מה עומד מאחורי תנועת החרם הבינלאומית נגד ישראל, והאם מטרותיה מסתכמות בסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני? בספרו "חשיפת פניה האמתיות של תנועת ה-BDS: שורשיה הרדיקליים ומטרותיה הקיצוניות", בוחן דן דייקר את מקורותיה ההיסטוריים והאידאולוגיים של התנועה, את הקשרים בין ארגוניה לגורמים פוליטיים פלסטיניים ואת השפעתה על הזירה הבינלאומית. המחקר מציג ניתוח של פעילות החרם בתחומי הכלכלה, האקדמיה, התרבות והדיפלומטיה, וטוען כי מאחורי השיח בדבר זכויות אדם מסתתר מאבק רחב יותר נגד הלגיטימיות של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
תנועת ה-BDS, הפועלת לקידום חרם, משיכת השקעות והטלת סנקציות על ישראל, הפכה במהלך השנים לאחד הגורמים הבולטים במאבק הציבורי והמדיני נגד מדינת ישראל. התנועה מציגה את פעילותה כמאבק בלתי אלים למען זכויות הפלסטינים, אך שאלת מטרותיה האסטרטגיות והקשרים בין הארגונים הפועלים במסגרתה עומדת במרכזו של דיון ציבורי ופוליטי בינלאומי.
בספר "חשיפת פניה האמתיות של תנועת ה-BDS: שורשיה הרדיקליים ומטרותיה הקיצוניות", שפורסם בשנת 2017 בהוצאת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מנתח דן דייקר, חוקר בכיר במרכז והמזכיר הכללי לשעבר של הקונגרס היהודי העולמי, את התפתחותה של התנועה ואת האידאולוגיה העומדת בבסיסה. הספר כולל מבוא מאת תא"ל (במיל') יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, ומבוסס על מחקר היסטורי, בחינת פרסומים רשמיים, הצהרות של מנהיגי התנועה וניתוח פעילותם של ארגונים שונים בזירה הבינלאומית.
המחקר מבקש לבחון את הפער שבין המטרות המוצהרות של תנועת ה-BDS לבין תפיסותיהם של חלק ממנהיגיה הבולטים. מסקנתו המרכזית של דייקר היא כי תנועת החרם אינה מכוונת רק לשינוי המדיניות הישראלית ביהודה ושומרון, אלא פועלת במסגרת מערכה רחבה יותר שמטרתה לערער על עצם הלגיטימיות של ישראל כמדינה יהודית.
משורשי החרם הערבי ועד להקמת תנועת ה-BDS
אחד הפרקים המרכזיים בספר מוקדש לרקע ההיסטורי של החרם על ישראל. דייקר טוען כי תנועת ה-BDS אינה תופעה חדשה, אלא המשך של מסורת חרמות שהופעלו נגד היהודים והיישוב היהודי בארץ ישראל עוד לפני הקמת המדינה.
המחקר מתחקה אחר החרם הערבי על היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי, וממשיך לסקור את מדיניות החרם של הליגה הערבית לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. לדברי דייקר, למרות ההבדלים בין התקופות, המשותף למהלכים אלה הוא השימוש בלחץ כלכלי, מדיני וחברתי כאמצעי למאבק בקיומה ובהתפתחותה של התנועה הלאומית היהודית.
נקודת מפנה מרכזית נוספת שעליה מצביע הספר היא הוועידה העולמית נגד גזענות, שהתקיימה בדרבן שבדרום אפריקה בשנת 2001. דייקר מתאר את הוועידה ואת הכינוס המקביל של ארגוני החברה האזרחית כאירועים שסייעו בגיבוש קמפיין בינלאומי נגד ישראל, תוך שימוש בהשוואות למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
הספר בוחן כיצד התגבשה בעקבות ההתפתחויות הללו תשתית בינלאומית לקידום חרמות, ובשנת 2005 פורסמה הקריאה הפלסטינית שהפכה לבסיס הרעיוני והארגוני של תנועת ה-BDS המודרנית.
מהן מטרותיה האמיתיות של תנועת החרם?
דייקר מקדיש חלק משמעותי מהמחקר לניתוח שלוש הדרישות המרכזיות שהציגו מארגני קמפיין ה-BDS בשנת 2005: סיום הכיבוש והקולוניזציה של אדמות ערביות, הכרה בשוויון זכויות מלא לאזרחים הערבים-פלסטינים בישראל, והכרה בזכויות הפליטים הפלסטינים, לרבות הדרישה לשיבה לבתיהם ולרכושם בהתאם לפרשנות התנועה להחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם.
לפי ניתוחו של דייקר, אין מדובר בדרישות המוגבלות לסוגיות טריטוריאליות הנוגעות ליהודה ושומרון. הוא טוען כי שילובן עם התנגדותם המוצהרת של חלק ממנהיגי התנועה להגדרה עצמית יהודית מוביל למסקנה שהקמפיין נועד לשנות באופן יסודי את אופייה הלאומי של מדינת ישראל.
המחקר מציג הצהרות של פעילים מרכזיים בתנועה, ובהם עומר ברגותי, ממובילי קמפיין ה-BDS, ואחמד מור, פעיל פלסטיני בזירה האקדמית. דייקר משתמש בהתבטאויותיהם כדי להדגים את הפער שהוא מזהה בין המסרים המופנים לציבור המערבי לבין היעדים הפוליטיים שמציגים חלק ממנהיגי התנועה.
בהקשר זה בוחן הספר גם את היחס בין פעילות החרם לבין פתרון שתי המדינות. לטענת המחבר, חלק ממנהיגי ה-BDS דוחים את ההכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ולכן מטרותיהם אינן מתיישבות עם הסדר מדיני המבוסס על שתי מדינות לשני עמים.
דה-נורמליזציה: המאבק נגד שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני
אחד הנושאים הבולטים במחקר הוא מדיניות הדה-נורמליזציה, כלומר ההתנגדות לקשרים ולשיתופי פעולה בין ישראלים לפלסטינים.
דייקר מתאר כיצד ארגונים התומכים ב-BDS פועלים נגד יוזמות משותפות בתחומי הכלכלה, החינוך, התרבות, הספורט והחברה האזרחית, גם כאשר מדובר בפרויקטים שנועדו לקדם יחסי שכנות ולשפר את תנאי חייהם של התושבים משני הצדדים.
הספר בוחן את היחס של התנועה ליוזמות שלום ולמפגשים בין ישראלים לפלסטינים, ומצביע על מקרים שבהם פעילים פלסטינים שהשתתפו בפרויקטים משותפים נחשפו ללחצים ציבוריים ופוליטיים.
לטענת דייקר, מדיניות זו עומדת בסתירה לרוח הסכמי אוסלו, שנועדו ליצור מסגרת לשיתוף פעולה ולהתקדמות הדרגתית לקראת הסדר מדיני. במקום לעודד קשרים כלכליים וחברתיים שיכולים לתרום לאמון הדדי, התנועה מבקשת, לדבריו, לצמצם את המגע בין האוכלוסיות ולמנוע הכרה ציבורית בלגיטימיות של יחסים עם ישראל.
המחקר מתייחס בין היתר ליוזמות כלכליות משותפות ולאזורי תעשייה שבהם מועסקים עובדים פלסטינים לצד עובדים ישראלים. דייקר טוען כי פגיעה בשיתופי פעולה אלה עלולה לגרום נזק לא רק לכלכלה הישראלית, אלא גם למקורות התעסוקה ולהכנסותיהם של עובדים פלסטינים.
הרשות הפלסטינית ותנועת ה-BDS
פרק מרכזי נוסף מוקדש ליחסים בין תנועת החרם לבין הרשות הפלסטינית, אש"ף וארגוני החברה האזרחית הפלסטיניים.
המחקר מתאר כיצד התפתחה פעילות ה-BDS לצד המאבק המדיני הפלסטיני בזירה הבינלאומית, תוך שימוש בפורומים דיפלומטיים, במוסדות בינלאומיים ובארגונים שאינם ממשלתיים לקידום צעדי לחץ על ישראל.
דייקר מציג את הקשרים בין פעילים פוליטיים פלסטינים לבין מוסדות התנועה, ובוחן את תפקידו של הוועד הלאומי הפלסטיני של ה-BDS, המוכר בראשי התיבות BNC, בתיאום הפעילות הבינלאומית.
עם זאת, המחקר מצביע גם על מורכבות היחסים בין הנהגת הרשות הפלסטינית לבין התנועה. בעוד שבכירים פלסטינים תמכו בצעדי חרם מסוימים ואף עודדו אותם, המדיניות הרשמית של הרשות לא הייתה אחידה, בין היתר בשל מחויבויותיה המדיניות והכלכליות והסתמכותה על סיוע בינלאומי.
הספר מנתח את המתח שבין התמיכה הפלסטינית הרשמית בפתרון שתי המדינות ובמשא ומתן לבין פעילות החרם וההתנגדות לנורמליזציה עם ישראל. דייקר רואה במתח זה ביטוי לפער בין המסרים הדיפלומטיים של ההנהגה הפלסטינית לבין פעילותם של גורמים הקשורים אליה בזירה הציבורית.
הארגונים הבינלאומיים שמקדמים את החרם
הספר ממפה את הגורמים הבינלאומיים הפועלים לקידום תנועת ה-BDS ואת שיתופי הפעולה שהתפתחו ביניהם.
דייקר מתייחס לקבוצות שמאל רדיקלי באירופה ובצפון אמריקה, לארגונים אסלאמיסטיים, לארגונים נוצריים ולפעילים יהודים וישראלים המתנגדים לציונות. הוא בוחן את המניעים השונים להשתתפותם בקמפיין ואת האופן שבו ארגונים בעלי תפיסות אידאולוגיות שונות משתפים פעולה סביב הדרישה להטלת חרם על ישראל.
לפי המחקר, חלק מהארגונים הללו פועלים לקידום חרמות אקדמיים ותרבותיים, בעוד אחרים מתמקדים בלחצים כלכליים על חברות בינלאומיות, בגיוס תמיכה פוליטית או בקידום החלטות נגד ישראל במוסדות ציבוריים.
דייקר בוחן גם קשרים בין גורמים מסוימים בזירת החרם לבין ארגונים פלסטיניים המעורבים בטרור. המחקר מבקש להראות כיצד ארגונים בעלי רקע פוליטי ואידאולוגי שונה יכולים להשתלב במערכה בינלאומית משותפת, אף שאין להסיק מכך שכל הארגונים או הפעילים התומכים בחרם חולקים אותם קשרים או עמדות.
תנועת ה-BDS בקמפוסים האמריקניים
המחקר מקדיש פרק נרחב לפעילות תנועת החרם במוסדות להשכלה גבוהה בארצות הברית, ומציג את הקמפוסים כאחת הזירות המרכזיות במאבק על דעת הקהל הבינלאומית.
דייקר מנתח את פעילותם של ארגונים כגון Students for Justice in Palestine, המוכר בראשי התיבות SJP, והתאחדות הסטודנטים המוסלמים (MSA). הוא בוחן את פעילותם הציבורית, את מקורות התמיכה הארגונית ואת הקשרים המתוארים במחקר בין חלק מהפעילים לבין ארגונים פוליטיים ואסלאמיסטיים.
הספר מתייחס לקמפיינים להחרמת אוניברסיטאות ישראליות, לקריאות להימנע משיתוף פעולה אקדמי, להפגנות נגד מרצים ונציגים ישראלים ולפעילות שנועדה להשפיע על מדיניותן של אוניברסיטאות וארגוני סטודנטים.
אחד הנושאים המרכזיים בפרק הוא היחס בין ביקורת פוליטית על מדינת ישראל לבין אנטישמיות. דייקר מציג מקרים שבהם פעילות נגד ישראל לוותה, לדבריו, בהתבטאויות אנטישמיות, בהטרדת סטודנטים יהודים ובערעור על זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית.
מסקנת המחקר היא כי פעילות ה-BDS בקמפוסים אינה מוגבלת למאבק על מדיניות ישראל ביהודה ושומרון, אלא משמשת בחלק מהמקרים לקידום תפיסות המבקשות לשלול את הלגיטימיות של המדינה היהודית כולה.
בין חרם כלכלי למאבק על דעת הקהל
חלק נוסף בספר עוסק בהשפעתה של תנועת ה-BDS על הכלכלה הישראלית ועל מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית.
דייקר מצביע על כך שבעת פרסום המחקר בשנת 2017, הישגי החרם הכלכלי הישיר נגד ישראל היו מוגבלים יחסית, אך השפעת התנועה על השיח הציבורי והאקדמי הייתה משמעותית יותר.
לדבריו, עיקר כוחה של התנועה אינו בהכרח ביכולתה לפגוע ישירות במסחר הישראלי, אלא בהשפעתה על הדרך שבה ישראל נתפסת בחלקים מהציבור הבינלאומי. באמצעות שימוש בשיח של זכויות אדם, צדק ושוויון, מצליחים ארגוני החרם, לטענתו, להגיע לקהלים רחבים שאינם מזדהים בהכרח עם העמדות הפוליטיות של מנהיגי התנועה.
המחקר מדגיש את מקומה של התקשורת בהפצת מסרים אלה, ואת חשיבותם של מוסדות אקדמיים, ארגוני חברה אזרחית ופעילים ציבוריים בעיצוב הדיון על מדינת ישראל.
המאבק ב-BDS וההגנה על הלגיטימיות של ישראל
"חשיפת פניה האמתיות של תנועת ה-BDS: שורשיה הרדיקליים ומטרותיה הקיצוניות" מציג ניתוח של תנועת החרם הבינלאומית באמצעות שילוב בין מחקר היסטורי, סקירה אידאולוגית, מיפוי ארגוני ובחינת דרכי הפעולה של הקמפיין.
מסקנתו המרכזית של דייקר היא כי כדי להתמודד עם פעילות ה-BDS אין להסתפק בבחינת השפעתה הכלכלית או במענה לקמפיינים נקודתיים. לדבריו, יש להבין את המטרות הפוליטיות של התנועה, את הקשרים בין גורמיה ואת האופן שבו מסרים המנוסחים בשפת זכויות האדם משמשים לקידום מאבק נגד הלגיטימיות של ישראל.
הספר מבקש להעמיד לרשות מקבלי החלטות, דיפלומטים, חוקרים, אנשי אקדמיה ומעצבי דעת קהל בסיס ידע להבנת פעילות החרם הבינלאומית ולהערכת השלכותיה על מעמדה של ישראל.
המחקר, שפורסם בשנת 2017, משקף את התפתחות התנועה ואת המערכה הבינלאומית נגדה באותה תקופה. הוא מהווה מקור מחקרי להבנת שורשיה ההיסטוריים של תנועת ה-BDS, המבנה הארגוני שלה והטיעונים שהועלו נגד פעילותה בזירה המדינית, הציבורית והאקדמית.