ביסוד המאבק בין ישראל וחיזבאללה המתנהל כבר כמעט 4 עשורים עומדת איראן הרואה בלבנון חלק מנחלות הרפובליקה האסלאמית המונהגת על ידי הואלי פקיה Wali Faqih, תחילה האימאם ח'ומיני ואחריו עלי חמינהאי.
בראייה המהפכנית האיראנית אין משמעות לגבולות גיאוגרפים. העומק האסטרטגי המגן על הרפובליקה האסלאמית, משתרע מאיראן במזרח עד לחופי הים התיכון במערב וכולל את עיראק, סוריה, לבנון ועד לתימן ומדינות המפרץ הפרסי בדרום.
האימפריה האסלאמית חותרת להישען על האוכלוסיות השיעיות במרחב, כאשר המרכיב הלאומי הוא חסר חשיבות בעיניה והיא מעניקה להן ביטוי אירגוני באמצעות תנועות, מפלגות וארגונים, שייעודם הוא לאתגר את מדינות הלאום בהן הן פעילות ולהשפיע עליהן באמצעות בניית חברה אסלאמית לוחמת בעלת יכולות צבאיות שנאמנותה נתונה בלעדית למנהיג איראן, ומאפשרות לה, מעורבות פעילה בג'יהאד נגד ישראל.
לבנון הייתה היעד הראשון של האימפריה האסלאמית. בעשור האחרון היא נפלה כפרי בשל לידיה של איראן. באמצעות חיזבאללה השתלטה איראן על מוסדות המדינה הלבנונית והפכה אותה למדינה כושלת, שיציבותה קרסה לתהומות של שחיתות כלכלית ופוליטית המאיימת להביא עליה חורבן. בדרך נפלו עיראק וסוריה. מתימן מנהלת איראן את המאבק בסעודיה, שעל שליטתה הלגיטימית במקומות הקדושים לאסלאם, הציגה איראן סימן שאלה.
ההתחלה: במסגד בבלבאכ – כך הוקם החיזבאללה
תנועת חיזבאללה הוקמה בקיץ 1982 על ידי איראן כחוד החנית של מדינות יצוא המהפכה האסלאמית למרחב הערבי והאסלאמי. הבחירה בלבנון כיעד הראשון לייצוא המהפכה באה לאור שילוב נסיבות אזוריות ופנים לבנוניות. הפלישה הצבאית הישראלית ללבנון, שהגיעה לראשונה לבירה ערבית, הביאה להתמוטטות הממשל המרכזי בביירות וליצירת חלל שלטוני אליו נכנסו כוחות צבאיים בינלאומיים מארה"ב, צרפת ואיטליה, שמטרתם היתה לאפשר את יציאת כוחות אש"ף מלבנון ולנסיגת ישראל מלבנון.
באיראן זיהו הזדמנות אסטרטגית לשגר כוחות לסוריה וללבנון על מנת לסייע להן במלחמה ולקחת חלק פעיל בג'יהאד נגד ישראל והמערב. הפסקת האש שהושגה בלבנון יחד עם סירובו של האימאם ח'ומייני לקחת חלק פעיל במלחמה בחזית ללא קווי אספקה ישירים ובטוחים לכוחות, בעיצומה של מלחמה עקובה מדם עם עיראק, הביאה להחלטה איראנית להחזיר את עיקר הכוח מלבנון לחזית עם עיראק. בלבנון נותרו כ-500 אנשי משמרות המהפכה שתפקידם היה להקים כוח צבאי לתנועה שיעית חדשה שתכיר בעיקרון Wali Faqih ובסמכותו הדתית והפוליטית של ח'ומייני.
התנועה השיעית אמל, שהוקמה ב-1975 על ידי האימאם האיראני מוסא צדר ועוזרו האיראני ד"ר מוצטפא צ'מראן, לא היתה מוכנה להחליף את נאמנותה למדינה הלבנונית בנאמנות לאיראן האסלאמית.
מוסא צדר נרצח בלוב באוגוסט 1978 בעידוד מקורבים לחומייני, שישה חודשים לפני שהתחוללה המהפכה האסלאמית באיראן. וד"ר מוצטפא צ'מראן, שמונה לשר ההגנה הראשון של הרפובליקה האסלאמית, נהרג בחזית עם עיראק בנסיבות שטרם הובהרו לגמרי. בשנים הפורמטיביות שבין פברואר 1979 ליוני 1982 הפכה "אמל " לתנועה לבנונית חילונית, שהלכה והתנתקה מאיראן, ראתה בלבנון מולדת נצחית וסירבה להכיר בעיקרון הואלי פקיה, שדרש הכרה בסמכותו המוחלטת של ח'ומייני. כך התקבלה בטהראן ההחלטה להקים תנועה איסלמית חדשה שתהיה אלטרנטיבה ל"אמל" ותוביל את המהפכה האסלאמית בלבנון על פי העקרונות המהפכניים של הרפובליקה האסלאמית.
המשימה – הקמת ארגון הנאמן לעקרון ה- Wali Faqih
ח'ומיני, הטיל את המשימה להקמת הכוח על מקורבו משכבר הימים, שהוכר כמומחה ללבנאט, עלי אכבאר מוחתשמי פור, שהגיע באוגוסט 1981 לכהן כשגריר איראן בדמשק.
אחת המשימות הראשונות של השגריר האיראני החדש היתה להזמין אליו את אנשי הדת השיעים שהכירו בעיקרון הואלי פקיה והחזיקו בתפקידים מרכזיים בחיי הקהילה השיעית בבעלבכ. כך הגיעו לדמשק צובחי טופילי, שהיה אימאם מסגד האימאם עלי לימים המזכיר הכללי הראשון של חיזבאללה (1989-1991), עבאס מוסי שעמד בראש החוזה על שם האימאם אלמנתט'ר, שהיתה המדרשה הדתית החשובה ביותר בלבנון, אליה הגיעו התלמידים הלבנונים שגורשו מעיראק עם עליית מפלגת הבע'ת לשלטון וכיהן כמזכיר הכללי השני (1991-1992) של חיזבאללה וכן מחמד יזדכ שהיה בכיר המלמדים במדרשה הדתית.
היתה זאת פגישה מכוננת שבה הודיע השגריר האיראני לאנשי הדת הלבנונים על הכוונה האיראנית להקים תנועה אסלאמית שיעית חדשה, שתאגד את כל הגורמים הלבנונים התומכים באיראן שפעלו עד אז באופן ישיר ועצמאי וללא כל תיאום ביניהם מול טהראן.
לתנועה החדשה הצטרפו ראשי ארגונים שונים נוספים שפעלו בלבנון מאז שנות השבעים כמו מפלגת הדעוה, פורשי מ"אמל " ומהתארגנויות של אנשי דת שיעים כתג'מע עלמא ג'בל עאמל.
מוחתשמי הציב בפני המצטרפים החדשים תנאי אחד – פירוק או פרישה מהמסגרות הקיימות בהם פעלו ולכונן מסגרת אירגונית חדשה שבראשנה עמדה מועצת השורא של לבנון (מג'לס שורא לובנאן) ובה תשעה נציגים לבנונים, תחת הובלתו של שגריר איראן בדמשק. תשעת הנציגים הוזמנו לטהראן לפגוש את האימאם ולהביע לו אמונים. הם אמרו לו: "We believe in your guidance, your authority (Wilayah) and your leadership. Tell us what we need to do".
ח'ומייני מינה את עלי חמנהאי שהיה אז נשיא איראן לאיש הקשר מטעמו לתנועה החדשה בלבנון ובכך הביע את החשיבות הרבה שהוא ייחס למפעלה בלבנון. בפגישה זאת הונחה אבן היסוד להקמת חיזבאללה.
בניית הארגון ותחילת האימונים הצבאיים
סגל הפיקוד של משמרות המהפכה בלבנון היה אחראי על בניית המסגרת האירגונית והצבאיות של התנועה החדשה. פעולתם הראשונה הייתה הורדת הדגלים הלבנים שתלו תושבי בעלבכ וסביבתם על בתיהם כאות כניעה לכוחות הישראליים והחלפתם בדגלים אדומים, דגלי הג'יהאד והמלחמה.
שני המפקדים הראשונים של משמרות המהפכה, אחמד מותוסיליאן Ahmad Motevasseliyan ומחליפו מנצור קוצ'ק מוחסיני Mansour Koochak Mohseni שימשו זמן קצר בתפקידם. הראשון נחטף ב-5 ביולי 1982 בדרכו מבעלבכ לבירות והוצא להורג על ידי הכוחות הלבנונים הנוצרים, יחד עם מיופה הכוח האיראני בבירות ושני מלווים, ימים ספורים לאחר הגעתו ללבנון ומחליפו הוחזר לאיראן יחד עם עיקר הכוח של משמרות המהפכה גם כן ימים ספורים לאחר שמונה.
בלבנון נותר אחמד כנעאני לפקד על הכוחות, אך גם הוא סיים את תפקידו לאחר זמן קצר. חוסין דהקאן Hussein Dehgan, מונה למפקד הרביעי של משמרות המהפכה בלבנון והיה אחראי על הקמת מחנות האימונים של חיזבאללה בג'נתא שבאזור בעלבכ.
תקופת האימונים ארכה כשלושה חודשים ובכל מחזור התאמנו 180 מתגייסים. תנאי הקבלה היו בסיסיים: גיל עד 25 שנה ונאמנות מוחלטת לואלי פקיה. עבאס מוסוי שהתגייס למחזור הראשון סיפר "… כאשר התאמנתי בקורס הראשון של משמרות המהפכה חשבתי שהגעתי לאסלאם האמיתי… בית הספר של משמרות המהפכה הוא זה שהפך את הנוער המוסלמי לנוער השואף למות מות קדושים ולכן לא הופתענו כלל כאשר צעיר מוסלמי בלבנון… צחק למוות כאשר נשא עליו מטען גדול של חומר נפץ. זהו בית ספרם של משמרות המהפכה. אומנות השאהדה ואומנות העימות עם האויב הישראלי קיימות בזכות משמרות המהפכה ובזכות דמם של בני משמרות המהפכה…"
תחת פיקודו של חוסיין דהקאן הוקמה מפקדה מרכזית למשמרות המהפכה ולמתנדבים הלבנונים, שפעלה במסגד האימאם עלי בבעלבכ. בספטמבר 1983 השתלטו משמרות המהפכה על מחנה שיח' עבדאללה שהיה הבסיס המרכזי של צבא לבנון באזור בעלבכ. שלושה אנשי דת צעירים: עבאס מוסוי, אחמד יזבכ וחסן נצראללה, צעדו בראש תהלוכת המונים למחנה וניהלו בו את תפילת יום השישי.
למפקד המחנה ולחייליו יעצו אנשי הדת הצעירים "לעמוד לרשות העם ולסרב לפקודות ולהוראות הניתנות בבית הלבן ובתל אביב". המפקד הלבנוני ופיקודיו התפנו מהמחנה. על שער הכניסה אליו תלו בעליו החדשים כרזה מאירת עיניים שבה הבהירו את מטרתם: "שחרור מחנה שיח' עבדאללה על ידי המוני חיזבאללה, צעד ראשון לשחרור משלטון הפלנגות". מחנה שיח' עבדאללה הפך למחנה האימאם עלי ולמפקדה הראשית של משמרות המהפכה והכוח הצבאי של חיזבאללה, ממנו יצאו הפעולות האלימות נגד המערב וישראל.
הקרב הראשון מול ישראל
טבילת האש הראשונה של תומכי ח'ומיני בלבנון הייתה בניסיון לעצור את התקדמות הצבא הישראלי שנע לכיוון ביירות באזור ח'לדה Khalde. קבוצת צעירים שיעים, בת פחות מ-50 לוחמים ארבו לכוחות הישראלים. בין הצעירים היו תומכי "אמל" ו"אלדעוה", בשיתוף פעולה עם ארגונים פלסטיניים נוספים. ההצלחות הצבאיות לא היו מרשימות במיוחד לאור היכולת המוגבלת לפגוע בשריון הישראלי ששעט לכיבוש ביירות.
למרות זאת הם הצליחו להשתלט על שריונית ישראלית ולהסיעה במצעד ניצחון לבסיסם. The battle of Khalde נחשב למיתוס היסוד של "ההתנגדות האסלאמית" וזכה לתיאורי גבורה של לוחמיה.
בראשם עמדו שלושה שעתידים להקים את הכוח הצבאי ומבצעי של חיזבאללה: עמאד מוע'ניה מוצטפא בדר א-דין ועלי דיב, שעל גבורתו בקרב זכה לכינוי המבצעי "אבו חסן סלאמה" שניתן לו על ידי יאסר ערפאת. כזכור סאלמה היה ממתכנני הפיגוע במינכן וחוסל על ידי ישראל שנים ספורות לפני כן. עמאד מוע'ניה ומוצטפה בדר א-דין נפצעו בקרב. הראשון קל והשני קשה. הוא איבד את היכולת ללכת באופן יציב.
עליתו של עימד מוע'ניה
מהשלושה הכירו במחנות האימונים של פת"ח במחצית השנייה של שנות השבעים. עלי דיב Ali Deeb היה המדריך הצבאי של השניים, הוא גדל בפת"ח. מפקד המחנה שקיבל את עמאד מוע'ניה היה אניס נקאש, שגויס על ידי המודיעין האיראני ונשלח ב-1980 לפריז כדי התנקש בחייו של שאהפור בחתיאר, ראש ממשלת איראן האחרון של השאה. כשפרצה המהפכה האסלאמית כמה חודשים קודם לכן, הציג אניס נקאש את עמאד מוע'ניה בפני נציגי המודיעין האיראני בביירות. בשגרירות האסלאמית החדשה מונה מוחמד צאלח חוסייני, עיראקי ממוצא איראני, שהיה איש הקשר בין ח'ומייני ליאסר ערפאת והכיר מקרוב את עמאד מוע'ניה, לנציג משמרות המהפכה בביירות.
אמו של עמאד מוע"ניה שנולד ב-1962 התפללה שבנה יהיה איש דת והתחנך במדרשות הדתיות היוקרתיות של נג'ף. הוא למד שיעורי ( Fiqh jurisprudence ( כבר בהיותו בן 10 בילה זמן ממושך במסגד של מוחמד חוסיין פד'לאללה (Mohammad Hussein Fadlallah).
מוע'ניה ראה את ייעודו במאבק המזויין נגד ישראל. ב-1980 ניצל פאדלאללה מניסיון התנקשות בחייו. שליחים של המודיעין העיראקי ניסו לחסלו בשל מעורבותו במסגרת מפלגת "הדעוה" העיראקית נגד משטר צדאם חוסין. בעקבות האירוע הקים מוע'ניה יחד עם קבוצה קטנה שגיבש יחידת אבטחה שנועדה לשמור על מי שיהפוך לדמות הרוחנית המרכזית של הרדיקליזם השיעי בלבנון ומנסח תפיסת הפעלת הכוח באסלאם השיעי.
ב-1980 ליווה עמאד מוע'ניה את פדלאללה ומשלחת אנשי דת לבנונים לביקור ראשון באיראן המהפכנית. הוא הפך לבן בית באגף המבצעים של השגרירות האיראנית בביירות.
כשנחטף מפקד משמרות המהפכה הראשון בלבנון ביולי 1982 היה זה עמאד מוע'ניה שהביא את הבשורה הרעה לשגרירות האיראנית בביירות וזמן קצר לאחר מכן התייצב מוע'ניה בפני מחליפו בבעלבכ, מנצור קוצ'ק מוחסייני, והציע לחטוף את נשיא האוניברסיטה האמריקנית בביירות, דיויד דודג', כקלף מיקוח להחלפת החטופים האיראנים. דייויד דודג' נחטף על ידי מוע'ניה והובא לבעלבכ וממנה הועבר לדמשק ולטהראן.
הייתה זאת החטיפה הראשונה אך לא האחרונה שביצע מוע'ניה בשירותה של איראן.
פיגוע ההתאבדות הראשון
ב-11 בנובמבר 1982 ב-07:20 נשמע פיצוץ עז במפקדת המושל הצבאי הישראלי בצור. הבניין התמוטט על יושביו.
76 חיילים ואנשי שירות הביטחון הכללי נהרגו וכן 15 לבנונים ששהו במבנה. ועדת חקירה צבאית בראשות אלוף מאיר זורע קבעה שהאסון נגרם כתוצאה מפיצוץ בלוני גז שהיו בבניין. העובדות היו אחרות.
מכונית פיג'ו 504 לבנה נהוגה בידי מתאבד בשם אחמד קאסיר פרצה את שער המחנה ופוצצה אותו. הייתה זאת הפעם הראשונה שפעולת התאבדות בוצעה בלבנון.
היא תוכננה לפרטי פרטים על ידי עמאד מוע'ניה. הוא גייס את המתאבד והשתמש במכוניתו של ידידו עלי דיב, שהוטמנו בה כמויות גדולות של חומר נפץ. מקור חומר הנפץ היה בפת"ח. חליל אלוזיר (אבו ג'יהאד) הורה בטרם יצאו כוחות אש"פ מביירות בספטמבר 1982, להעביר חלק ממחסני הנשק וחומרי הנפץ לעמאד מוע'ניה, אותו הכיר כשהתאמן בפת"ח. על פי הביוגרפיה הרשמית שלו הצטרף ליחידת העילית של כוח 17 בעת שאבו ג'יהאד עמד בראש הזרוע הצבאית של הפת"ח. לאבו ג'יהאד כמו גם ליאסר ערפאת היה יחס מועדף לצעיר השיעי שהפגין מסירות לג'יהאד נגד ישראל והמערב.
עמאד מוע'ניה לא הכיר את אחמד קאסיר. בן משפחתו של המתאבד הכיר ביניהם. היה צורך לקבל היתר הלכתי לביצוע הפעולה. לא ניתן היה לבצעה ללא פסק הלכה, פתוה, מסמכות דתית עליונה כפי שניסח זאת לימים איתאללה חסן טראד.
…לבנון שוחררה בפעולות של הקרבה עצמית (אסתשהד) בלבד. והיחיד שנתן את ברכתו להן היה האימאם חומייני… שלח אלי מכתב ובו כתב אני מקלד Muqallid (מחקה) של האימאם ח'ומיני, גמרתי אומר לבצע אסתשהאד ולפגוע באויב. ואני עניתי לו (בחיוב) על סמך פסיקותיו של ה- Mrja Taqlid שלו, האימאם חומיני.
במשך מספר ימים צפה עמאד מוע'ניה על המפקדה הישראלית ולמד את ימי השגרה שלה, כיצד מתנהלים סידורי השמירה ובעיקר באיזה שעות נמצא במחנה המספר הגדול ביותר של חיילים.
ביומיים שקדמו לפעולה אירחה אמו של מוע'ניה, בבית הכפרי בטיר דיבא Teir Deba שבסמוך לצור את בנה ואת אחמד קאסיר, סיפקה להם אוכל ומקום לינה.
יום לפני הפעולה הורה מוע'ניה לאמו ולבני המשפחה לעזוב את הכפר ולעבור לביתם בביירות. השניים יצאו לדרכם. מוע'ניה עקב מקרוב אחר הביצוע המוצלח של הפעולה. זהותו של אחמד קאסיר הוסתרה במשך שנתיים וחצי כדי לא לפגוע במשפחתו. אמו חשבה שהוא יצא לביירות ושם נעלם.
כשפורסמה זהותו הפך, קאסיר לגיבור בלבנון ובאיראן. חיזבאללה פרסמה בביטאונה הרשמי, "אלעהד" תמונות ענק של הצעיר השיעי כשדמותו עולה מתוך ההריסות של המפקדה הצבאית הישראלית. לבית משפחת קאסיר, בדיר קאנון אלנהאר, כפר נידח בדרום לבנון, הגיעה תעודת כבוד ממפקד האומה האסלאמית.
על התעודה התנוססו דיוקנו של האימאם ח'ומיני וסימלה של הרפובליקה האסלאמית, שבה הועלה על נס פעולת בנה. בטהראן נחנך יד זיכרון לזכרו של גיבור האסלאם עליו נחרטה תמונתו ותוארה תפארתו בשפות הערבית והפרסית.
מוחתשמי פור ונציג חיזבאללה בטהראן הסירו מעליו את הלוט. מאוחר יותר זכתה משפחת קאסיר לכבוד יוקרה גם בתוך חיזבאללה. אחיו של "השהיד הראשון" מוחמד ג'עפר קאסיר, טיפס גבוה לעמדות הפיקוד בחיזבאללה והיה אחראי על העברות הנשק האיראני מסוריה ללבנון ואח אחר, חסן קאסיר, נישא לביתו של חסן נצראללה והיה אחד מאנשי הקשר הקרובים לצמרת משמרות המהפכה.
1985: ישראל נסוגה לרצועת הביטחון
גם עמאד מוע'ניה זכה לתהילה בטהראן. הוא הוכיח יכולת מבצעית מרשימה ובה בעת הצליח לשמור על אלמוניות מוחלטת. עד לנסיגה הישראלית מלבנון ב-2000, ביצעה חיזבאללה 12 פעולות התאבדות נגד יעדים ישראלים בלבנון.
צילומי הווידאו בהם צולמו המתאבדים מקריאים את צוואותיהם לפני יציאתם לפעולה, נשלחו לטהראן. האימאם ח'ומיני ביקש לראותם. הוא צפה בכל אחד ואחד מהם והושפע עמוקות. בכל תקופת שהותה הארוכה בלבנון, לא הצליחה ישראל להתמודד ולסכל פעולות מסוג זה.
ההצלחה של מוע'ניה בצור הובילה אותו לתכנון ולביצוע פעולות התאבדות בבירות, שהקשים שבהם היו נגד השגרירות האמריקנית באפריל 1983 ונגד מפקדות המרינס וכוח הצנחנים הצרפתי בבירות באוקטובר 1983.
מוע'ניה פעל בחשאיות מוחלטת. הוא הקים יחידת מבצעים שפעלה תחת השם הג'יהאד האסלאמי, שפעלה מחוץ למסגרת האירגונית של חיזבאללה ופעלה בזיקה ישירה לארגוני המודיעין והמבצעים של משמרות המהפכה. חוסיין דהקאן, מפקד משמרות המהפכה בלבנון, זיהה את יכולותיו המבצעיות כשחטף מוע'ניה את דיויד דודג'. המפקד האיראני אסף את מוע'ניה תחת כנפיו.
ב-24 אוקטובר 1983 שוגרו 2 מתאבדים למשימות חייהם האחרונות. שתי המפקדות פוצצו בהפרש זמנים קצר. כשעזבו הכוחות הבינלאומיים את בירות מנוצחים התקבל עמאד מוע'ניה בטהראן כגיבור.
ב-1985 נסוגה ישראל לאזור הביטחון בדרום לבנון. עבאס מסווי התמנה למפקד הצבאי של ההתנגדות האסלאמית בדרום.
המאבק של חיזבאללה לסילוק ישראל מלבנון נמשך וביתר שאת וכך גם היכולות של חיזבאללה כארגון צבאי.
לוחמי החיזבאללה למדו שיטות לחימה והפעלת אמצעי לחימה. מפקדים ולוחמים של חיזבאללה השתתפו בלחימה בחזית עם עיראק, במהלכה הושם דגש מיוחד על כיבוש יעדים מבוצרים. בחיזבאללה זיהו נקודת תורפה בהגנה על המוצבים הקדמיים שהוחזקו על ידי צבא דרום לבנון בפיקודו של אנטואן לחד. ב-S.L.A. היו עיקר החיילים שיעים, לחלקם בני משפחה בחיזבאללה.
המפקדים היו ברובם הגדול נוצרים. הרכב עדתי בעייתי בחברה רב-עדתית שבה מתמודד כוח צבאי מול גרילה.
חיסול מוסוי
בחיזבאללה ייחסו חשיבות מיוחדת למלחמה הפסיכולוגית ולקרב על התודעה. לצד הרובה הוצמדה מצלמה. הוקמה יחידה מיוחד War Media Unit, שתפקידה היה לצלם את ההצלחות הצבאיות, בעיקר אם הונף דגל חיזבאללה על מוצב שנכבש ולו לרגע.
המוצבים של צד"ל היו הראשונים לספוג אש. היעד היה למוטט את קו המוצבים החודרים ולהביא לנטישת החיילים השיעיים, שהמוטיבציה העיקרית שלהם היתה תשלום כספי. במקביל לפגוע בתנועה של הכוחות הישראלים באזור הביטחון, שבו התנהל עיקר המאבק. בחיזבאללה לא סימנו את הישובים בצד הישראלי של הגבול כיעד לתקיפה. בשונה מהמאבק של הארגונים הפלסטינים, המטרה האסטרטגית של חיזבאללה בשנים אלה היתה להוציא את הצבא הישראלי מלבנון.
ב-16 פברואר 1992 חיסלה ישראל את מנהיג חיזבאללה, עבאס מוסוי בעת ביקור בעיירה ג'בשית שם נערכה אזכרה שנתית לע'ראב חרב Ragheb Harb, אימאם שיעי שהוביל את המאבק בישראל בדרום לבנון.
הפעולה הייתה החסרת תבונה. מאחוריה עמדו ראש אמ"ן, אלוף אורי שגיא והרמטכ"ל דאז רא"ל אהוד ברק. ההחלטה התקבלה בניגוד להמלצות גורמי ההערכה המודיעינית ומבלי שנבדקו כל המשמעויות של הפעולה. המלצת גורמי ההערכה הייתה לעקוב אחר ביקור עבאס מוסוי במטרה לאסוף מודיעין שיאפשר לחטוף את עבאס מסווי, שנה אחר כך , לכשיגיע לטכס האזכרה כדי להחליפו בנווט חיל האוויר השבוי, רון ארד, שהיה שבוי בידי חיזבאללה והועבר למשמרות המהפכה.
תגובת חיזבאללה היתה קטלנית. נחצו בה 2 קווים אדומים. בו ביום שיגרה חיזבאללה עשרות רקטות לתוך שטח ישראל לאורך כל גזרת הגבול מקריית שמונה ועד נהריה. הייתה זאת הפעם הראשונה שחיזבאללה שיגרה רקטות לתוך שטח ישראל. עד אז היא הקפידה לשגר רקטות לאזור הביטחון בלבד.
ב-17 במרץ 1992 התפוצצה מכונית תופת נהוגה בידי מתאבד שיעי לבנוני בשגרירות ישראל בארגנטינה. בפעם הראשונה חיזבאללה פגעה ביעד ישראלי בחוץ לארץ. הפעולה תוכננה ובוצעה על ידי עמאד מוע'ניה והמודיעין האיראני.
22yrs ago this week, #IslamicJihad & #Hezbollah killed 29 & wounded 242 in the Israeli Embassy bombing in Argentina pic.twitter.com/m14dfH1KJM
— Israel Defense Forces (@IDF) March 19, 2014
כשנה וחצי לאחר מכן בליל -2 ביוני 1994 תקף חיל האוויר הישראלי מחנה אימונים של חיזבאללה בעין דרדרה Ain Dardara ליד בעלבכ, בעת שכ-150 מתגייסים של חיזבאללה נמו את שנתם. הפגיעה הייתה קשה.
למעלה מ-40 אנשי חיזבאללה נהרגו, מספר הנפגעים הגדול ביותר של חיזבאללה בפעולה ישראלית אחת. שישה שבועות לאחר מכן ב-13 ביולי 1994 באה הנקמה. גם היא מחוץ ללבנון ושוב בארגנטינה.
גם הפעם עמד מאחורי התכנון והביצוע עמאד מוע'ניה שהסתייע בשלוחת המודיעין של איראן בארגנטינה. בשתי הפעולות הבהירה חיזבאללה שפגיעה קשה בה תביא לנקמה שתחרוג מכללי העימות בלנון. ארגנטינה נבחרה בשל התשתית המבצעית שבה בנה עמאד מוע'ניה בסיועה המודיעין האיראני, שנשענה על אוכלוסייה שיעית לבנונית אוהדת לחיזבאללה.
The Jewish community center in Argentina, 85 people were killed. pic.twitter.com/WcDXLKOVoJ
— meshi ✡︎ (@harryiskosher) June 14, 2020
בעקבות ירי רקטות של חיזבאללה לתוך שטח ישראל והפרות חוזרות ונשנות מצד חיזבאללה של ההבנות שהושגו בין הצדדים יצאה ישראל ב-11 באפריל 1996 למבצע גדול ממדים בלבנון – "מבצע ענבי זעם". המבצע כלל פגיעה קשה בתשתיות המדינה הלבנונית והפעלת כוח אש בעוצמה רבה, כולל תקיפות אוויריות של יעדי חיזבאללה בביירות. תקלה מבצעית גרמה לטעות ישראלית. מטח פגזים שנועד לאפשר חלוץ של כוח ישראלי שהותקף, נפל סמוך למחנה של האו"ם, שבו מצאו מקלט אזרחים לבנונים. חיזבאללה דיווח בהפרזה ש-102 אזרחים, ביניהם נשים וילדים, נהרגו ו-100 נפצעו, מתוכם 4 חיילי או"ם.
בעקבות הטעות המבצעית ישראל הפסיקה את המבצע לאחר שארצות הברית וסוריה גיבשו מסמך הבנות שהתקבל וקבע שישראל וחיזבאללה לא יתקפו בטילים ובכל נשק אחר, אזרחים בשני הצדדים. בראש הכוח הצבאי של החיזבאללה עמד מוצטפא בדר א-דין, שמונה לתפקידו שנה קודם לכן.
מוצטפא בדר א-דין זכה לשבחים מחסן נצראללה על פיקודו על מה שנקרא בחיזבאללה 1996, The April War. לימים יטען נצראללה, שבראשית המבצע תקף חיל האוויר הישראלי את מפקדת חיזבאללה בדאחיה, במטרה לפגוע בבדר א-דין.
טיל ששוגר מאחד המטוסים פגע בחדר הסמוך לחדר שבו שהה המפקד הצבאי של חיזבאללה. בדר א-דין ניצל. בנרטיב של חיזבאללה "מלחמת אפריל 1996" נחשבת להצלחה גדולה. ההבנות שהושגו בסיומה היו בעיניה המפתח לנסיגה הישראלית מלבנון ארבע שנים מאוחר יותר.
מפעולת "אנצריה" לנסיגת ישראל"
בליל 5 בספטמבר 1997 ארב כוח מיוחד של חיזבאללה לכוח קומנדו של שייטת 13 של חיל הים הישראלי שנחת באזור הכפר אנצריה Ansariya על מנת להניח מטענים שיפגעו בפעיל מבצעי של חיזבאללה. התוצאה הייתה קטלנית.
11 לוחמים ובהם מפקד הכוח סגן-אלוף יוסי קורקין נהרגו. בישראל הוקמו מספר ועדות חקירה כדי לקבוע את סיבת הכישלון. ועדת החקירה הראשונה בראשות אלוף גבי אופיר קבעה כי הכוח הישראלי נתקל במארב אקראי של חיזבאללה שהביא להתפוצצות המטענים שנשאו חלק מהלוחמים הישראלים על גבם. הדגש במסקנות ועדת החקירה היה על המארב האקראי, איש לא האמין שלחיזבאללה היה מידע מוקדם על הגעת כוח העילית הישראלי.
בספטמבר 1998 בציון שנה לפעולת אנצריה רמז חסן נצראללה שלחיזבאללה היה מידע מודיעני מוקדם על הגעת הכוח הישראלי. הוא סרב לחשוף אותו. היה זה חלק ממלחמה פסיכולוגית שהפעילה חיזבאללה שתוכננה ושוכללה על ידי מוצטפא בדר א-דין. היה זה אחד המבצעים החשובים של חיזבאללה. נצראללה פגש אישית את לוחמי הכוח ששבו מהמבצע והעניק לכל אחד מהם ספר קוראן.
באוגוסט 2010 חשף חסן נצראללה את המידע המודיעיני. היה זה כחמש שנים לאחר רצח ראש ממשלת לבנון רפיק חרירי, שחיזבאללה הואשמה בביצועו. נצראללה הכחיש זאת מכל וכל. הוא האשים את ישראל ברצח. לחיזוק טענתו הוא פרש בהרחבה מידע מודיעני לרבות על היכולות הטכנולוגיות של ישראל שהצטברו אצל חיזבאללה ושירותי המודיעין של לבנון על הפעילות החשאית של ישראל בלבנון.
נצראללה חשף שחיזבאללה הצליחה לקלוט שידורים של צילומי אוויר, שצולמו על ידי מטוסים ללא טייס ישראלים, שצילמו מספר יעדים בדרום לבנון בסמוך לכפר אנצריה. הוא ציין כי השידורים הועברו בשידור ישיר למרכז מבצעים בישראל והם לא היו מוצפנים כפי שחשב המודיעין הישראלי.
האיראנים סיפקו לחיזבאללה את הציוד המתאים והוא הופעל ידי אנשי חיזבאללה שלמדו בבתי ספר ובמוסדות טכניים בלבנון. הבולט שבהם היה חסן לקיס ,Hassan Laqqis ידיד קרוב של נצראללה והאחראי על הפיתוחים הטכנולוגיים של חיזבאללה.
השידורים נקלטו בחיזבאללה בזמן אמת ופוענחו. מהם ניתן היה להבין מהו היעד שאליו מתכננת ישראל להגיע. מוצטפא בדר א-דין פרס את כוחותיו במארבים שארבו לכוח הישראלי במשך מספר שבועות כיון שתאריך המבצע לא היה ידוע. הם רשמו הישג מבצעי חשוב. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר אז:
"One of the worst tragedies that has ever occurred to us. We lost some of our best soldiers. There have been several tragedies in the past, but I never seen this type of tragedy"
.
באמצע שנות התשעים עקבה חיזבאללה בדאגה אחר ההתפתחויות המדיניות במסגרת תהליך השלום. תחילה בין ישראל והפלסטינים בעקבות הסכמי אוסלו ולאחר מכן אחר המשא ומתן בין ישראל לבין סוריה.
בלבנון חשו כי ארצות הברית הצליחה להביא להתקרבות ממשית בין הצדדים ובעקבותיה תיסוג ישראל מרמת הגולן תמורת הסכם שלום עם מרכיבי נורמליזציה עם סוריה. בחיזבאללה חששו שהסכם בין ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל ונשיא סוריה, חאפט' אסד כבר סוכם.
חסן נצראללה ציין שבחיזבאללה התקיימו דיונים פנימיים בהם אף עלו תהיות באשר להמשך השימוש בשם חיזבאללה כשמה של התנועה, או שמא לאמץ שם חדש שיתאים יותר למציאות החדשה. יתר על כן, חלק מבכירים בחיזבאללה ובראשם עמאד מוע'ניה היו ברשימה השחורה של ארצות הברית ולפיכך עלתה השאלה בצמרת חיזבאללה, אם עליהם לעזוב את לבנון לאיראן.
באוקטובר 1995 יצאה הנהגת חיזבאללה לפגוש את מנהיג איראן, חמנהאי בטהראן, כדי לשאול אות פיו. "הוא היה מאוד סבלני כלפינו", סיפר נצראללה. "העלינו נושאים רבים וחברי ההנהגה הציעו הצעות שונות: "ח'מנהאי הקשיב לכל הדברים", אמר.
הבכירים האיראנים שהשתתפו בפגישה חשבו פה אחד וללא יוצא מן הכלל שהשיחות בין סוריה וישראל יסתיימו בהסכמה. ואז אמר ח'מנהאי, "טוב שאתם לוקחים בחשבון את worst case scenarios עליכם להמשיך בהתנגדות, להכפיל את מאמציכם ולהעצים את מפעלי הנשק שלכם. אל תדאגו כי לא יהיה שלום בין ישראל לסוריה".
כל הנוכחים בפגישה ציין נצראללה, הלבנונים והאיראנים "היו המומים מדבריו של חמנהאי ", אמר נסראללה.
חמנהאי סיכם ואמר: "שכחו מזה ושימו את זה בצד. המשיכו במה שאתם עושים במאמץ גדול יותר מבעבר".
נצראללה ביחד עם הנהגת חיזבאללה היה מופתע מהנחרצות של מנהיג איראן. הם חזרו ללבנון והמשיכו לפעול על פי הנחיות חמנהאי. שבועיים לאחר הביקור בטהראן נרצח יצחק רבין בכיכר העיר בתל אביב.
להמשך קריאה – חלק ב'.












