התראות

גבולות בני הגנה לישראל: מדוע ביטחון המדינה מחייב עומק אסטרטגי ושליטה בשטחים חיוניים?

הספר "גבולות בני הגנה לישראל" מאת דורי גולד בוחן את צורכי הביטחון של ישראל, חשיבות בקעת הירדן, האיום האיראני והסכנות שבנסיגה לקווי 1967
כריכת הספר "גבולות בני הגנה לישראל: תגובה עדכנית לתומכי התפיסה ולמטילים בה ספק" מהדורת 2022
כריכת הספר "גבולות בני הגנה לישראל: תגובה עדכנית לתומכי התפיסה ולמטילים בה ספק" מהדורת 2022

תוכן העניינים

האם ישראל יכולה להגן על עצמה במסגרת נסיגה לקווי 1967, והאם טכנולוגיה מתקדמת וכוחות בינלאומיים יכולים להחליף שליטה בשטחים אסטרטגיים? בספרו "גבולות בני הגנה לישראל: תגובה עדכנית לתומכי התפיסה ולמטילים בה ספק", בוחן השגריר ד"ר דורי גולד את הדרישות הביטחוניות של ישראל, את החשיבות האסטרטגית של בקעת הירדן ואת האיומים המתפתחים במזרח התיכון. המחקר, הכולל הקדמה מאת תא"ל (במיל') יוסי קופרווסר, מנתח את התפתחות תפיסת הגבולות בני ההגנה ומסביר מדוע, לדעת המחברים, ביטחונה של ישראל אינו יכול להישען על ערבויות מדיניות, אמצעים טכנולוגיים או נוכחות של כוחות זרים בלבד.

שאלת גבולותיה הביטחוניים של מדינת ישראל עומדת במרכז הדיון המדיני והאסטרטגי מאז מלחמת ששת הימים. לאורך עשרות שנים נדרשו ממשלות ישראל להתמודד עם הדרישה לנסיגה משטחים שנכבשו בשנת 1967, ובה בעת להבטיח כי כל הסדר מדיני עתידי יאפשר לצה"ל להגן על אזרחי המדינה מפני איומים צבאיים, פעולות טרור ומתקפות פתע.

בספר "גבולות בני הגנה לישראל: תגובה עדכנית לתומכי התפיסה ולמטילים בה ספק", שפורסם בהוצאת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מציג השגריר ד"ר דורי גולד בחינה מחודשת של תפיסת הביטחון הישראלית ושל משמעותה הטריטוריאלית. המחקר כולל הקדמה מאת תא"ל (במיל') יוסי קופרווסר, המגדיר את המושג "גבולות בני הגנה" ומנתח את התנאים הצבאיים והגיאוגרפיים הנדרשים להבטחת ביטחונה של ישראל.

הספר מבקש להשיב לטענה שהושמעה בחוגים מדיניים וביטחוניים במערב, שלפיה התפתחויות טכנולוגיות, יכולות מודיעין מתקדמות ושינויים במאזן הכוחות האזורי הפכו את הצורך הישראלי בעומק אסטרטגי ובשליטה בשטחים שולטים לפחות משמעותי. גולד וקופרווסר טוענים כי דווקא השינויים שחלו באופי הלחימה, ובהם התחזקותם של ארגוני טרור חמושים, תפוצת כלי טיס בלתי מאוישים והתפתחות מערכי מנהרות, מדגישים מחדש את חשיבותה של השליטה בשטחים חיוניים.

מהם גבולות בני הגנה ומדוע ישראל זקוקה להם?

בהקדמתו לספר מסביר תא"ל (במיל') יוסי קופרווסר כי גבולות בני הגנה הם גבולות המאפשרים לישראל להגן על עצמה ביעילות ובאופן עצמאי. משמעותם אינה מסתכמת בקו הגבול עצמו, אלא ביכולת להפעיל את הכוחות הצבאיים במרחבים הנדרשים לצורך הרתעה, גילוי מוקדם של איומים, סיכול מתקפות ומניעת התבססותם של כוחות עוינים.

לפי קופרווסר, בעת קביעת גבולותיה הביטחוניים של ישראל יש להביא בחשבון לא רק איומים צבאיים קיימים, אלא גם איומים שעלולים להתפתח בעתיד. אלה כוללים מתקפות של צבאות סדירים, טרור, ירי רקטות וטילים, פעילות של כלי טיס בלתי מאוישים, איומים תת קרקעיים וסיכונים לתשתיות חיוניות.

קופרווסר מדגיש כי תנאיה הגיאוגרפיים של ישראל שונים מאלה של מדינות גדולות. שטחה המצומצם, ריכוזי האוכלוסייה במישור החוף וההסתמכות של צה"ל על מערך המילואים מצמצמים את יכולתה לספוג מתקפת פתע ממושכת. לכן, לדבריו, קיימת חשיבות מיוחדת לשליטה במרחבים שיאפשרו לכוחות הסדירים לבלום מתקפה עד להשלמת גיוס המילואים ולהיערכות למערכה רחבה.

המחקר מציג את תפיסת הגבולות בני ההגנה כעיקרון בסיסי בתורת הביטחון הישראלית, שלפיו כל הסדר מדיני חייב להבטיח שלישראל יהיו האמצעים והשטחים הדרושים כדי להגן על עצמה גם בתרחיש שבו ההסכמים המדיניים יופרו.

החלטה 242 והבסיס המדיני לגבולות בטוחים ומוכרים

אחד הנושאים המרכזיים בספר הוא החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהתקבלה בנובמבר 1967 בעקבות מלחמת ששת הימים. ההחלטה הפכה לאחד המסמכים המרכזיים שעליהם התבססו תהליכי המשא ומתן והסדרי השלום בין ישראל לשכנותיה.

גולד בוחן את ניסוח ההחלטה ואת הדיונים הדיפלומטיים שקדמו לאישורה. הוא מדגיש כי בנוסח האנגלי של ההחלטה לא נכללה דרישה מפורשת לנסיגה ישראלית מכל השטחים שנתפסו במלחמה, אלא לנסיגה משטחים במסגרת הסדר שיבטיח גבולות בטוחים ומוכרים.

לפי פרשנותו של גולד, הניסוח משקף הכרה בינלאומית בצורך לקבוע גבולות חדשים שיאפשרו לישראל להגן על עצמה. הוא מדגיש כי קווי שביתת הנשק משנת 1949 לא נועדו לשמש גבולות מדיניים קבועים, וכי העובדה שישראל הותקפה מתוך שטחים הסמוכים למרכזי אוכלוסייתה המחישה את פגיעותה הגיאוגרפית.

המחקר מציג את ההתייחסות האמריקנית לצורכי הביטחון של ישראל לאורך השנים, ובכלל זה את עבודתו של הגנרל ארל ווילר, שכיהן כיושב ראש המטות המשולבים של ארצות הברית. בשנת 1967 בחן ווילר את הצרכים הטריטוריאליים של ישראל והצביע על חשיבותם של השטחים השולטים על בקעת הירדן להגנתה.

גולד מבקש להראות כי הדרישה הישראלית לגבולות בני הגנה אינה עמדה שהתפתחה בעקבות נסיבות פוליטיות מאוחרות, אלא תפיסה ביטחונית בעלת יסודות היסטוריים שהוכרו גם בידי גורמים בכירים במערכת הביטחון האמריקנית.

מיגאל אלון ויצחק רבין ועד לתפיסת הביטחון המודרנית

הספר מתאר את התפתחותה של תפיסת הגבולות בני ההגנה בקרב מנהיגי ישראל מאז מלחמת ששת הימים. גולד מציג את יגאל אלון כאחד ממעצבי התפיסה, שראה בשטחי בקעת הירדן וברכסי ההרים הסמוכים להם מרכיב מרכזי בהגנת המדינה.

תוכנית אלון, שגובשה לאחר מלחמת ששת הימים, התבססה על ההנחה כי ישראל זקוקה לשליטה בשטחים חיוניים מבחינה ביטחונית, גם במסגרת פשרה טריטוריאלית עתידית. גולד מדגיש כי אלון לא ראה בגיאוגרפיה עניין משני, אלא מרכיב מכריע ביכולתה של ישראל למנוע מתקפת פתע ולהגן על מרכזי האוכלוסייה שלה.

המחקר מתייחס גם לעמדתו של ראש הממשלה יצחק רבין. בנאומו בכנסת באוקטובר 1995, בעת הדיון על אישור הסכם הביניים עם הפלסטינים, הבהיר רבין כי גבולות הקבע של ישראל יהיו שונים מקווי 1967 וכי בקעת הירדן, במובנה הרחב, צריכה להישאר גבול הביטחון המזרחי של המדינה.

גולד מציג את עמדותיהם של אלון ורבין כעדות לרציפות בתפיסת הביטחון הישראלית. לדבריו, גם מנהיגים שתמכו בהסדרים מדיניים ובפשרות טריטוריאליות ראו בשמירה על גבולות בני הגנה תנאי הכרחי לשלום יציב.

הספר בוחן גם את עמדותיהם של מנהיגים נוספים, ובהם בנימין נתניהו ומשה יעלון, ומצביע על כך שהדרישה לגבולות בני הגנה זכתה לאורך השנים לתמיכה בקרב גורמים מרכזיים במערכת הביטחון הישראלית, גם כאשר היו ביניהם מחלוקות פוליטיות משמעותיות.

בקעת הירדן: קו ההגנה המזרחי של ישראל

החלק הגיאוגרפי והצבאי של המחקר מתמקד בחשיבותה האסטרטגית של בקעת הירדן ושל רכס ההרים ביהודה ושומרון.

גולד מסביר כי בקעת הירדן אינה רק השטח הסמוך לנהר הירדן, אלא מרחב הכולל את המורדות המזרחיים של רכס הרי יהודה ושומרון. הפרשי הגבהים בין הנהר לבין רכס ההרים יוצרים מחסום טבעי בעל משמעות ביטחונית, ובחלקים מהמרחב מגיע הפרש הגבהים לכ־1,400 מטרים.

לפי המחקר, כוח צבאי שינסה להתקדם ממזרח למערב יידרש לעבור דרך מספר מצומצם של צירים מרכזיים. עובדה זו מעניקה לכוח מגן יתרון טופוגרפי, משום שהיא מאפשרת לרכז מאמצי תצפית, מודיעין והגנה במעברים החיוניים.

גולד מדגיש כי שמירה על בקעת הירדן בלבד אינה מספקת ללא שליטה במורדות המזרחיים של רכס ההר ובצירי התנועה המאפשרים לכוחות צה"ל להגיע במהירות למרחב הגבול. לפיכך, תפיסת הגבולות בני ההגנה מחייבת התייחסות למבנה השטח כולו ולא רק לנהר הירדן כקו גיאוגרפי.

הספר מתייחס גם לחשיבותם של אתרי התרעה מוקדמת ברכס ההר, ובהם אזור בעל חצור, ולהשפעת מיקומם על יכולת הגילוי והמעקב של ישראל. לדברי גולד, תוואי השטח מאפשר להציב מערכות מודיעין והגנה אווירית בעמדות המספקות יתרון על פני מערכות הממוקמות במישור החוף.

מרכז הארץ ותשתיות לאומיות בטווח קצר

אחד הטיעונים הבולטים בספר נוגע לקרבה שבין רכס הרי יהודה ושומרון לבין מרכזי האוכלוסייה והתשתיות של ישראל.

על פי הנתונים המובאים במחקר, כ־70% מאוכלוסיית ישראל וכ־80% מהיכולת התעשייתית שלה היו מרוכזים בתקופת הפרסום באזורי מישור החוף הסמוכים ליהודה ושומרון. המשמעות היא שחלק ניכר מהאוכלוסייה, מהתעשייה ומהתשתיות החיוניות מצוי במרחק קצר יחסית מהשטחים ההרריים שממזרח.

גולד מצביע על כך שהשליטה בגובה מעניקה יתרונות בתצפית, במעקב ובאפשרות להפעיל אמצעי לחימה לעבר אזורים נמוכים יותר. הוא מתייחס גם לקרבתם של מתקנים אסטרטגיים, ובהם נמל התעופה בן גוריון, לצירי התנועה המרכזיים ולמרכזי הפעילות הכלכלית של ישראל.

המחקר מדגיש כי פגיעותה הגיאוגרפית של ישראל אינה נעלמת גם בעידן של מערכות הגנה אווירית מתקדמות. לדברי גולד, העובדה ששטח המדינה צר ומרכזי האוכלוסייה סמוכים לאזורי סיכון מחייבת שמירה על מרחבי ביטחון המסוגלים להרחיק ככל האפשר את האיום מהתשתיות החיוניות.

לקחי הנסיגות מלבנון ומרצועת עזה

חלק מרכזי בספר מוקדש לניסיון הביטחוני שצברה ישראל בעקבות נסיגתה מדרום לבנון בשנת 2000 וההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005.

גולד טוען כי בשני המקרים לא הביאה הנסיגה להפחתה מתמשכת באיום הצבאי, אלא לוותה בהתעצמותם של ארגונים חמושים ובהרחבת היקפי החימוש שלהם.

המחקר מציג נתונים על ירי הרקטות מרצועת עזה לאחר ההתנתקות. לפי הנתונים המובאים בספר, בשנת 2005 נחתו בשטח ישראל 179 רקטות, ובשנת 2006 עלה מספרן ל־946. בשנים שלאחר מכן התפתח האיום בהדרגה, ובמהלך העימותים בשנים 2012, 2014 ו־2021 נורו לעבר ישראל אלפי רקטות.

גולד מציג התפתחויות אלה כאזהרה מפני האפשרות שאזור נוסף שיפונה משליטה ישראלית יהפוך למוקד להתעצמות צבאית ולפעילות טרור. לדבריו, יש להביא בחשבון לא רק את המצב הביטחוני ביום החתימה על הסכם מדיני, אלא גם את האפשרות שהסכם יופר ושגורמים עוינים ינצלו את השטח לצורך התחמשות.

המחקר מדגיש בהקשר זה את החשיבות של שליטה במעטפת החיצונית של אזור הנתון למחלוקת מדינית. בעוד שברצועת עזה מילא ציר פילדלפי תפקיד מרכזי במניעת הברחות נשק ממצרים, ביהודה ושומרון מציג גולד את בקעת הירדן כמחסום חיוני בפני הברחת אמצעי לחימה וחדירת כוחות עוינים ממזרח.

איראן והאיום על החזית המזרחית

אחד החידושים המרכזיים במחקר הוא בחינת האיום הנשקף לישראל כתוצאה מהתרחבות השפעתה האזורית של איראן.

גולד מתייחס לשינוי שעבר המזרח התיכון בעקבות מלחמות עיראק, האביב הערבי וההתבססות האיראנית בסוריה. לדבריו, אף שהאפשרות למתקפה קונבנציונלית מצד צבא עיראק נחלשה בעקבות נפילת משטרו של סדאם חוסיין, אין משמעות הדבר שהחזית המזרחית איבדה את חשיבותה האסטרטגית.

המחקר מתאר את פעילותן של מיליציות שיעיות הנתמכות בידי איראן בסוריה ובעיראק, ובהן חיזבאללה הלבנוני, חטיבת פאטמיון המורכבת בעיקר מלוחמים ממוצא אפגני וחטיבת זיינביון שבה פעלו לוחמים ממוצא פקיסטני.

גולד בוחן את האפשרות שגורמים אלה ינצלו בעתיד את המרחב העיראקי והירדני כדי להתקדם לעבר ישראל או כדי להעביר אמצעי לחימה מתקדמים לכוחות עוינים הפועלים בקרבת גבולותיה.

הספר מתייחס גם לניסיונות איראניים להרחיב את ההשפעה בירדן באמצעות קשרים דתיים וכלכליים. לדברי המחבר, יציבותה של הממלכה ההאשמית היא מרכיב חשוב במערך הביטחון האזורי, אולם אין להניח כי המצב הפוליטי הקיים יישמר בהכרח לאורך זמן.

לפי המחקר, שינויים אפשריים במערך הבריתות האזורי מחייבים את ישראל להבטיח לעצמה יכולת הגנה עצמאית, שאינה תלויה ביציבותם של משטרים שכנים או בהתחייבויות מדיניות מצד גורמים אחרים.

מל"טים, טכנולוגיה מתקדמת והאיומים החדשים

הספר בוחן גם את השפעתן של טכנולוגיות צבאיות חדשות על תפיסת הגבולות בני ההגנה, ובמיוחד את התרחבות השימוש בכלי טיס בלתי מאוישים.

גולד מתאר כיצד ארגונים שאינם מחזיקים בחילות אוויר מתקדמים הצליחו לרכוש יכולות תקיפה משמעותיות באמצעות מל"טים ומערכות נשק מתקדמות. המחקר מתייחס לשימוש שעשו החות'ים בתימן בכלי טיס בלתי מאוישים במסגרת המערכה נגד ערב הסעודית, ובכלל זה התקיפות על מתקני הנפט של חברת ארמקו בשנת 2019.

הספר בוחן גם את השפעת המל"טים על העימות בין אזרבייג'ן לארמניה, ומציג את השימוש בכלים אלה כדוגמה לשינויים שחלו באופי שדה הקרב.

עם זאת, גולד טוען כי התקדמות טכנולוגית אינה הופכת את השליטה בשטח לפחות חשובה. להפך, הצורך לאתר כלי טיס קטנים, נמוכי טוס וקשים לזיהוי מחייב פריסה יעילה של מערכות מכ"ם, חיישנים ואמצעי התרעה מוקדמת.

לפי המחקר, רכס ההרים ביהודה ושומרון מספק יתרון משמעותי להצבת מערכות אלה, משום שמיקומו הגיאוגרפי מאפשר גילוי ומעקב יעילים יותר אחר איומים המתקרבים למרכז הארץ.

מלחמות מודרניות: מדוע כוח אווירי אינו מחליף שליטה קרקעית?

פרק נוסף בספר עוסק בטענה שלפיה העליונות האווירית של ישראל מאפשרת לה לוותר על עומק אסטרטגי ועל שליטה בשטחים חיוניים.

גולד בוחן את הניסיון שנצבר במלחמות מודרניות, ובהן המערכות שניהלו מדינות המערב בקוסובו ובעיראק, ואת הטענות שלפיהן ניתן להכריע מערכות צבאיות באמצעות כוח אווירי וטכנולוגיה מתקדמת.

לדבריו, יכולת תקיפה אווירית היא מרכיב חיוני בתורת הביטחון, אך היא אינה מבטלת את הצורך בשליטה פיזית בשטח, בהפעלת כוחות יבשה וביכולת למנוע הישגים טריטוריאליים של האויב.

המחקר מדגיש כי ארגונים חמושים הפועלים במתכונת צבאית, דוגמת חיזבאללה וחמאס, מסוגלים לשלב פעילות טרור עם אמצעי לחימה מתקדמים וטקטיקות המזוהות עם צבאות סדירים. גולד מציג את התפתחותם של כוחות אלה כהוכחה לכך שההבחנה המסורתית בין ארגון טרור לצבא סדיר נעשתה מורכבת יותר.

לשיטתו, ההתמודדות עם כוחות כאלה מחייבת יכולת תמרון, שליטה בצירי תנועה והחזקה בשטחים שולטים. הוא מזהיר כי ויתור על מרחבים אסטרטגיים מתוך הסתמכות על יתרון טכנולוגי בלבד עלול לפגוע ביכולתה של ישראל למנוע מתקפת פתע או חדירה לשטחה.

איום המנהרות והחשיבות של השליטה במרחב

אחד הנושאים שהמחקר מתייחס אליהם הוא התפתחותה של הלחימה התת קרקעית והרחבת השימוש במנהרות לצורכי הברחת נשק, תנועה והתקפה.

גולד מתאר את מערך המנהרות שבנה חמאס ברצועת עזה ואת השימוש שעשה הארגון במנהרות שחיברו בין הרצועה למצרים לצורך העברת אמצעי לחימה. בהמשך, לפי המחקר, פיתח חמאס מערך מנהרות שנועד גם לאפשר חדירה לשטח ישראל ולביצוע פעולות צבאיות.

הספר מתייחס גם לפעילות חיזבאללה בגבול הצפון ולניסיונות לפתח יכולות חדירה באמצעות מנהרות. גולד מדגיש כי המרחק בין כוחות עוינים לבין מרכזי האוכלוסייה בישראל משפיע על אפשרויות הפעולה שלהם ועל היכולת של צה"ל להתמודד עם האיום.

מסקנתו היא כי גם בעידן שבו הלחימה מתנהלת במרחבים תת קרקעיים, השליטה בשטח ובתוואי הגבול נותרת מרכיב חשוב בביטחון הלאומי.

האם כוחות בינלאומיים וטכנולוגיה יכולים להחליף את צה"ל?

החלק האחרון של הספר מוקדש לבחינת תוכניות מדיניות וביטחוניות שהציעו גורמים במערב כחלופה להמשך שליטה ישראלית בשטחים אסטרטגיים.

גולד מנתח את הצעותיהם של מומחי ביטחון אמריקנים, ובהן תוכניות שהתבססו על פריסת כוחות בינלאומיים, הקמת מערכי התרעה מתקדמים והסתמכות על שיתוף פעולה ביטחוני עם גורמים אזוריים.

אחת התוכניות הנבחנות היא תוכנית הביטחון שגובשה בהובלת הגנרל האמריקני ג'ון אלן בתקופת ממשל אובמה. גולד מתייחס גם למחקרים שפרסם המרכז לביטחון אמריקני חדש, CNAS, אשר הציעו הסדרי ביטחון במסגרת פתרון שתי המדינות.

לדבריו, תוכניות אלה מציבות פתרונות טכנולוגיים וארגוניים במקום נוכחות צבאית ישראלית רציפה במרחבים חיוניים. הוא טוען כי מערכות גילוי יכולות לספק התרעה על איום מתפתח, אך אינן מסוגלות לבדן לעצור כוח עוין או למנוע הברחת נשק.

גולד מזהיר גם מפני הסתמכות על כוחות זרים, שעלולים שלא להיות מוכנים להסתכן לצורך הגנה על ישראל בעת משבר ביטחוני. לשיטתו, אחריותה של ישראל לביטחון אזרחיה מחייבת שמירה על יכולת פעולה עצמאית, גם אם יושגו הסדרים מדיניים ויוקמו מנגנוני פיקוח בינלאומיים.

ביטחון, ריבונות והאפשרות להסדר שלום יציב

אחת המסקנות המרכזיות של הספר היא שאין להפריד באופן מלא בין צורכי הביטחון של ישראל לבין שאלת הריבונות בשטחים בעלי חשיבות אסטרטגית.

גולד מתייחס לתוכניות המציעות להותיר בידי ישראל נקודות צבאיות מסוימות בתוך שטח שיהיה נתון לריבונות פלסטינית, וטוען כי הסדרים אלה עלולים להיות פגיעים מבחינה ביטחונית ומדינית. לדבריו, יכולת צבאית שאינה מגובה בשליטה במרחב הדרוש להפעלתה עלולה להיות מוגבלת דווקא ברגע שבו יהיה צורך להפעילה.

המחבר חוזר בהקשר זה לתפיסתו של יגאל אלון, שלפיה שטחים חיוניים להגנת ישראל צריכים להיכלל בתחומה הריבוני במסגרת הסדר קבע. גולד רואה בכך עיקרון שנועד להבטיח לא רק את ביטחונה המיידי של ישראל, אלא גם את יציבותו של כל הסכם שלום עתידי.

לפי המחקר, הסדר שאינו מספק לישראל יכולת הגנה עצמאית עלול ליצור חוסר יציבות ולהגדיל את הסיכון להתלקחות מחודשת. מנגד, גבולות המאפשרים לישראל להגן על עצמה עשויים לחזק את ההרתעה ולצמצם את הסיכוי למלחמה.

מחקר על צורכי הביטחון של ישראל ועל עתיד גבולותיה

"גבולות בני הגנה לישראל: תגובה עדכנית לתומכי התפיסה ולמטילים בה ספק" מציג בחינה של דרישות הביטחון הטריטוריאליות של מדינת ישראל, תוך שילוב בין מחקר היסטורי, ניתוח צבאי, סקירה של התפתחויות אזוריות ובחינת תוכניות מדיניות שהוצעו לאורך השנים.

באמצעות ניתוח של החלטה 242, סקירת עמדותיהם של מנהיגי ישראל ובכירי מערכת הביטחון האמריקנית, בחינת מאפייניה הגיאוגרפיים של בקעת הירדן והתייחסות לאיומים המתפתחים במזרח התיכון, מבקש דורי גולד להראות כי הצורך הישראלי בגבולות בני הגנה נותר מרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון הלאומי.

מסקנתו המרכזית של המחקר היא כי התקדמות טכנולוגית, שינויים פוליטיים באזור והסדרי ביטחון בינלאומיים אינם מבטלים את חשיבותם של עומק אסטרטגי, שליטה בשטחים שולטים ונוכחות צבאית במרחבים חיוניים.

הספר, שפורסם בשנת 2021, נועד לספק למקבלי החלטות, לדיפלומטים, לחוקרים, לאנשי אקדמיה ולאנשי ביטחון בסיס לדיון על צורכי הביטחון של ישראל במסגרת הסדרים מדיניים עתידיים. הוא מהווה מקור מחקרי להבנת תפיסת הגבולות בני ההגנה ואת הטיעונים הצבאיים והמדיניים שהוצגו להגנתה.

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.