהובילו למחסור בלחם, דחפו את ההמונים לרחובות. הצבא המלכותי, שהורכב מאנשים שמשפחותיהם סבלו גם הם מרעב, סירב בסופו של דבר לירות על המפגינים. זהו הרגע שבו משטר מתחיל להיכשל, כאשר כוחו הכפוי כבר אינו מציית לו.
אם האלמנטים מתאחדים, הם יוצרים משוואה שעלולה לערער את היציבות: ואקום מנהיגות, קריסת תשתיות, ולחץ כלכלי קיצוני שמוביל לאובדן שליטה ברחובות.
אז מדוע המשטר עדיין בטוח בעצמו? ההנהגה האיראנית מסתמכת על "כלכלת התנגדות" ורשתות הברחה דרך עיראק, אפגניסטן וסין. הם מאמינים שכל עוד "ליבת השליטה" שומרת על נשק ומזון, הם יוכלו לדכא כל מרד, אפילו במחיר אנושי גבוה. המפתח נמצא בוושינגטון. אם האמריקאים יאפשרו גמישות בסנקציות, המשטר עשוי לשרוד. אם הלחץ יהיה אטום, נכסי הנפט עלולים להפוך לאחריות, והזמן יפעל נגד המשטר בקצב מואץ.
אנו נמצאים ברגע של לחץ גובר, עם סימני חוסר יציבות שכבר נראים לעין. עם זאת, התזמון מעוצב על ידי שיקולים חיצוניים. גביע העולם, שמתחיל ב-11 ביוני, יוצר העדפה עולמית ליציבות על פני הפרעה. במקביל, לוח השנה הפוליטי בארה"ב מתקדם לקראת בחירות אמצע, כאשר דינמיקת הקמפיינים מתגברת מאז הקיץ.
ההיסטוריה מצביעה על כך שכאשר ההנהגה האמריקאית נתפסת בין מטרות אסטרטגיות ללחצים בחירותיים, לעיתים קרובות מתרחשת פשרה. עבור מקבלי ההחלטות בוושינגטון, ההתפתחויות בטהראן עשויות להיחשב פחות כנקודות מפנה גיאופוליטיות מכריעות ויותר כמשתנים בתוך חישוב פוליטי רחב יותר. המתח בין אסטרטגיה ארוכת טווח ליציבות קצרה נותר בלתי פתור.
