העימות בין ישראל לאיראן נכנס בימים האחרונים לשלב חדש. לאחר תקיפות ישראליות בשטח איראן וירי מצד שלוחותיה האזוריות של טהראן, נדמה כי שני הצדדים מנסים להלך על חבל דק: להפגין כוח, להעביר מסרים ולהימנע בשלב זה ממלחמה כוללת. אלא שמתחת לכותרות על טילים, מטוסים ותקיפות עומדת מציאות מורכבת יותר – איראן אמנם נחלשה בשנים האחרונות, אך היא עדיין מחזיקה במנופי כוח משמעותיים, בעוד ישראל עדיין רחוקה מהכרעה אסטרטגית של האיום האיראני.
במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מעריכים כי למרות ההסלמה, לא מדובר בהכרח בתחילתה של מלחמה רחבת היקף. ד"ר ז'ק נריה, חוקר בכיר במרכז, סבור כי שני הצדדים פועלים בשלב זה במסגרת סבב לחימה מוגבל יחסית. להערכתו, צפויים עוד מספר ימי קרב וחילופי מהלומות, עד שכל אחד מהצדדים יבין כי לא ניתן להגיע להכרעה מהירה באמצעות כוח צבאי בלבד.
עם זאת, נריה מזהיר מפני תחושת ביטחון מופרזת בישראל. לדבריו, למרות הפגיעה בחיזבאללה, בחמאס ובחלק ממוקדי ההשפעה של איראן באזור, המציאות האסטרטגית רחוקה מלהיות פתורה. איראן ממשיכה לפעול, החות'ים שבו לירות לעבר ישראל, וחיזבאללה עדיין מהווה גורם צבאי משמעותי. "שום דבר לא נפתר מול איראן", אמר בראיונות שהעניק הבוקר. לדבריו, אסור לטעות ולחשוב שהמערכה הגיעה לסיומה רק משום שחלק ממנהיגי הציר חוסלו או שחלק מהארגונים ספגו מכות קשות.
אחת הסוגיות המרכזיות שעולות כעת היא השאלה כיצד מצליחה איראן להמשיך ולממן את פעילותה האזורית למרות שנים של סנקציות כלכליות. אלה רוזנברג, חוקרת איראן וכספי טרור במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענת כי חלק גדול מהמצב הנוכחי הוא תוצאה של כישלון מתמשך באכיפת סנקציות.
לדבריה, ההתמקדות בפעילות צבאית בלבד מפספסת את שורש הבעיה. "לא הכול צריך להיות קינטי", היא אומרת. במקום להסתפק בתקיפות, ניתן היה לאורך השנים לפגוע בשרשראות האספקה, במנגנוני המימון ובהעברות הכספים שמאפשרים למשמרות המהפכה להמשיך ולפעול.
רוזנברג מצביעה על פרדוקס מעניין: בעוד הכלכלה האיראנית עצמה נפגעה באופן משמעותי, משמרות המהפכה הצליחו לשמור על עוצמתם ואף לחזק חלק ממעמדם. לדבריה, יש להבחין בין איראן כמדינה לבין משמרות המהפכה כגוף כלכלי וצבאי. בעוד האזרח האיראני מתמודד עם אינפלציה, אבטלה ומשבר כלכלי מתמשך, משמרות המהפכה ממשיכים ליהנות ממקורות הכנסה מגוונים, החל מנפט וכלה ברשתות פיננסיות ופעילות כלכלית בלתי חוקית.
במקביל, איראן ממשיכה להפעיל את מערך השלוחות שלה ברחבי המזרח התיכון. יוני בן מנחם, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי אחת הטעויות שנעשו בישראל הייתה ההערכה שהחות'ים איבדו את משמעותם האסטרטגית. לדבריו, העובדה שהארגון התימני כמעט ולא השתתף בלחימה במשך תקופה ארוכה אינה מעידה על חולשה, אלא על החלטה איראנית לשמור אותו לעיתוי המתאים.
לדברי בן מנחם, החות'ים מעניקים לטהראן מנוף לחץ משמעותי על ארצות הברית ועל הכלכלה העולמית. לצד האיום במצרי הורמוז, הם מסוגלים לאיים גם על נתיב השיט האסטרטגי בבאב אל-מנדב. מבחינת איראן, מדובר בקלף חשוב במיוחד בתקופה שבה וושינגטון מנסה למנוע זעזועים בשוק האנרגיה העולמי.
לצד הלחצים החיצוניים, המשטר האיראני נאלץ להתמודד גם עם אתגרים מבית. סוגנד פאחרי, אנליסטית איראן במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מתארת תמונה של תסיסה גוברת בתוך המדינה. לדבריה, החזרת הגישה לאינטרנט בשבוע האחרון חשפה מחדש את עומק התסכול הציבורי ואת הקריאות לחידוש המחאות נגד המשטר.
פאחרי מצביעה על הפגנות שנרשמו באוניברסיטאות ברחבי איראן ועל שיח גובר בקרב מתנגדי המשטר. אף שהציבור עדיין חושש מהמחיר הכבד שעלול להיות לניסיון להפיל את השלטון, היא מעריכה כי הזעם הציבורי ממשיך לבעבע מתחת לפני השטח, במיוחד על רקע המשבר הכלכלי המתמשך.
גורם נוסף שמעצב את תמונת המצב הוא נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. רבים מהחוקרים במרכז הירושלמי סבורים כי הבית הלבן מעוניין כיום בראש ובראשונה ביציבות. מבחינת וושינגטון, הסוגיה המרכזית היא מניעת משבר אנרגיה והימנעות מהידרדרות שתגרור את ארצות הברית לעימות צבאי נוסף במזרח התיכון.
נריה מעריך כי טראמפ מנסה לקדם הסכם שיאפשר לו לצאת מהמבוי הסתום מול איראן, גם אם חלק מהסוגיות המרכזיות – תוכנית הגרעין, הטילים הבליסטיים והסיוע לארגוני השלוחים – יידחו לשלבים מאוחרים יותר. מנגד, בירושלים חוששים שהסכם חלקי שכזה ישאיר את מנגנוני הכוח המרכזיים של איראן על כנם.
עודד עילם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ולשעבר ראש חטיבת הפח"ע במוסד, סבור כי לצד העימות מול איראן אסור לישראל לאבד את המיקוד בזירה הלבנונית. לדבריו, דווקא כעת נוצרה הזדמנות נדירה להחליש את אחיזת חיזבאללה בלבנון ולחזק גורמים לבנוניים המבקשים לצמצם את השפעתה של טהראן במדינה.
בסופו של דבר, תמונת המצב הנוכחית רחוקה מלהיות חד-משמעית. איראן נמצאת תחת לחץ צבאי, כלכלי ופנימי, אך עדיין מחזיקה במנגנוני כוח משמעותיים. ישראל הצליחה לפגוע בחלקים מרכזיים של ציר ההתנגדות, אך טרם הצליחה להביא לשינוי אסטרטגי מכריע. ובתווך ניצבת ארצות הברית, שמנסה למנוע הידרדרות נוספת ולהוביל להסדר שיאפשר יציבות אזורית.
נכון לבוקר 8 ביוני 2026, נראה שכל הצדדים עדיין מחפשים דרך לצאת מהמשבר מבלי להיגרר למלחמה רחבה יותר. השאלה היא האם המציאות המזרח-תיכונית, שכבר הוכיחה לא פעם את חוסר היציבות שלה, תאפשר להם לעשות זאת.
