האם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית הפכו מכוח שיטור אזרחי לצבא בעל יכולות התקפיות? בספרו "22 קילומטר: הסכנה הנשקפת מצבא הטרור של הרשות הפלסטינית", מזהיר סא"ל (במיל') עו"ד מוריס הירש מפני התעצמותם של הכוחות הפלסטיניים ביהודה ושומרון, בוחן את החריגות מהסכמי אוסלו ומציג את הסכנה האפשרית למיליוני ישראלים המתגוררים במרחק קצר מהקו הירוק.
מאז החתימה על הסכמי אוסלו, נועדו מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לשמש כוח שיטור שתפקידו לשמור על הסדר הציבורי, להיאבק בפשיעה ולמנוע פעילות טרור בשטחים שבשליטת הרשות. ואולם, לפי מחקרו של סא"ל (במיל') עו"ד מוריס הירש, לשעבר הפרקליט הצבאי ביהודה ושומרון וכיום חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA), במשך השנים התפתחו המנגנונים לכוח חמוש החורג במידה ניכרת מהמסגרת שנקבעה בהסכמים.
בספר "22 קילומטר: הסכנה הנשקפת מצבא הטרור של הרשות הפלסטינית", שפורסם בשנת 2026, בוחן הירש את התפתחותם של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, את היקף כוח האדם והחימוש שברשותם, את ההכשרות הצבאיות שהם מקבלים ואת מעורבותם של אנשי המנגנונים בפעולות טרור נגד ישראל לאורך השנים.
המחקר מבקש להצביע על הסכנה האפשרית הנובעת משילוב בין יכולות צבאיות, קרבה גיאוגרפית למרכזי האוכלוסייה הגדולים בישראל והאפשרות שאנשי מנגנוני הביטחון יפנו בעתיד את נשקם נגד ישראל.
מהסכמי אוסלו לכוח המונה עשרות אלפי חמושים
על פי הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני משנת 1995, הוגבל כוח המשטרה הפלסטינית ל־30 אלף אנשי כוח אדם בסך הכול, מתוכם 12 אלף ביהודה ושומרון ו־18 אלף ברצועת עזה. ההסכם קבע גם מגבלות על אמצעי הלחימה שהותרו לכוח ביהודה ושומרון, ובהם 4,000 רובים, 4,000 אקדחים, עד 120 מקלעים ו־15 כלי רכב ממוגנים לשימוש בעת התפרעויות.
אולם לפי הערכותיו של הירש, מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית מונים כיום כ־70 אלף אנשי כוח אדם, מהם יותר מ־50 אלף ביהודה ושומרון בלבד. הירש מציג גם נתונים ממקורות אחרים, ובהם דוח של ארגון DCAF שהעריך את היקף הכוח ביהודה ושומרון בכ־34 אלף בשנת 2023, אך חולק על מהימנות ההערכה לנוכח נתוני התקציב של הרשות.
לדבריו, החריגה אינה מתבטאת רק במספר אנשי הכוח. במהלך השנים הורחב גם מערך החימוש, והכוחות החלו לעבור הכשרות הכוללות מרכיבים צבאיים שאינם מאפיינים משטרה אזרחית רגילה. הספר מנתח את תהליך התעצמותם של המנגנונים מאז הקמת הרשות הפלסטינית, את השינויים הארגוניים שנעשו בתקופת יאסר ערפאת ומחמוד עבאס ואת תפקידם של גורמים בינלאומיים במימון ובהכשרת הכוחות.
הסיוע הבינלאומי וההכשרות הצבאיות
חלק משמעותי במחקר מוקדש למעורבותן של ארצות הברית ומדינות נוספות בפיתוח מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. הירש מתאר כיצד לאחר עלייתו של מחמוד עבאס לשלטון והשתלטות חמאס על רצועת עזה בשנת 2007, הורחבו תוכניות הסיוע וההכשרה שנועדו לחזק את מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון.
על פי דוח של משרד האחריות הממשלתית האמריקני (GAO), בין השנים 2007 למאי 2010 העבירה ארצות הברית כ־392 מיליון דולר לצורך הכשרה, ציוד ופיתוח תשתיות של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. הספר מתייחס גם לתוכניות שהפעיל האיחוד האירופי לחיזוק המשטרה האזרחית ומערכת אכיפת החוק הפלסטינית, לצד דיווחים על הכשרות צבאיות שעברו אנשי מנגנוני הביטחון במדינות אחרות, ובהן פקיסטן.
במסגרת המחקר מוצגים תיעודים של אימוני נשק, צליפה, שימוש באמצעים צבאיים והכשרות נוספות. הירש טוען כי חלק מההכשרות הללו מעורר שאלות בנוגע להיקף היכולות הצבאיות שנבנות במסגרת מנגנונים שנועדו במקור למלא תפקידי שיטור.
תרחיש "היפוך הקנים": החשש מפני מתקפה על ישראל
אחת הסוגיות המרכזיות בספר היא תרחיש המכונה במערכת הביטחון הישראלית "היפוך קנים" – מצב שבו אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים מפנים את כלי נשקם נגד ישראל, במקום לפעול במסגרת התיאום הביטחוני עמה. הירש מתייחס למעורבותם של אנשי מנגנוני הביטחון בפעולות טרור בתקופת האינתיפאדה השנייה, ומציג מקרים שבהם פעילים בעלי עבר ביטחוני השתלבו בשורות המנגנונים.
לדבריו, תקדימים אלה מחייבים התייחסות לתרחיש של עימות עתידי לא כאפשרות תיאורטית בלבד, אלא כסיכון ביטחוני שיש להיערך אליו. הספר בוחן גם את מדיניות ממשלות ישראל שאישרו לאורך השנים העברת אמצעי לחימה וכלי רכב ממוגנים לרשות הפלסטינית. הירש מותח ביקורת על היעדר השקיפות בנוגע להיקף האישורים והציוד שהועבר, וקורא לחיזוק מנגנוני הפיקוח.
מדוע דווקא 22 קילומטר?
שם הספר מתייחס למרחק שבין רצועת עזה לעיר אופקים, אחת הנקודות הרחוקות שאליהן הגיעו מחבלים במהלך מתקפת שבעה באוקטובר 2023. באמצעות השוואה גיאוגרפית זו מבקש הירש להמחיש את משמעות הקרבה בין שטחי יהודה ושומרון לבין מרכזי האוכלוסייה בישראל. המחקר מציג תרחישים אפשריים של מתקפות מכיוונים שונים, ובהם אזור ג'נין לעבר עפולה ויקנעם, אזור טול כרם לעבר יישובי השרון, ואזור קלקיליה לעבר כפר סבא, רעננה, הוד השרון וכביש 6.
הירש מדגיש כי במותניה הצרים של ישראל המרחק מהקו הירוק ועד לים התיכון עומד על כ־14 קילומטרים בלבד, וכי בטווח של 22 קילומטרים מאזורי יהודה ושומרון מצויים ריכוזי אוכלוסייה גדולים המונים מיליוני אזרחים. לפי המחקר, במצב של מתקפה רחבת היקף עלולים מרכזי אוכלוסייה, צירי תנועה ותשתיות חיוניות להימצא בסכנה. התרחישים המוצגים בספר הם הערכות סיכון שנועדו להמחיש את החשיפה הגיאוגרפית, ולא תיעוד של מתקפה מתוכננת.
ההמלצות: צמצום הכוחות, פיקוח והיערכות ביטחונית
בחלקו האחרון של הספר מציג הירש שורה של המלצות למדיניות ישראלית מחודשת כלפי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. במרכז המלצותיו עומדת הדרישה להשיב את היקף הכוחות והמגבלות על החימוש למסגרת שנקבעה בהסכמי אוסלו, למנוע העברת אמצעי לחימה התקפיים נוספים ולחזק את הפיקוח הישראלי על המנגנונים.
הירש ממליץ גם על הקמת מנגנון בקרה עצמאי, חשיפת נתונים על היקף הנשק שהועבר לרשות לאורך השנים, הגבלת הכשרות צבאיות שאינן תואמות את ייעודם השיטורי של הכוחות וחיזוק מערכי ההגנה לאורך קו התפר. במקביל, המחקר קורא לבחינה מחודשת של התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית ושל ההנחות שעליהן מבוססת המדיניות הישראלית בתחום זה.
מחקר על האיום הביטחוני האפשרי במרכז ישראל
הספר "22 קילומטר: הסכנה הנשקפת מצבא הטרור של הרשות הפלסטינית" מציג ניתוח של התפתחות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים במשך יותר משלושה עשורים, תוך הסתמכות על מסמכי הסכמי אוסלו, דוחות תקציביים, מחקרים בינלאומיים, פרסומים פלסטיניים ותיעוד של הכשרות ופעילות ביטחונית.
באמצעות שילוב בין ניתוח משפטי, נתונים ביטחוניים ותרחישים גיאוגרפיים, מבקש הירש להעלות לדיון את השאלה אם המדיניות הקיימת מספקת מענה לסיכונים האפשריים הנובעים מהתעצמות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים.
הספר מיועד למקבלי החלטות, לאנשי ביטחון, לחוקרים, לאנשי אקדמיה ולקוראים המבקשים להעמיק בהשלכות הביטחוניות של הסכמי אוסלו ובהתפתחות היחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית.