התראות

מתווה פעולה לבעיית השכונות הערביות הירושלמיות הצפוניות שמעבר לגדר

מחקרו של נדב שרגאי מציע פתרון למצוקת כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט באמצעות הקמת רשויות מקומיות נפרדות, תוך שמירה על ריבונות ישראל וזכויות התושבים
כריכת הספר "מתווה פעולה לבעיית השכונות הערביות הירושלמיות הצפוניות שמעבר לגדר"
כריכת הספר "מתווה פעולה לבעיית השכונות הערביות הירושלמיות הצפוניות שמעבר לגדר"

תוכן העניינים

כיצד ניתן להתמודד עם המשבר הדמוגרפי, ההזנחה העירונית והיעדר המשילות בשכונות הערביות של צפון ירושלים שנותרו מעבר לגדר הביטחון? במחקרו "מתווה פעולה לבעיית השכונות הערביות הירושלמיות הצפוניות שמעבר לגדר", מציע נדב שרגאי להקים שתי רשויות מקומיות נפרדות לכפר עקב ולמרחב מחנה הפליטים שועפט, תוך שמירה על ריבונות ישראל ועל זכויות התושבים. המחקר בוחן את השלכות גדר הביטחון, את השינויים שחלו באוכלוסייה ואת היתרונות והקשיים הכרוכים בשינוי המבנה המוניציפלי של ירושלים.

הקמת גדר הביטחון באזור ירושלים בראשית שנות האלפיים שינתה באופן עמוק את המציאות בשכונות הערביות שבצפון העיר. בעוד שכפר עקב, מחנה הפליטים שועפט והשכונות הסמוכות להם נותרו באופן רשמי בתחומה המוניציפלי של ירושלים ותחת ריבונות ישראל, תוואי הגדר הפריד אותן ממרבית חלקי העיר והקשה על תנועת התושבים ועל אספקת שירותים עירוניים. במהלך השנים התפתחה באזורים אלה מציאות מורכבת של גידול אוכלוסייה מואץ, בנייה ללא היתר, מחסור בתשתיות ופערים גדולים בשירותים הציבוריים.

במחקר "מתווה פעולה לבעיית השכונות הערביות הירושלמיות הצפוניות שמעבר לגדר", שפורסם בשנת 2018 בהוצאת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מנתח העיתונאי והחוקר נדב שרגאי את התהליכים שהתרחשו בשכונות אלה ומציג הצעה לשינוי מעמדן המוניציפלי. המחקר מבקש לתת מענה לשתי בעיות מרכזיות: מצוקתם המתמשכת של התושבים והשלכות הגידול הדמוגרפי על המאזן בין האוכלוסייה היהודית לערבית בירושלים.

המתווה, המכונה "ריבונות אחת, פיצול מוניציפלי", מציע להוציא את השכונות הערביות הצפוניות שנותרו מעבר לגדר מתחום השיפוט של עיריית ירושלים ולהקים עבורן שתי רשויות מקומיות נפרדות. עם זאת, בניגוד לתוכניות אחרות לחלוקת העיר, שרגאי מדגיש כי השכונות יישארו תחת ריבונות ישראלית, והתושבים המחזיקים במעמד של תושבי קבע ישראלים ימשיכו לשמור על מעמדם ועל זכויותיהם.

השכונות שנותרו מעבר לגדר: חלק מירושלים, אך מנותקות ממנה

המחקר מתמקד בשני מרחבים מרכזיים בצפון ירושלים. הראשון כולל את כפר עקב, סמירמיס ותת השכונות הסמוכות להם. השני כולל את מחנה הפליטים שועפט ואת השכונות שהתפתחו סביבו, ובהן ראס חמיס, ראס שחאדה ודחיית אלסלאם.

שכונות אלה צורפו לתחומה המוניציפלי של ירושלים בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967. באותה תקופה הרחיבה ישראל את גבולות העיר וכללה בתחומה שטחים נרחבים ממזרח, מצפון ומדרום לירושלים, בהתאם לשיקולים ביטחוניים, תכנוניים ודמוגרפיים. כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט היו אז אזורים קטנים יחסית, שאוכלוסייתם המשותפת מנתה כ־4,500 תושבים בלבד.

עם הקמת גדר הביטחון, החל משנת 2003, נוצרה מציאות חדשה. תוואי הגדר הותיר את השכונות הללו מצפון למכשול הפיזי המפריד בינן לבין רוב חלקי ירושלים. התושבים המשיכו להחזיק במעמד משפטי הקושר אותם לעיר, אך נאלצו להתמודד עם קשיים הולכים וגוברים בגישה למקומות עבודה, למוסדות ציבור ולשירותים עירוניים.

שרגאי מדגיש כי הגדר נבנתה בראש ובראשונה כדי לתת מענה לאיומי טרור, אך לצד ההשפעה הביטחונית שלה נוצרו השלכות מרחיקות לכת על מרקם החיים של התושבים. הרשויות הישראליות, לדבריו, פעלו לאורך השנים כאילו השכונות הופרדו מירושלים גם מבחינה מנהלית, אף שהאחריות המשפטית והמוניציפלית כלפיהן נותרה בידי מדינת ישראל ועיריית ירושלים.

הגידול הדמוגרפי: מ־45 אלף לכ־140 אלף תושבים

אחד הממצאים המרכזיים במחקר הוא הגידול יוצא הדופן באוכלוסיית השכונות שנותרו מעבר לגדר. לפי הנתונים שהציג שרגאי, בשנת 2003 התגוררו במרחב כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט כ־45 אלף תושבים, ואילו בשנים 2017 ו־2018 הוערכה אוכלוסיית האזור בכ־140 אלף נפש.

המחקר מצביע על כך שמדובר בגידול מהיר בהרבה מזה שנרשם בכלל שכונות מזרח ירושלים באותה תקופה. שרגאי קושר את התופעה לשילוב בין מחירי דיור נמוכים, היצע דירות נרחב והיעדר אכיפה מספקת של חוקי התכנון והבנייה.

במהלך השנים הוקמו בשכונות מאות בניינים רבי קומות, חלקם ללא היתרי בנייה וללא תשתיות מתאימות. הדירות שנבנו באזורים אלה היו זולות במידה ניכרת מדירות באזורים אחרים במזרח ירושלים, ולכן משכו אליהן אוכלוסיות שלא יכלו להרשות לעצמן מגורים בתחומי העיר שמדרום לגדר.

לפי אומדנים המובאים במחקר, כשלושים עד ארבעים אחוזים מתושבי המרחב באותה תקופה לא החזיקו במעמד של תושבי קבע ישראלים. חלקם הגיעו משטחי יהודה ושומרון, ואחרים עברו להתגורר באזור בשל מחירי הדיור והאפשרות לשמור על קשרי תעסוקה ומשפחה עם ירושלים.

שרגאי מנתח גם את השלכותיהם של נישואים בין תושבי מזרח ירושלים המחזיקים בתעודות תושב ישראליות לבין פלסטינים שמעמדם שונה. לדבריו, תהליכים אלה עשויים להשפיע לאורך זמן על הרכב האוכלוסייה ועל המאזן הדמוגרפי בעיר.

המשבר העירוני: הזנחה, מחסור בתשתיות והיעדר משילות

לצד השינויים הדמוגרפיים מציג המחקר תמונה של מצוקה עירונית וחברתית חמורה. שרגאי מתאר כיצד היעדר תכנון מסודר, מחסור בתשתיות והזנחה ממושכת יצרו תנאי חיים קשים עבור תושבי השכונות.

הבעיות המתוארות במחקר כוללות מחסור בכבישים מוסדרים, במדרכות, במערכות ניקוז וביוב, בתאורת רחוב ובשטחים ציבוריים. נוסף על כך מתוארים קשיים בפינוי אשפה, בהפעלת שירותי חינוך ורווחה ובאכיפת חוקי הבנייה והסדר הציבורי.

לפי המחקר, מצבן של השכונות היה בעייתי עוד לפני הקמת גדר הביטחון, אך ההפרדה הפיזית העמיקה את ההזנחה ואת הפערים בינן לבין יתר חלקי ירושלים. שרגאי מתייחס גם להתפתחותן של תופעות עבריינות, להימצאות נשק בלתי חוקי ולחולשת הנוכחות של גורמי האכיפה והשלטון.

המחבר מותח ביקורת על מדיניות הרשויות הישראליות לאורך השנים, שלדבריו לא השקיעו את המשאבים הנדרשים כדי לספק לתושבים רמת שירותים ותשתיות נאותה. הוא מדגיש כי האחריות למצבם של התושבים מוטלת על המדינה, שהחילה את ריבונותה על השכונות והמשיכה לראות בהן חלק מירושלים.

בהתאם לכך, שרגאי טוען כי הדיון על עתיד השכונות אינו יכול להסתפק בשיקולים דמוגרפיים או ביטחוניים. כל פתרון חייב לכלול גם תוכנית ממשית לשיקום השכונות ולשיפור תנאי חייהם של התושבים.

המתווה המוצע: ריבונות ישראלית אחת ושתי רשויות מקומיות חדשות

במרכז המחקר עומדת הצעה להקמת שתי רשויות מוניציפליות נפרדות עבור השכונות הערביות הצפוניות שנותרו מעבר לגדר. במסגרת התוכנית יוצאו השכונות מתחום השיפוט של עיריית ירושלים, אך ימשיכו להימצא בתחומי מדינת ישראל ותחת ריבונותה.

לפי המתווה, הרשויות החדשות יוקמו באמצעות הליך חקיקה והסדרה מנהלית, בפיקוח משרד הפנים ובהתאם למסגרת החוקית החלה על רשויות מקומיות בישראל. כל רשות תוכל לנהל את ענייניה העירוניים, לקבוע סדרי עדיפויות ולקבל תקציבים ממשלתיים המיועדים לפיתוח תשתיות ושירותים.

אחד המרכיבים החשובים ביותר בתוכנית הוא שמירת מעמד התושבות של האוכלוסייה המקומית. שרגאי מדגיש כי תושבים המחזיקים בתעודות תושב ישראליות לא יאבדו את מעמדם בעקבות שינוי הגבולות המוניציפליים, וימשיכו ליהנות מהזכויות הנלוות אליו.

בכך מבקש המחבר להבחין באופן ברור בין הפרדה מוניציפלית לבין חלוקה מדינית. התוכנית אינה כוללת העברת שטחים לרשות הפלסטינית, אינה מבקשת להחיל עליהם שלטון פלסטיני ואינה מחייבת שינוי בריבונות הישראלית.

היתרונות הדמוגרפיים והביטחוניים לישראל

לפי חישוביו של שרגאי, הוצאת השכונות הערביות הצפוניות מתחומה המוניציפלי של ירושלים הייתה מגדילה בשנת 2018 את שיעור האוכלוסייה היהודית בעיר מכ־59% לכ־69%. זאת משום שהשכונות האמורות כללו באותה תקופה כשליש מהאוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים.

המחקר מדגיש כי שינוי זה היה משפיע על גבולות העיר ועל נתוני האוכלוסייה העירוניים, מבלי לגרוע את השכונות משטחה הריבוני של מדינת ישראל. מבחינת המחבר, מדובר במענה אפשרי לאתגר הדמוגרפי של ירושלים, שאינו מחייב העברת שטחים לשליטה פלסטינית.

יתרון נוסף שמציג הספר הוא שמירת השליטה הביטחונית הישראלית במרחב. שרגאי מזהיר כי העברת השכונות לרשות הפלסטינית עלולה לפגוע ביכולות המודיעין והסיכול של ישראל וליצור סיכונים חדשים לשכונות היהודיות הסמוכות.

המחקר מזכיר את הירי מבית ג'אלה לעבר שכונת גילה במהלך האינתיפאדה השנייה כדוגמה לסכנות שעלולות להיווצר כאשר שכונות ישראליות נמצאות בקרבת שטחים שאינם בשליטה ביטחונית ישראלית.

לפי המתווה המוצע, ישראל תוכל להמשיך להפעיל את סמכויות הביטחון והאכיפה בשכונות, ובמקביל להעביר את האחריות לשירותים העירוניים לרשויות מקומיות חדשות.

האם התוכנית יכולה לשפר את חיי התושבים הערבים?

שרגאי מציג את הקמת הרשויות המקומיות החדשות גם כהזדמנות לשיקום השכונות ולשיפור השירותים הניתנים לתושביהן.

לפי התוכנית, תושבי כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט יוכלו לבחור הנהגה מוניציפלית מקומית שתהיה אחראית באופן ישיר לניהול ענייניהם. הרשויות החדשות יוכלו לקבוע סדרי עדיפויות בהתאם לצורכי האוכלוסייה, לפעול לשיפור התשתיות ולקדם תוכניות בתחומי החינוך, התברואה, התחבורה והרווחה.

המחקר מצביע על כך שמאז 1967 סבלו השכונות מהזנחה ממושכת, וכי היקף ההשקעות העירוניות לא הדביק את צורכי האוכלוסייה. שרגאי סבור כי רשויות מקומיות עצמאיות, שיתוקצבו ישירות בידי המדינה, יוכלו להקדיש משאבים רבים יותר לטיפול בבעיות הקיימות.

עם זאת, הוא מדגיש כי עצם הקמתן של הרשויות אינה מבטיחה שיפור מיידי. כדי שהמהלך יצליח, יהיה צורך במענקי איזון ובתקציבים ממשלתיים משמעותיים, בהקמת מערך מקצועי לניהול השירותים ובתוכנית ארוכת טווח לשיקום השכונות.

לדבריו, מימון הולם אינו מרכיב משני בתוכנית, אלא תנאי הכרחי לביצועה.

שינוי הגבולות המוניציפליים והמשמעות המשפטית

הספר בוחן גם את ההיבטים המשפטיים של התוכנית ואת השינויים הנדרשים בחקיקה הישראלית כדי לאפשר את יישומה.

שרגאי מתייחס לתיקונים בחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, שאושרו בכנסת ביום 1 בינואר 2018. התיקונים חיזקו את ההגבלות על העברת שטחים מירושלים לריבונות זרה, וקבעו כי מהלך כזה יצריך תמיכה של לפחות 80 חברי כנסת.

עם זאת, המחקר מסביר כי החוק הבחין בין העברת שטחים לריבונות זרה לבין שינוי גבולותיה המוניציפליים של ירושלים. לפי הניתוח המשפטי המוצג בספר, ניתן היה לבצע שינוי בתחום השיפוט העירוני באמצעות חקיקה ברוב רגיל, בלי להעביר את השטח לריבונות אחרת.

שרגאי מציין כי המתווה עורר עניין בקרב שרים וחברי כנסת, ובהם השר לענייני ירושלים באותה תקופה, זאב אלקין. המחקר סוקר הצעות חוק שנועדו לקדם את הפיצול המוניציפלי, וכן יוזמות רחבות יותר להקמת מסגרת של עיריית גג למרחב ירושלים.

הספר מדגיש כי יש להבטיח את זכויות התושבים גם במסגרת ההסדר המשפטי החדש, ובכלל זה את מעמדם כתושבי קבע ואת נגישותם לשירותים ולזכויות סוציאליות.

הביקורת על המתווה והחששות מפני יישומו

לצד היתרונות שמציג שרגאי, המחקר מקדיש דיון גם לקשיים ולחששות שמעוררת התוכנית.

אחד החששות המרכזיים הוא שהקמת רשויות חדשות עלולה להותיר את התושבים ללא משאבים מספיקים לשיקום השכונות. ארגוני זכויות אדם וגורמים נוספים הביעו ספק ביכולתן של רשויות מקומיות חדשות להתמודד עם מצוקה שהצטברה במשך עשרות שנים, במיוחד אם לא יועברו אליהן תקציבים משמעותיים ויכולת מקצועית מתאימה.

חשש נוסף נוגע לאפשרות שההפרדה המוניציפלית תהפוך בעתיד לשלב ראשון בתהליך של חלוקה מדינית והעברת השכונות לרשות הפלסטינית. שרגאי משיב כי שמירת הריבונות הישראלית וההגבלות החוקיות על העברת שטחים לגורם זר נועדו לצמצם סיכון זה.

המחקר מתייחס גם לאפשרות ששינוי הגבולות העירוניים יעודד תושבים המחזיקים בתעודות תושב ישראליות לעבור לאזורים שיישארו בתחומי ירושלים. שרגאי טוען כי שמירה מפורשת על מעמד התושבות ועל הזכויות הנלוות אליו עשויה לצמצם את החשש מפני מעבר כזה.

נוסף על כך נדונות שאלות של ניהול המועצות החדשות, יציבותן הכלכלית, יכולתן להתמודד עם גורמים עברייניים והאפשרות למנות ועדות ממונות בשלבים הראשונים של פעילותן.

החלופות שנבחנו: תוכניות רמון, ברקו והמשך המצב הקיים

הספר אינו מסתפק בהצגת המתווה המוצע, אלא משווה אותו לתוכניות אחרות שנדונו באותה תקופה ביחס לעתידן של שכונות מזרח ירושלים.

אחת התוכניות שנבחנות היא יוזמתו של השר לשעבר חיים רמון להיפרדות מרוב השכונות הערביות במזרח ירושלים. לפי התוכנית, אזורים שבהם מתגוררים מאות אלפי פלסטינים יוצאו מתחומי העיר ויועברו למסגרת של שליטה פלסטינית, תוך שינוי מעמדם של התושבים.

המחקר מנתח גם את תוכניתה של חברת הכנסת ענת ברקו, שהציעה הסדר מדורג של היפרדות משכונות פלסטיניות, בתיאום מדיני ובכפוף להסדרים ביטחוניים.

שרגאי מזהיר כי בניגוד למתווה שלו, הצעות אלה כוללות אפשרות להעברת שטחים לשליטה פלסטינית ולהפחתת הנוכחות הביטחונית הישראלית. לטענתו, הן עלולות ליצור סיכונים חדשים ולפגוע בזכויותיהם ובתנאי חייהם של התושבים.

אפשרות נוספת שנבחנת היא המשך המצב הקיים, תוך ניסיון להגדיל את השקעות עיריית ירושלים בשכונות שנותרו מעבר לגדר. המחקר מציג את עמדתו של ראש העיר באותה תקופה, ניר ברקת, שהעדיף לשמור על האחריות המוניציפלית של ירושלים ולהרחיב את הפעילות העירונית באזורים אלה.

שרגאי מפקפק ביכולתה של העירייה להביא לשינוי מהותי לאחר עשרות שנים של הזנחה, וטוען כי רשויות מקומיות נפרדות עשויות לספק מענה ממוקד ויעיל יותר.

מחקר על עתיד השכונות הערביות בצפון ירושלים

"מתווה פעולה לבעיית השכונות הערביות הירושלמיות הצפוניות שמעבר לגדר" מציג ניסיון לגבש פתרון מעשי לאחת הסוגיות המורכבות ביותר בניהול ירושלים.

המחקר בוחן כיצד החלטות שהתקבלו מטעמים ביטחוניים, ובראשן הקמת גדר הביטחון, יצרו לאורך השנים השלכות דמוגרפיות, חברתיות ועירוניות שלא קיבלו מענה מספק. באמצעות ניתוח של נתוני אוכלוסייה, מסמכים היסטוריים, חקיקה ישראלית ותוכניות מדיניות, מבקש שרגאי להראות כי שינוי המבנה המוניציפלי של צפון ירושלים עשוי לאפשר התמודדות עם המשבר בלי להביא לחלוקתה המדינית של העיר.

הספר מדגיש כי כל פתרון חייב להתייחס במקביל לצורכי הביטחון של ישראל, למאזן הדמוגרפי בירושלים ולזכויותיהם ולרווחתם של תושבי השכונות. שרגאי מציג את המתווה שהציע כפשרה בין שיקולים אלה, אך מבהיר כי הצלחתו מותנית בנכונות המדינה להשקיע משאבים משמעותיים בשיקום האזורים שהוזנחו במשך עשרות שנים.

המחקר, שפורסם בשנת 2018, מהווה מקור להבנת התפתחות הדיון על גבולותיה המוניציפליים של ירושלים ועל עתידן של השכונות הערביות שנותרו מעבר לגדר הביטחון. הוא מיועד למקבלי החלטות, לחוקרים, לאנשי אקדמיה, למשפטנים, לאנשי תכנון עירוני ולכל המבקשים להעמיק בהשלכות המדיניות, הביטחוניות והחברתיות של ניהול ירושלים.

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.