פרשנית הרשתות החברתיות האמריקאית קנדיס אוונס מבקרת ברוסיה. בתחילה היא הציגה את הביקור כחופשה משפחתית בסנט פטרבורג, המתמקדת בסיור בקתדרלות. הביקור מתקיים במקביל לפורום הכלכלי הבינלאומי של סנט פטרבורג (SPIEF), שנערך בין 3 ל-6 ביוני 2026. אוונס צפויה להשתתף בפאנל שיעסוק ב"תחומים חברתיים וטכנולוגיות חדשות", לצד בכירים רוסים, בהם סגנית יושבת ראש הדומה הממלכתית אנה קוזנצובה והפילוסוף אלכסנדר דוגין.
מעורבות זו משקפת דפוסים מתמשכים של מבצעי השפעה רוסיים. אף שברית המועצות הוחלפה בפדרציה הרוסית, ארגז הכלים החתרני – טיפוח קולות מערביים המחריפים מחלוקות פנימיות, הצגת הכוח האמריקאי כאיום המרכזי על השלום וקידום "רב-קוטביות" כחלופה נורמטיבית – מגלה רציפות משמעותית.
ג'ורג' פ. קנאן, הדיפלומט האמריקאי שמברקו הארוך משנת 1946 עיצב את דוקטרינת הבלימה, תיאר את הגישה הסובייטית במדויק: מאמצים "לערער את הפוטנציאל הפוליטי והאסטרטגי הכולל של המעצמות המערביות המרכזיות… לפגוע בביטחון העצמי הלאומי, לשתק צעדי הגנה לאומיים, להגביר אי-שקט חברתי ותעשייתי ולעודד כל צורה של פילוג. כל אדם בעל טענות קיפוח, כלכליות או גזעיות, יעודד לחפש פתרון לא באמצעות תיווך ופשרה אלא באמצעות מאבק מתריס ואלים שמטרתו הרס חלקים אחרים בחברה. כך יעמידו עניים מול עשירים, שחורים מול לבנים, צעירים מול מבוגרים, מהגרים חדשים מול תושבים ותיקים וכן הלאה."
במהלך המלחמה הקרה, הקג"ב ורשתות הקשורות אליו קידמו את אנג'לה דייוויס, פעילה פוליטית אמריקאית מרקסיסטית ופמיניסטית, כסמל בינלאומי להתנגדות לגזענות ולדיכוי באמריקה. בשנת 1972 ניהלו התעמולה הסובייטית וארגוני החזית שלה קמפיין עולמי שהציג את דייוויס, שהייתה כלואה בעקבות קשר לתיק רצח באמצעות כלי נשק שרכשה, כקורבן של אי-צדק אימפריאליסטי. ארצות הברית הוצגה כחברה החסרה חירות אמיתית.
לאחר שחרורה, ובסיוע משפטי שכלל את עורך הדין המוכר אלן דרשוביץ, סירבה דייוויס לפעול למען נתן שרנסקי, אסיר ציון יהודי בברית המועצות, ודחתה אותו כ"אנטי-מהפכן". מבצעי הקג"ב, כפי שתועדו בארכיון מיטרוחין ובעדויות עריקים, פעלו באופן אקטיבי להחרפת מתחים גזעיים, כולל בין קהילות שחורות ויהודיות בארצות הברית. למעשה, הקג"ב מימן את הקמפיין למען דייוויס בסכום עצום שהיווה חמישה אחוזים מתקציבו.
עריק הקג"ב סטניסלב לבצ'נקו הסביר את המנגנון הפסיכולוגי:
"כמעט כולם רוצים שלום וחוששים ממלחמה. לכן, בכל אמצעי אפשרי, הקג"ב מתכנן ומתאם קמפיינים שמטרתם לשכנע את הציבור שכל פעולה של אמריקה מסכנת את השלום, בעוד שכל מה שברית המועצות מציעה מקדם את השלום… להיות בעד אמריקה פירושו להיות בעד מלחמה; להיות בעד הסובייטים פירושו להיות בעד שלום. זו אמנות 'האמצעים הפעילים', סוג של קסם שחור תוצרת מוסקבה. עצוב לראות עד כמה זה עובד היטב."
עריק המודיעין הרומני יון מיחאי פצ'פה הוסיף:
"הדיסאינפורמציה של אנדרופוב הפנתה את העולם האסלאמי נגד ארצות הברית והציתה את הטרור הבינלאומי שמאיים עלינו כיום. הדיסאינפורמציה גם יצרה זלזול עולמי ואף בוז כלפי ארצות הברית ומנהיגיה."
מדען המדינה סטפן פוסוני כתב במאמרו משנת 1957, "לוחמה פסיכולוגית קומוניסטית", כי הקומוניסטים ביקשו "להרוס את מה שניתן לכנות היסודות המלכדים של החברה."
בהקשר העכשווי, אלכסנדר דוגין מספק מעטפת פילוסופית לפלטפורמת הרב-קוטביות של רוסיה, שנועדה להעביר כוח מן המערב אל סדר עולמי רב-קוטבי שבמרכזו הפדרציה הרוסית ובעלי בריתה הסמכותניים. השתתפות בפורומים כגון SPIEF, שבהם נרטיבים כאלה זוכים לחסות מדינתית, ממקמת פרשנים מערביים בתוך סביבה המציגה את המעורבות הגלובלית של ארצות הברית כגורם מערער יציבות, תוך הגנה על שותפויותיה של רוסיה עם איראן וסין מביקורת.
רוסיה תופסת את התחרות הבינלאומית ככוללת והיברידית. האתגרים הקונבנציונליים באוקראינה העלו את חשיבותם של כלים א-סימטריים: טיפוח משפיענים, עיצוב נרטיבים וניצול תחושות קיפוח קיימות.
משפיענים בעלי קהלים דיגיטליים גדולים, בהם קנדיס אוונס וטאקר קרלסון, ששבו מרוסיה עם תיאורים חיוביים, תורמים למסגור מחדש של רעיון "אמריקה תחילה" כבדלנות מוחלטת. שינוי זה משפיע על דעת הקהל, במיוחד בקרב רפובליקנים צעירים מהימין, שם סקרים מצביעים על עלייה ברגשות אנטי-ישראליים. מגמות כאלה מחלישות את התמיכה בבריתות ובסנקציות המגבילות את חופש הפעולה הרוסי.
מבחינת ישראל, ההשלכות ארוכות הטווח הן ישירות. חתרנות מתמשכת מחלישה את היחסים האסטרטגיים בין ארצות הברית לישראל באמצעות טיפוח עמדות בדלניות בפוליטיקה האמריקאית. במקביל, מאמצי ההשפעה הללו כוללים לעיתים קרובות מוטיבים אנטישמיים – בהמשך ישיר לטקטיקות מהתקופה הסובייטית – ללא כל היסוס.
התוצאה היא טיפוח עמדות אנטישמיות המתורגמות לעלייה באלימות ובקיטוב חברתי במערב. השותפות של רוסיה עם איראן, לצד ההעמקה בקשרים הצבאיים בין סין לאיראן, נהנות מציבור מערבי שהופך סקפטי יותר כלפי מעורבות במזרח התיכון.
דיון לגיטימי על עלויותיה והיקפה של מדיניות החוץ האמריקאית הוא חלק בלתי נפרד ממשטר דמוקרטי. אולם דפוסים של הגברה סלקטיבית, שבהם נרטיבים המקודמים במסגרות המזוהות עם מוסקבה מתלכדים עם אי-שביעות רצון פנימית, מחייבים בחינה של תוצאותיהם האסטרטגיות.
מן האבחנה של קנאן על פילוג מהונדס, דרך השימוש האינסטרומנטלי באנג'לה דייוויס ועד להשתתפות העכשווית בפורום SPIEF – המטרה נותרה עקבית: שחיקה פנימית ככלי להשגת יתרון חיצוני.
במזרח התיכון, דינמיקה זו עלולה לצמצם את ההרתעה המערבית ואת לכידות הבריתות דווקא בתקופה שבה צירים רוויזיוניסטיים חותרים להגמוניה אזורית. מודעות להמשכיות המבצעית הזו היא מרכיב חיוני באוריינות אסטרטגית בחברות פתוחות.
