במהלך החודשיים האחרונים (אוגוסט עד ספטמבר 2026, ובהמשך גם בתחילת אוקטובר), דיווחו כוחות הביטחון משני צדי הגבול בין לבנון לסוריה על כמה מבצעים נקודתיים נגד הברחות אמצעי לחימה חוצות גבול.
תחילת אוגוסט 2026 (טרטוס/מערב סוריה): כוחות הביטחון הסוריים יירטו וסיכלו ניסיון להבריח משלוח משמעותי של אמצעי לחימה ותחמושת מטרטוס לעבר הגבול עם לבנון. החומרים שנתפסו כללו רובים אוטומטיים, רקטות RPG, מחסניות נשק ותחמושת מסוגים שונים.
פאתי ערסאל: צבא לבנון הודיע על תפיסת מצבור רקטות גראד בקוטר 122 מ"מ, שהוברחו דרך האזור ההררי שבפאתי ערסאל. הצבא החרים את כלי הרכב ששימש להובלתן ועצר שני אנשים הקשורים לרשת ההברחה.
7 באוקטובר 2026 (אזור הגבול של ערסאל): הכוחות המזוינים של לבנון דיווחו בפומבי על סיכול מבצע הברחה נוסף ונפרד שחצה את הגבול באזור ערסאל, על רקע צעדי ביטחון חריגים ומוגברים שננקטו כדי לסגור את הגבול ולפקח עליו. במקביל, מחסום של צבא לבנון בכביש המוביל מדמשק לביירות, במעבר דהר אל-ביידר, סיכל ניסיון של שני פעילי חיזבאללה להכניס ללבנון כמעט טונה של חומרי נפץ צבאיים מסוג C4 ו-TNT.
מעבר להודעות הרשמיות הללו, גורמי מעקב ביטחוניים אזוריים מציינים כי עימותים מקומיים שגרתיים ותפיסות טקטיות בהיקף קטן יותר מתרחשים באופן קבוע לאורך הקטעים ההרריים הקשים למעבר והפרוצים של רכס מול הלבנון. עם זאת, רשויות המדינה מפרסמות רק לעיתים רחוקות נתונים מצטברים ופומביים על אירועים אלה.
מדוע נוצר לפתע צורך בחומרי נפץ? האם לחיזבאללה חסרים חומרי נפץ? האם חומרי הנפץ נועדו לפעולה אפשרית נגד בכירי ממשל? האם הדבר מעיד שחיזבאללה נערך לעימות פנימי בלבנון, או שמא מדובר בהכנות לחידוש העימות עם ישראל?
סיכולי ההברחה הללו בגבול מדגישים שינוי טקטי משמעותי בדפוס הפעולה המבצעי של חיזבאללה ובנתיבי האספקה שלו. העברת חומרי נפץ גולמיים כגון C4 ו-TNT דרך הגבול הסורי ללבנון, לצד הפעילות היזומה של הכוחות המזוינים של לבנון (LAF) לסיכול הברחות אלה, משקפת כמה גורמים אסטרטגיים בסיסיים המעצבים כיום את מערכת השיקולים הפנימית והאזורית של חיזבאללה.
המערכות האוויריות הנרחבות של ישראל, שכוונו נגד תשתיות תת-קרקעיות של חיזבאללה בבקעת הלבנון, בדרום לבנון וברובע הדאחייה בביירות, השמידו מלאים משמעותיים של תחמושת שאוחסנה מראש, ואילצו את הארגון לנסות לחדש במהירות את המלאים באמצעות נתיבי הברחה לאורך הגבול הסורי הפרוץ. ואכן, בעקבות תקיפות ישראליות מתמשכות נגד מחסני נשק ונתיבי הברחה במהלך השנתיים האחרונות, מערכי הלוגיסטיקה הכבדים והמסורתיים של חיזבאללה, במיוחד אלה שנועדו לאספקת תחמושת צבאית תקנית וטילים שיוצרו במפעלים, חוו שיבושים חמורים.
במינוח צבאי, חומרי נפץ מרסקים כגון C4 ו-TNT משמשים כ"חומר גלם" רב-תכליתי. במקום לנסות להעביר מערכות נשק מוגמרות, גדולות ממדים וקלות לזיהוי, הכנסת חומרי נפץ מרוכזים מאפשרת לחוליות מקומיות לייצר מטעני חבלה מאולתרים, מטעני צד ותחמושת נגד שריון באופן מקומי, בסדנאות קטנות ומבוזרות. חומרי נפץ איכותיים כגון C4 הם קלי משקל, יציבים מאוד, ניתנים לעיצוב ובעלי עוצמת פיצוץ הרסנית במיוחד. הם מועדפים בתרחישי לחימה שבהם ארטילריה כבדה או יחידות שריון אינן זמינות או שהשימוש בהן אינו מעשי.
הכנסת חומרי נפץ פלסטיים צבאיים ו-TNT אינה מעידה בהכרח שלחיזבאללה אזלה לחלוטין התחמושת, אלא שמנגנון חלוקת האספקה שלו נאלץ להסתגל לנסיבות החדשות. C4 מעניק גמישות מרבית, שכן ניתן להשתמש בו לייצור אמצעי לחימה מקומיים נגד כוחות חיצוניים, להכנת מטעני צד או לשימור יכולת חבלה חשאית לצורכי שליטה פנימית בזירה הלבנונית, אם הלחץ הפוליטי והצבאי בתוך לבנון ימשיך להסלים.
עם זאת, הניסיון להבריח 800 קילוגרמים של חומרי נפץ מצביע על כך שחיזבאללה מצוי בעיצומן של הכנות צבאיות. כמות זו גדולה בהרבה מזו הנדרשת להתנקשויות ממוקדות או לתקיפות מדויקות. במונחים צבאיים, כמעט טונה של חומר נפץ פלסטי מייצגת יכולת מבצעית ברמת גדוד.
ההשלכות האסטרטגיות של העברת מטעני חומר נפץ בכמויות גדולות בהיקף כזה מצביעות על כמה הכנות קרביות מסוימות:
נגד כוחות משוריינים בכבדות, חומרי נפץ פלסטיים בעלי עוצמת פיצוץ גבוהה משמשים בעיקר ליצירת מטענים חלולים גדולים נגד שריון, מטעני צד המוטמנים בעומק הקרקע ומלכודות נפץ תת-קרקעיות. הפרוטוקול הצבאי המקובל להגנה תת-קרקעית או מבוצרת מחייב שימוש במאות קילוגרמים של חומרי נפץ פלסטיים המחוברים למטעני הפעלה. אלה יכולים לגרום לקריסה מיידית של קווי רכס, דרכים עוקפות או מעברים צרים לפני כוחות שריון מתקדמים. יתרה מכך, מערכות הגנה אקטיבית מודרניות, כגון מערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח" (Trophy) של רפאל-אלתא, מיירטות טילים נגד טנקים המתקרבים לעבר הכלי, אך אינן מסוגלות לעצור מטען נפץ מוטמן במשקל של מאות קילוגרמים, המשמיד רכב משוריין מלמטה באמצעות האנרגיה הקינטית ועוצמת ההדף בלבד.
אם חיזבאללה צופה מהלך פנימי משמעותי מצד מיליציות יריבות, הכוחות המזוינים של לבנון או חדירות קרקעיות חיצוניות, 800 קילוגרמים מאפשרים למלכד באופן שיטתי אזורים עירוניים שלמים, בונקרים של פיקוד או מרכזים לוגיסטיים. חומרי נפץ בכמויות כאלה מיועדים באופן שגרתי להשמדת תשתיות טקטיות מרכזיות, גשרים, דרכי גישה ומעברי הרים צרים, תוך חסימת התנועה ובידוד גזרות מבצעיות.
מכיוון שטילים מונחים מדויקים ואמצעי לחימה שיוצרו במפעלים עבור חיזבאללה מיורטים בתדירות הולכת וגוברת עוד לפני שהם מגיעים ללבנון, C4 גולמי משמש מרכיב יסוד בייצור מקומי של אמצעי לחימה. 800 קילוגרמים של C4 יכולים לשמש לייצור מאות פצצות מרגמה מאולתרות כבדות, ראשי קרב לכטב"מים, מטענים נגד ביצורים או מטעני פריצה ייעודיים להבקעת קירות עבור יחידות חי"ר הפועלות בחוליות מבוזרות.
העברת משלוחים במשקל המתקרב לטונה מאשרת שחיזבאללה אינו עוסק רק בתחזוקה חשאית של חוליות, אלא מנסה באופן פעיל לשקם את יכולת הלחימה המערכתית שלו ולצבור מלאים גדולים של תחמושת, למרות הפיקוח ההדוק על הגבול. בין שמדובר בהגנה תת-קרקעית לאורך קווי הלחימה המסורתיים ובין שמדובר בעמדות מבוצרות לקראת עימות פנימי, משלוח בהיקף כזה מדגיש כי הארגון נערך לעימות מתמשך בעצימות גבוהה, ולא לפעולות חשאיות מוגבלות.
האם מדובר בהכנה לחידוש העימות הצבאי עם ישראל?
כך נראה. עימות צבאי מחודש ומתמשך עם ישראל הוא המניע האסטרטגי המרכזי להעברת חומרי נפץ בכמויות כאלה. אף שהעברת מסרים בזירה הפנימית ומאזני הכוחות בתוך לבנון הם גורמים משניים, האופי המבצעי של חומרי נפץ פלסטיים בכמויות גדולות (C4 ו-TNT) תואם באופן ישיר את הדרישות הטקטיות של ניהול מערכה בעצימות גבוהה נגד צה"ל. הנתונים הלוגיסטיים הללו מצביעים על ישראל כיעד המרכזי מכמה סיבות: בתפיסה הצבאית המסורתית, חומרי נפץ צבאיים בכמויות גדולות הם אבני הבניין החיוניות להגנה נייחת מפני כוחות שריון כבדים וחי"ר. העברת חומרי נפץ גולמיים מאפשרת לחיזבאללה לבנות מחדש מערכי הגנה מבוזרים במיקומים חדשים שטרם מופו. מכיוון שחיזבאללה צופה תנועות קרקעיות של כוחות ישראליים, ההתמודדות עם חדירות של כוחות שריון נשענת במידה רבה על מאות קילוגרמים של C4 ו-TNT המחוברים למערכות הפעלה בתוך תעלות תת-קרקעיות, בנקודות מעבר צרות בכבישים ולאורך קווי רכס. מלכודות נפץ אלה עוקפות מערכות הגנה אקטיבית, כגון "מעיל רוח", באמצעות פיצוץ מתחת לכלי שריון כבדים או לצדם.
כוחות צבאיים אינם צוברים כמויות תעשייתיות של חומרי נפץ רבי-עוצמה לצורך היתקלויות קטנות או הפגנת עמדה הגנתית בלבד. צבירה של חומרי נפץ בכמויות גדולות מעידה על ציפייה לכך שכל שלב עתידי של העימות יכלול לחימה קרקעית אינטנסיבית, לוחמה בשטח בנוי או פעולות למניעת גישה ולשליטה בשטח, המחייבות עתודות תחמושת עצומות. C4 גולמי הוא חומר יציב מאוד, קל לאחסון בתנאי סביבה מאולתרים וניתן לעיצוב מהיר למטעני לחימה המותאמים לצרכים מבצעיים משתנים בשטח.
אף שחיזבאללה ממשיך לעקוב בדריכות אחר הנוף הפוליטי הפנימי בלבנון, 800 קילוגרמים של חומרי נפץ רבי-עוצמה הם משאב המותאם במיוחד ללחימה כבדה. הניסיון להעביר כמויות גדולות של C4 ו-TNT דרך הגבול משקף מאמץ דחוף לחדש את מלאי חומרי הנפץ ההגנתיים שנשחק, לתמוך בייצור מקומי של אמצעי לחימה ולהיערך לעימות צבאי ממושך עם ישראל.
הברחות חיזבאללה בחודשים האחרונים משקפות ארגון הנתון ללחץ לוגיסטי קיצוני. באמצעות מעבר למשלוחים קטנים יותר של חומרי נפץ רבי-עוצמה, כגון C4 ו-TNT, חיזבאללה מנסה לעקוף את מערכי הפיקוח ההדוקים ולבנות מחדש את יכולת הלחימה שלו מן היסוד, כהכנה, בין היתר, לעימות צבאי מחודש עם ישראל על אדמת לבנון, וזאת בשעה שהגברת האכיפה לאורך הגבול בין סוריה ללבנון מקשה מאוד על שימור נתיבי האספקה הללו.
