תקציר מנהלים

טור בקיהאן מ-21 ביוני 2026 מאת חוסיין שריאתמדארי "אל נשאיר את בני ארצנו הבחריינים ממתין" חוזר, בשפה חדה ובטוחה יותר מאשר בגרסאות קודמות, את טענת איראן שבחריין היא שטח איראני כבושה שאנשיה ממתינים ל"הצעד הראשון" לקראת איחוד עם המולדת [הערת העורך: קיהאן הוא עיתון בשפה הפרסית המתפרסם בטהראן, איראן].

הטור אינו פרובוקציה מבודדת. הוא נוחת לאחר מלחמה שבה איראן תקפה ישירות שטח בחריין, האשימה את מנאמה באירוח מטה הצי החמישי של ארה"ב ששימש נגד מטרות איראניות, וצפה בגל של סימפתיה שיעית פנימית לטהראן שמוביל לדיכוי ביטחוני פנימי חסר תקדים.

בשילוב עם נוכחות מתמשכת של האופוזיציה הפרו-איראנית ברשתות החברתיות, יש להיקרא את הטור כמבחן מחודש לסובלנות הבחריינית והאמריקאית לרטוריקה אירדינטית ברגע שבו לאיראן יש גם את התלונה וגם פוטנציאלית את הרצון לפעול בהתאם.

פסקי דין מרכזיים

• טורו של שריאתמדארי הוא האחרון בסדרה חוזרת של קיהאן המדגיש את הריבונות האיראנית על בחריין; מה שחדש הוא התזמון מיד לאחר מלחמה שבה איראן ירתה על אדמת בחריין ואזרחים שיעים בחריין נעצרו על חגיגות המלחמה.
• הנרטיב ההיסטורי שקיהאן מפעיל (תהליך משאל העם של 1970, אל-ח'ליפה כשבט "לא-בחריני", "הקונספירציה" של ארה"ב-בריטניה-שאה) מתחבר מקרוב לחומר ששימש זמן רב את מרכז ירושלים לביטחון וענייני חוץ (JCFA) לתיעוד המסרים האיראדנטיים של איראן, ומרמז שהמסגור של קיהאן הוא דוקטרינרי ולא מאולתר.
• לאיראן יש גם מניע וגם רקורד מוכח במלחמה בתקיפה על בחריין; בין אם תחת כיסוי של מלחמה עתידית, משבר פנימי בבחריין או מהלך הישרדות של המשטר, סביר להניח שטהראן לא תתייחס לטענת "המחוז ה-14" כטענה רטורית בלבד.
• נוכחות אופוזיציה שיעית בבחריין ב-X שמגבירה מסרים פרו-איראניים ותומכי חמינאי מעניקה לטהראן קהל מקומי מוכן וקטור זול להסתה נוספת.

1. הקפיצה: טור שריאתמדארי, 21 ביוני 2026

חוסיין שריאתמדארי, עורך קיהאן ואחד הקולות העקביים ביותר נגד המשטר הבחרייני בעיתונות האיראנית, פרסם היום את "אל נשאיר את בני עמנו הבחריינים ממתין" בטלגרם ובקיהאן. העמודה מציגה חמש טענות ברצף:

• ממשלת בחריין מגבירה את העינויים והמעצרים של אנשי דת, סטודנטים ואזרחים בחריינים רגילים, באשמת תמיכה באיראן במהלך המלחמה האחרונה נגד התוקפנות האמריקאית והישראלית — אישום ששריתמדארי רואה בו הוכחה לכך שבחריינים רואים באיראן את מולדתם האמיתית.
• בחריין הופרדה מאיראן לפני 55 שנה בעקבות מה שהטור מכנה הסדר בלתי חוקי בין השאה המנוח לבין ממשלות ארה"ב ובריטניה; מוחמד רזא שאה, "ידוע לשמצה כמו אביו במכירת המולדת", לכאורה הציע משאל עם על הפרדה בלחץ בריטי, אך הטור טוען שלא התקיים משאל עם אמיתי על אוכלוסיית בחריין — רק הצבעה בין שבטים ערבים לא-בחריניים, ובראשם אל-ח'ליפה, משפחת השלטון הנוכחית, שנאמר כי הייתה מעורבת אז בשודדים במדבר נג'ד.
• בשנת 1970, הדיפלומט האיטלקי וסגן מזכ"ל האו"ם ויטוריו וינספיר גויצ'יארדי קיבל את משימת משאל העם; לפי עדותו של קיהאן, שייח'ים ערבים מהגרים התנגדו למשאל עם אמיתי, מחשש שיקבע תקדים שהנהגת בחריין חייבת להסתמך על הצבעה עממית, והוחלף במקומו תהליך גישור "משרדים טובים".
• לכן, האירוע מוצג כהוכחה לכך שבחריין נשארת, בצדק, חלק משטח איראן שאבד כעת לשליטה אמריקאית וישראלית — בהתבסס על נוכחות הצי החמישי וטביעת נוכחות צבאית ישראלית פתוחה ובשפה הפרסית בקרב האוכלוסייה.
• הטור מסתיים בקריאה מפורשת לפעולה: נאמר כי בני ארצם הבחרייניים "ממתינים לצעד הראשון" מצד גורמים איראנים, והכותב מצהיר בוודאות נטענת ובגישה למידע מדויק שזהו הציפייה.

2. רקע היסטורי

2.1 "מדוע איראן דוחפת לניצחון שיעי בבחריין"

ניתוח זה של JCFA מציג את הקשת הארוכה יותר של האירדנטיזם האיראני שעליה נשען טור שריאתמדארי. הוא מתעד את טענתה ההיסטורית של איראן לבחריין כ"המחוז הארבעה-עשר" שלה, שמקורה בתקופת השלטון הפרסי בין 1602 ל-1783, ואת מאמציה המתמשך של טהראן — הרבה לפני המלחמה הנוכחית — לטפח זהות דתית שיעית מובחנת בבחריין, המכוונת למנהיג העליון האיראני כמקור לחיקוי דתי.

הניתוח מתאר תמיכה כספית, סיוע ארגוני, והעברת נשק דרך חזבאללה לרשתות שיעיות בחריין, וממסגר את בחריין כשדה קרב מבני בין איראן השיעית לסעודיה הסונית, כאשר מטה הצי החמישי של וושינגטון עוגן את החלק האמריקאי בתוצאה.

2.2 "נורמליזציה עם ישראל מזרזת את סיום משטר בחריין"

ניתוח זה, שפורסם לאחר הסכמי אברהם מ-2020, מתעד כיצד הנורמליזציה של בחריין עם ישראל חידדה את הרטוריקה האיראנית במקום ליצור אותה.

הוא מתעד הצהרות משמרות המהפכה המאיימות ב"נקמה קשה" נגד "שליט המוציא להורג של בחריין", את ההסתה של קיהאן לבחריינים "להרים נשק", ואת חסותה המתמשכת של איראן לבריגדות סאראיה אל-אשתר ("בריגדות אל-אשתר") כרשת אופוזיציה שיעית חמושה המבוססת על חזבאללה הלבנוני.

הוא גם מציין את הנוהג של איראן להעצים את הצהרות האופוזיציה הבחרינית, כולל מקבוצות כמו נוער הקואליציה של מהפכת 14 בפברואר, ככלי מכוון ללחץ על ממשלת אל-ח'ליפה.

כשקוראים יחד, שני הניתוחים של JCFA מראים שהטור של היום אינו הסלמה רטורית שהומצאה לעת עתה; הוא מדגיש מחדש טענה ושיטה (תמיכה כספית, שליחים חמושים והגברת קולות האופוזיציה המקומיים) שאיראן רודפת אחריה ברציפות לפחות מאז האביב הערבי, ואשר התחזקה עוד יותר לאחר הסכמי אברהם.

המלחמה סיפקה לטהראן תירוץ חדש וטעון רגשית יותר: דיכוי מדינת בחריין כלפי אזרחים המואשמים בתמיכה באיראן במהלך הסכסוך.

3. חזית בחריין של המלחמה: האש האיראנית ונרטיב "הבסיס העוין"

מעבר לטענה ההיסטורית, הטור של שריאתמדארי הוא גם תגובה לאירועים מהחודשים האחרונים. במהלך המלחמה האחרונה, איראן תקפה מטרות בבחריין ישירות — ביניהן מתקנים הקשורים למטה הצי החמישי של ארה"ב במנאמה, שטהראן ראתה מזה זמן רב יעד צבאי לגיטימי בדיוק בשל הנוכחות הצבאית האמריקאית שהטור עצמו מציין כהוכחה לשליטה זרה.

המסרים האיראניים לאורך כל המלחמה הצדיקו את התקיפות הללו בטענה שבחריין, באירוח כוחות ותשתיות אמריקאיות ששימשו נגד איראן, הפכה את עצמה למשתתפת במלחמה ולא לצופה נייטרלי — מסגרת שהופכת את מחויבויות הברית של הממלכה למעשה, לפי טענת טהראן, למעשה תוקפנות הראוי לנקמה.

המסגרת הזו נתקלה בסיבוך פנימי בלתי צפוי עבור מנאמה: סימפתיה גלויה לאיראן בקרב חלקים מהאוכלוסייה השיעית בבחריין, כולל מקרים שבהם אנשים הביעו הקלה או שביעות רצון מהפגיעה באתרים המקושרים לארה"ב על אדמת בחריין.

תגובת הממשלה — קמפיין מעצרים שמכוון לאנשים המואשמים בחגיגות תקיפות איראניות, בהזדהות עם טהראן או בהפצת חומר קשור באינטרנט — הוכנסה, בטור של שריאתמדארי, ישירות לטיעון האירדנטיסטים: המעצרים מצוטטים כהוכחה לכך שבחריינים רגילים מזדהים עם איראן ולא עם ממשלתם, מה שהטור מתייחס אליו כפסילה ברורה לטענות הריבונות של בחריין ולא כביטחון פנימי ו בעיית לכידות חברתית עבור בחריין לנהל.

זהו מקרה קלאסי של איראן שממירה דיכוי ביטחוני בזמן מלחמה על ידי מדינה שלישית לראיות תומכות לנרטיב הטריטוריאלי שלה.

4. המגבר המקוון: חשבון אופוזיציה שיעית בבחריינית

מכונת ההודעות של איראן אינה פועלת רק דרך קיהאן. חשבון האופוזיציה ב-X פועל כפלטפורמת אופוזיציה שיעית בבחריין שמעריכה בעקביות את איראן, חמינאי ואת המסגרת הרחבה של ציר ההתנגדות, ומגבירה את התלונות נגד ממשלת אל-ח'ליפה ונוכחות הצי החמישי בשפה המקבילה מאוד לזו של קיהאן. דיווחים כאלה מעניקים לטהראן קול שנראה מקומי בתוך מרחב המידע של בחריין, ומאפשרים לתקשורת הממלכתית האיראנית לצטט את "העם הבחרייני עצמו" — בדיוק המהלך הרטורי שטור שריאתמדארי עושה כשהוא טוען שהוא יודע, "בוודאות ועל בסיס מידע מדויק," שבחריינים ממתינים לצעד הראשון של איראן. תוכן ישיר מהפלטפורמה לא ניתן היה להישלף לאימות בדוח זה; החשבון מסומן כאן כנקודת מפגש באקוסיסטם הרחב של האופוזיציה המזוהה עם איראן וראוי למעקב מתמשך.

4.1 דיכוי עאשורה ערב הלוויית המדינה של חמינאי

הדינמיקה של המגבר שתוארה לעיל מתרחשת על רקע פרק אבטחה חי. בימים שקדמו להלוויה הממלכתית של המנהיג העליון עלי חמינאי באיראן (4-9 ביולי 2026, לאחר רציחתו ב-28 בפברואר 2026, במהלך מלחמת ארה"ב-ישראל), כוחות הביטחון של בחריין החריפו באופן חד את ההגבלות על טקסי עאשורה השיעיים (מוחרם) ב-25-26 ביוני. הרשויות הגבילו את התהלוכות וההתכנסויות למעטאמים רשומים (אולמות אבל), הטילו עוצר שהסתיים בדרך כלל בחצות או בשעה 2 לפנות בוקר בבירה, אסרו תהלוכות שמקורן במסגדים, ודרשו שדגלים ודגלים יישאו רק שמות מאעתם, עם סיסמאות "פוליטיות" אסורות.

עשרות מטיפים ומספדים נאסרו להשתתף. כוחות הביטחון הסירו דגלים שחורים, דגלים וסמלי עשורא בכפרים שיעיים רבים; באירוע בולט אחד, בסביבות 17 ביוני, כוחות פשטו על טקס אבל בכפר אבו סאיבה ליד מנאמה כדי להסיר סמלים והשתמשו בגז מדמיע לאחר שהתושבים התנגדו, כאשר צילומים הופצו ברשתות החברתיות.

לפחות עשרה מקרים מתועדים של זימונים, מעצרים קצרים או מעצרים כללו ראשי מאעתם, אבלים שהציגו דגלים או סיסמאות כמו "יא חוסיין" ומוכרי פריטים קשורים. כוח, כולל גז מדמיע, רימוני קול וכדורי גומי, שימש לכאורה נגד כמה התכנסויות שקטות באזורים מגורים, ואיסור הנסיעה הקבוע לאיראן ולעיראק נותר בתוקף.

שר הפנים של בחריין, השייח' ראשיד בן עבדאללה אל ח'ליפה, הציג את הצעדים בפגישת הביטחון שלפני עשורא כהכרחיים לשימור "הטבע הדתי" של עאשורה מול מה שכינה "פוליטיזציה".

הוא הצהיר במפורש כי האבל על חמינאי יהיה "אסור וניתן לעונש" בתקופת עשורה, קרא להיצמד ל"טקסים הבחריניים הישנים יותר" במקום "טקסים מהפכניים איראניים", ותיאר את סביבת הביטחון כמעוצבת על ידי "הפרויקט הפוליטי הלכאורה של איראן העטוף במסווה דתי."

האירוע נמצא בתוך דפוס רחב יותר לאחר המלחמה: בחריין עצרה עשרות אזרחים מאז פברואר 2026 (41 במאי בלבד) באשמות לקשרים עם משמרות המהפכה, ריגול או סימפתיה לפרו-איראן.

הממשלה מכחישה מיקוד עדתי ומאשימה את איראן בהתערבות; ארגוני זכויות אדם, כולל האמריקאים לדמוקרטיה וזכויות אדם בבחריין (ADHRB), מתארים את צעדי עאשורה כהסלמה של הגבלות חופש דת הפוגעות בזהות ובביטוי השיעי.

העיתוי הוא הנקודה האנליטית: עשורא נפלה ממש לפני תהלוכות ההלוויה של חמינאי בטהראן, קום ומשהד, והרשויות בבחריין ככל הנראה העריכו כי טקסי אבל שיעיים יכולים לשמש גם ככלי לתחושות פרו-איראניות או כצער ציבורי על המנהיג האיראני שנרצח, ברגע שבו בחריין התמקמה בנחישות נגד איראן במלחמה.

הדיכוי משמש אפוא כמהלך מונע מהעשורא להפוך למעשה לגל בחריין פנימי לחמינאי — מה שיעניק לקיהאן ולחשבונות כמו זה שהוזכר לעיל בדיוק את סוג הדימויים של "העם הבחרייני מתאבל איתנו" שמזינים את נרטיב הסיפוח בסעיף 1.

הסיקור של אירועים אלו מגיע מארגוני זכויות אדם (ADHRB, ולפי הדיווחים HRW), גופי אופוזיציה, התקשורת הממלכתית האיראנית (PressTV, קיהאן), התקשורת הממלכתית הבחריינית ופקידים, ומתועד באופן פעיל על ידי דיווחי אופוזיציה מזוהים עם איראן ב-X, כולל זה שסומן בדו"ח זה.

הערכה

טענת איראן בבחריין אינה חדשה, אך ההתכנסות הנוכחית של הגורמים מעניקה לה משקל יוצא דופן: מלחמה שבה איראן כבר הראתה נכונות ויכולת לפגוע בשטח בחריין; דיכוי פנימי בבחריין שטהראן יכולה להציג כאישור להתאמה עממית עם איראן; נרטיב היסטורי דוקטרינלי שנשמר חי ברציפות לפחות מאז 2011 באמצעות מימון, שליחים חמושים והגברה מקוונת; וקול בכיר של קיהאן שאומר כעת, במונחים המפורשים ביותר ששימשו בסדרה זו עד כה, כי הבחריינים "מחכים לצעד הראשון."

כל זה לא מבטיח מהלך איראני נגד בחריין. אך זה מצביע על כך שטהראן שומרת במכוון על האפשרות בחיים מבחינה רטורית וארגונית, ושהסף להמרת רטוריקה לפעולה ייקבע ככל הנראה על ידי הזדמנות — מלחמה עתידית, משבר פנימי בחריין, או רגע של הסחת דעת נתפסת של אמריקאים או סעודיים — ולא על ידי שינוי בטענה האיראנית עצמה.

הטון של שריאטמדארי עצמו הוא אינדיקציה. הטור נכתב לא ברשומות ההגנה שאיראן השתמשה בה לאחר כישלונות קודמים, אלא בשפה של משטר שמאמין שיצא מהמלחמה כצד החזק יותר: תחושת הניצחון וההתלהבות שלאחר המלחמה של איראן, והביטחון העצמי המחודש ביכולתה לקבוע את תנאי ההסלמה האזורית, עוברים דרך הוודאות של המאמר שהבחריין פשוט "מחכים לצעד הראשון" מטהראן.

אותה ביטחון עצמי ניכר באופן שבו איראן המשיכה למזג את חזית לבנון/חזבאללה ואת האיום לסגור את מצר הורמוז לכלי מנוף גמיש אחד — ששימש במהלך המלחמה ללחוץ על וושינגטון וישראל בו-זמנית, ונשמר לאחר מכן כקלף משולב שאיראן יכולה לשחק בו שוב.

אין סיבה מבנית לכך שהכלי הזה מוגבל לזירת ארה"ב-ישראל: אותו איום סגירת הורמוז שאיראן הפעילה על לבנון יכול, במשבר עתידי ספציפי לבחריין, להיות מופעל מחדש ככוח כוח נגד מנאמה ומדינות המפרץ התומכות בו, בהתחשב בקרבתה של בחריין למצר ואירוח הצי החמישי של ארה"ב.

אם קוראים כך, הטור הוא פחות התפרצות בודדת ויותר אות לכך שביטחון איראן בזמן המלחמה הוריד, ולא העלה, את סף הבדיקה של טענת בחריין באמצעים כפייתיים.

קובעי ההחלטות בישראל ובמפרץ צריכים להתייחס לחזרה ולהסלמה של מסר זה, במיוחד בשילוב עם מיקוד מוכח במלחמה נגד בחריין, כאינדיקטור קבוע הדורש תשומת לב מתמשכת ולא כמטרד רטורי חוזר שיש להתעלם ממנו.

המקורות בהם השתמשו בדו"ח זה מוגבלים לחומרים שסיפק המחבר: טור קיהאן/שריאתמדארי, שני ניתוחי מרכז ירושלים לביטחון וחקר חוץ שהוזכרו, ודיווח X המוזכר. חומר הקשרי על אירועי מלחמה נלקח מהרשומות האנליטיות הקבועות של המחבר של הסכסוך.