בשבועות האחרונים, איראן שינתה באופן משמעותי את ההגדרה שלה למעורבותה עם ארצות הברית במזרח התיכון. במקום להתמקד אך ורק במצר הורמוז, בתוכנית הגרעין שלה או בהקלה בסנקציות, טהראן שואפת כעת להרחיב את המשא ומתן כך שיכלול את כל הזירות האזוריות שבהן היא מעורבת, במיוחד לבנון והמפרץ, כך לפי מקורות דיפלומטיים בכירים.
בכירים בביטחון אומרים שמנקודת מבטה של איראן, כבר לא ניתן להפריד בין החזיתות השונות. לפי מסרים מטהראן, כל סידור עתידי חייב להתמודד עם מאזן הכוחות האזורי הרחב יותר. לא ניתן להגביל זאת להסכם טכני המתמקד רק בסוגיית הגרעין.
בלב הגישה החדשה של איראן עומדת דרישה עקבית: פתרון סימולטני של המתחים האזוריים במפרץ הפרסי ובלבנון. מנקודת מבטה של טהראן, הן הנוכחות הצבאית האמריקאית המתמשכת והן פעולות ישראל בלבנון נתפסות כמרכיבים של אותה מערכת לחץ. לכן, טהראן מאמינה שכל פתרון יעיל חייב לטפל בכל ההיבטים יחד ולא בנפרד.
ההשלכה המעשית של דוקטרינה זו ברורה. איראן מנסה כעת להחיות את עקרון "אחדות החזיתות". היא שואפת לקשר בין זירות שונות, מהמפרץ ועד לגבול ישראל-לבנון, למסגרת אחת להסדרים פוליטיים וביטחוניים. בהקשר זה, לבנון כבר אינה נתפסת רק כזירת עימות מקומית עם ישראל. במקום זאת, היא מהווה כיום קלף מיקוח מרכזי במשא ומתן רחב יותר עם וושינגטון.
עבור טהראן, חיזבאללה נותר חלק אסטרטגי קריטי ברשת ההשפעה האזורית שלה. כתוצאה מכך, כל ניסיון לשנות את מעמדו של חיזבאללה או להגביל את פעילותו בלבנון נתפס כחלק ממאמץ רחב יותר שמטרתו לצמצם את השפעתה של איראן ברחבי האזור.
ב-4 ביוני פרסם משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) הצהרה. הוא הכריז כי "הפסקת אש בכל החזיתות, כולל לבנון, הן תנאי מרכזי של טהראן לסיום המלחמה עם ארצות הברית". בהצהרה נכתב גם, "האזור לעולם לא ישיג יציבות אלא אם ישראל תסיג את השטחים שכבשה בלבנון".
עמדת איראן מציבה בפני ארצות הברית דילמה מורכבת. וושינגטון מחפשת הסכמים שיקדמו יציבות יחסית וימנעו הסלמה אזורית. עם זאת, היא מהססת לקבל מסגרת משא ומתן שמחברת בין סוגיות אזוריות רבות ומטילה תנאים רחבים, במקום להתמקד אך ורק בשיחות גרעיניות.
במקביל, שחקנים אזוריים מגיבים בזהירות. ישראל מתנגדת בתוקף לכל ניסיון לחזק את מושג "אחדות החזיתות". ישראל גם רואה בניסיונות לקשר את לבנון להסכם רחב יותר עם איראן כאיום אסטרטגי על חופש הפעולה שלה. בינתיים, כמה מדינות ערב במפרץ מודאגות מהשפעתה האיראנית ומהשלכותיה על ביטחון אזורי ושווקי אנרגיה גלובליים.
לפי גורמי ביטחון, התפתחויות אחרונות מצביעות על כך שהמשא ומתן עם איראן כבר אינו מתקיים בזירה אחת ברורה. במקום זאת, השיחות מתנהלות בתוך מערכת רב-שכבתית של לחצים, איומים ותיאום בין שחקנים אזוריים ובינלאומיים.
התקדמות בתחום אחד משפיעה על האחרים, וכל הסלמה מקומית יכולה להשליך על האזור כולו. בהקשר זה, בכירים בביטחון טוענים שהדרישות האחרונות של איראן אינן רק עמדות משא ומתן טקטיות. הם חלק ממאמץ רחב יותר להגדיר מחדש את כללי המשחק האזוריים. הם משקפים מושג אסטרטגי: הסכמים חלקיים כבר אינם מספיקים. רק הסדר מקיף שמטפל בכל נקודות החיכוך המרכזיות במזרח התיכון יכול לספק מסגרת בת קיימא ליציבות.
השאלה המרכזית היא האם ארצות הברית תרחיב את השיחות כפי שאיראן רוצה או תשמור על הפרדה בין הזירות השונות. הנשיא טראמפ הצהיר כי הוא שואף להפריד בין החזיתות השונות; עם זאת, עדיין לא ברור עד כמה הוא מחויב לתפקיד זה. התגובה האמריקאית לדרישות איראן תעצב הן את תוצאות השיחות עם טהראן והן את מאזן הכוחות האזורי לשנים הבאות.
בכירים דיפלומטיים אומרים שישראל הודיעה לארצות הברית על דאגתה העמוקה ממאמצי איראן להחיות את "ציר ההתנגדות". ברית זו ספגה מכות משמעותיות מאז 7 באוקטובר 2023. ישראל גם הביעה התנגדות עזה לקישור הזירה הלבנונית למשא ומתן עם איראן. ירושלים חוששת שנשיא טראמפ עלול בסופו של דבר לרכך את עמדתו. ייתכן שיקבל את עמדת איראן בשל הלחץ הגובר להשיג הסכם דיפלומטי.
