התראות

תכנית E1: אינטרס חיוני של מדינת ישראל

מחקרו של נדב שרגאי בוחן את תכנית E1, חשיבות החיבור בין ירושלים למעלה אדומים, המחלוקת על הרצף הטריטוריאלי והשלכותיה הביטחוניות והמדיניות
כריכת הספר "תכנית E1: אינטרס חיוני של מדינת ישראל"
כריכת הספר "תכנית E1: אינטרס חיוני של מדינת ישראל"

תוכן העניינים

האם בנייה בשטח E1 שממזרח לירושלים היא תנאי להגנת הבירה ולשמירה על רצף טריטוריאלי ישראלי, או מהלך שיפגע באפשרות להקים מדינה פלסטינית? במחקרו "תכנית אי-1: אינטרס חיוני של מדינת ישראל", מנתח נדב שרגאי את החשיבות האסטרטגית של המרחב שבין ירושלים למעלה אדומים, את ההתנגדות הבינלאומית לבנייה באזור ואת המחלוקת סביב הרצף התחבורתי הפלסטיני. המחקר מציג גם את התפתחות התוכניות מאז שנות התשעים ואת הפער בין הצהרות ממשלות ישראל בדבר חשיבות הבנייה לבין הקפאתה בפועל.

המרחב שבין ירושלים למעלה אדומים ניצב כבר עשרות שנים במרכזו של מאבק מדיני וטריטוריאלי בין ישראל לפלסטינים. בעוד שבישראל רואים גורמים מדיניים וביטחוניים בחיבור בין שתי הערים חלק מתפיסת ההגנה על ירושלים ומגבולות הקבע הרצויים של המדינה, הפלסטינים ומדינות רבות בעולם מתנגדים לבנייה ישראלית באזור בטענה שהיא עלולה לפגוע ברצף הטריטוריאלי הדרוש להקמת מדינה פלסטינית.

במחקר "תכנית E-1: אינטרס חיוני של מדינת ישראל. רצף טריטוריאלי, ביטחון ושמירה על ירושלים", שפורסם בשנת 2013 בהוצאת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, בוחן העיתונאי והחוקר נדב שרגאי את חשיבותו של שטח E1 למדינת ישראל ואת הסיבות שבגללן התוכנית לא מומשה, למרות התמיכה שהביעו בה ממשלות ישראל לאורך השנים.

המחקר נכתב בעקבות החלטת ממשלת ישראל בנובמבר 2012 לחדש את הליכי התכנון באזור, בתגובה להחלטת העצרת הכללית של האו"ם להעניק לפלסטין מעמד של מדינה משקיפה שאינה חברה באו"ם. ההחלטה הישראלית עוררה ביקורת חריפה מצד ארצות הברית, מדינות אירופה ומוסדות בינלאומיים, והחזירה למרכז הדיון את שאלת עתידו של המרחב שבין ירושלים למעלה אדומים.

שרגאי מבקש להראות כי המחלוקת סביב E1 אינה עוסקת רק בהקמת שכונות מגורים חדשות, אלא בשאלה רחבה יותר הנוגעת לעתידה של ירושלים, לשליטה בצירי התנועה שממזרח לה ולגבולותיה הביטחוניים של מדינת ישראל.

מהי תכנית E1 ומה מתוכנן להיבנות בשטח?

תכנית E1, המכונה בעברית אי-1, מתייחסת לשטח של כ-12,100 דונם הנמצא מצפון וממערב לכביש ירושלים ומעלה אדומים. רובו של השטח מוגדר במחקר כאדמות מדינה, והוא נמצא באזור C ביהודה ושומרון, שבו מחזיקה ישראל בסמכויות התכנון והבנייה בהתאם להסכם הביניים משנת 1995.

מטרתה המרכזית של התוכנית היא ליצור רצף אורבני ישראלי בין מעלה אדומים לבין אזור הר הצופים בירושלים. בזמן פרסום המחקר מנתה מעלה אדומים כ-40 אלף תושבים, אך למרות קרבתה לבירה לא התקיים רצף בנוי בין שתי הערים.

המחקר מפרט את מרכיבי התוכנית, הכוללת שלוש שכונות מגורים ואזור המיועד למסחר, לתעשייה ולתעסוקה. שתי שכונות המגורים המרכזיות, שבהן תוכננו כ-3,500 יחידות דיור, התקדמו בשלבי התכנון, אך לא הגיעו לשלב הבנייה. שכונה שלישית, שבה תוכננו כ-1,500 יחידות דיור נוספות, לא קודמה בשל קשיים טופוגרפיים ותכנוניים.

נוסף על שכונות המגורים, התוכנית כללה מרכז תעסוקה ועסקים מטרופוליני שנועד לשרת את ירושלים ואת מעלה אדומים ולספק מקומות עבודה ליהודים ולערבים. ואולם, בעיות הקשורות לבעלות על הקרקע ולזכויות פרטיות מנעו את מימושו.

שרגאי מדגיש כי למרות הקפאת הבנייה למגורים, הוקמו באזור תחנת משטרה, כבישים ותשתיות. לדבריו, עובדה זו ממחישה כי התוכנית אינה רעיון תכנוני חדש, אלא מהלך שקודם במשך שנים ונעצר בעיקר בשל ההתנגדות המדינית למימושו.

תפיסת ירושלים רבתי: התיישבות וביטחון

אחד הנושאים המרכזיים במחקר הוא תפיסת "ירושלים רבתי", שהתפתחה במערכת המדינית והביטחונית הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים.

לפי תפיסה זו, ירושלים אינה עומדת לבדה, אלא מהווה מרכז של מרחב מטרופוליני הכולל גם את היישובים היהודיים הסובבים אותה. מטרת ההתיישבות במרחב זה הייתה כפולה: לחזק את מעמדה של ירושלים כבירת ישראל וליצור מערך התיישבותי שיסייע להגנתה.

שרגאי מציג את הקשר בין התיישבות אזרחית לבין ביטחון כאחד העקרונות שהנחו את מדיניות ישראל לאורך השנים. לדבריו, קברניטי המדינה סברו כי החזקה בשטחים בעלי חשיבות ביטחונית אינה יכולה להתבסס על כוחות צבא בלבד, אלא מחייבת גם נוכחות אזרחית קבועה שתעגן את השליטה במרחב.

המחקר מתייחס לשרשרת השכונות וערי הלוויין שהקימה ישראל סביב ירושלים לאחר 1967, ובהן מעלה אדומים, גבעת זאב ויישובים נוספים. שרגאי טוען כי ההתיישבות באזורים אלה נועדה למנוע את בידודה של ירושלים ולחזק את דרכי הגישה אליה.

בתוך תפיסה זו ממלא אזור E1 תפקיד מיוחד. הוא נמצא במרחב המחבר בין ירושלים למעלה אדומים, ולכן, לפי המחבר, הימנעות מבנייה בו עלולה להחליש לאורך זמן את הקשר בין שתי הערים ולהגביל את אפשרויות הפעולה של ישראל באזור.

החשיבות הביטחונית של המרחב שממזרח לירושלים

המחקר מקדיש חלק נרחב לחשיבותו הביטחונית של המרחב שבין ירושלים למעלה אדומים, במיוחד בשל מיקומו לאורך ציר התנועה המוביל מהבירה אל ים המלח ואל בקעת הירדן.

שרגאי מתייחס לעמדות שהציגו אנשי צבא בכירים, ובהם האלוף אילן בירן, שכיהן כמפקד פיקוד המרכז. לפי המחקר, בירן הדגיש בפני ראש הממשלה שמעון פרס בשנת 1996 את הצורך ביצירת רצף התיישבותי ישראלי סביב ירושלים, כדי להבטיח את השליטה בדרכי הגישה לעיר.

המחבר בוחן גם את חששו של יצחק רבין מפני מצב שבו מעלה אדומים תיוותר מנותקת מירושלים ותהפוך למעין מובלעת, בדומה למצבו של הר הצופים בין השנים 1948 ל-1967. בתקופה זו נמצא הר הצופים בשליטה ישראלית, אך הגישה אליו הייתה תלויה בהסדרים עם ירדן והאו"ם.

לפי המחקר, רצף ההתיישבות בין ירושלים למעלה אדומים נועד לצמצם סיכון דומה בעתיד. שרגאי מדגיש כי השאלה אינה נוגעת רק לגישה היומיומית בין שתי הערים, אלא גם ליכולת של ישראל להניע כוחות, לשמור על עורקי תחבורה מרכזיים ולהתמודד עם איומים אפשריים מכיוון מזרח.

הספר קושר את התפיסה הזאת לדיון הרחב על גבולות בני הגנה לישראל. לפי ניתוחו של שרגאי, המרחב שממזרח לירושלים הוא חלק מהעומק האסטרטגי הדרוש להגנת הבירה ולשמירה על אפשרות התנועה בין ירושלים לבקעת הירדן.

האם הבנייה ב-E1 תמנע רצף טריטוריאלי פלסטיני?

אחת הטענות המרכזיות נגד תכנית E1 היא שבנייה ישראלית באזור תפגע ברצף הטריטוריאלי בין צפון יהודה ושומרון לדרומם ותקשה על הקמת מדינה פלסטינית.

המחקר מציג את הטענה הפלסטינית שלפיה הרחבת הבנייה הישראלית בין ירושלים למעלה אדומים תחלק את הגדה המערבית לשני חלקים ותמנע יצירת רצף עירוני וריבוני פלסטיני. שרגאי מציין כי עמדה זו זכתה לתמיכת ארצות הברית ומדינות אירופה והפכה לאחד הנימוקים המרכזיים להתנגדות הבינלאומית לתוכנית.

מנגד, המחבר טוען כי ניתן להבחין בין רצף של בנייה עירונית לבין רצף תחבורתי. לדבריו, גם אם ישראל תיצור רצף אורבני משלה בין ירושלים למעלה אדומים, אפשר לשמור על תנועה פלסטינית בין אזור רמאללה לאזור בית לחם באמצעות מערכת כבישים ייעודית.

שרגאי מדגיש כי שטח E1 אינו קוטע רצף בנוי פלסטיני קיים, וכי שאלת התנועה בין חלקי הגדה המערבית ניתנת, לדעתו, לפתרון באמצעות תכנון תשתיות.

עם זאת, המחלוקת בין הצדדים רחבה יותר משאלת התחבורה בלבד. בעוד שהמחקר מציג כבישים חלופיים כמענה אפשרי לרצף התנועה, הטענה הפלסטינית והבינלאומית נוגעת גם לרציפות השטח וליכולת לנהל מרחב מדיני עצמאי. שרגאי חולק על המסקנה שלפיה תוכנית E1 שוללת בהכרח אפשרות להסדר מדיני עתידי.

כביש מרקם החיים: הפתרון שמציעה ישראל

אחד הפרקים במחקר עוסק בכביש המכונה "מרקם החיים", שתוכנן כדי לאפשר מעבר פלסטיני בין צפון הגדה המערבית לדרומה בלי להיכנס למרחב התנועה הישראלי שבין ירושלים למעלה אדומים.

על פי המתווה המוצג במחקר, הכביש אמור לספק קשר תחבורתי בין אזור רמאללה לאזור בית לחם באמצעות מערכת דרכים העוקפת את המרחב הישראלי. התוכנית כוללת הפרדה בין נתיבי תנועה בהתאם למעטפת הביטחונית שממנה מגיעים כלי הרכב, כדי לצמצם את הצורך בבדיקות ביטחוניות חוזרות.

שרגאי מציין כי חלק מהכביש כבר נסלל, אך השלמתו והפעלתו התעכבו על רקע המחלוקת המדינית וההתנגדות הפלסטינית להסדר.

המחבר טוען כי מדובר בפתרון מעשי שיכול לאפשר תנועה רציפה וחופשית יותר לפלסטינים, גם במקרה של מימוש הבנייה ב-E1. הוא משווה את הרעיון להסדרי מעבר שנדונו בעבר בין רצועת עזה ליהודה ושומרון, במסגרת המשא ומתן הישראלי פלסטיני.

מסקנתו היא שההתנגדות לתוכנית הבנייה אינה יכולה להתבסס על הטענה שלא ניתן להבטיח רצף תחבורתי פלסטיני. עם זאת, המחקר מכיר בכך שהפלסטינים אינם מסתפקים בקשר תחבורתי בלבד ורואים ברצף הטריטוריאלי מרכיב מהותי בדרישתם לריבונות.

הבנייה הפלסטינית במרחב מעלה אדומים

חלק מרכזי נוסף במחקר עוסק בתהליכי הבנייה הפלסטינית והבדווית באזור שבין ירושלים למעלה אדומים.

שרגאי מתאר כיצד במהלך השנים התרחבה הבנייה במרחב הסמוך לכביש ירושלים ויריחו, ובמיוחד באזורים הסמוכים לענתא, א-זעים ומישור אדומים. לטענתו, חלק ניכר מהבנייה נעשה ללא היתרים הנדרשים לפי דיני התכנון החלים באזור C.

המחקר מציג תצלומי אוויר המשווים בין המצב בשנת 1989 לבין המצב בשנת 2012, ומצביע על התרחבות הבנייה לאורך ציר התנועה המרכזי. שרגאי מעריך כי במקומות מסוימים הצטמצם רוחב המסדרון הפנוי בין ירושלים למעלה אדומים מכשני קילומטרים לקילומטר אחד בלבד.

המחבר מותח ביקורת על המינהל האזרחי, על גורמי האכיפה ועל הדרג המדיני, שלדבריו נמנעו במשך שנים מפעולה אפקטיבית נגד בנייה ללא היתר. לטענתו, ההימנעות נבעה בין היתר מהחשש מעימות עם הקהילה הבינלאומית ומביקורת מצד ארגוני זכויות אדם.

המחקר מתייחס גם למתחמי המגורים הבדווים באזור ולניסיונות של ישראל להציע לתושביהם אתרי מגורים מוסדרים. שרגאי מציג את המחלוקת סביב המתחמים הללו כחלק מן העימות הרחב על השליטה בשטח, אך מדובר גם בסוגיה הנוגעת לזכויות תושבים, לתכנון ולחלופות מגורים.

לשיטתו של המחבר, המשך הבנייה הפלסטינית באזור ללא קידום התוכניות הישראליות עלול לשנות באופן בלתי הפיך את המציאות הטריטוריאלית ולסכל את האפשרות ליצור רצף ישראלי בין ירושלים למעלה אדומים.

מתמיכה של רבין ועד הקפאת התוכנית: עמדות ממשלות ישראל

המחקר סוקר את יחסן של ממשלות ישראל לתוכנית E1 ומצביע על פער מתמשך בין ההצהרות המדיניות לבין הביצוע בפועל.

לפי שרגאי, ממשלות ישראל מאז תקופת יצחק רבין תמכו בחיבור בין ירושלים למעלה אדומים. המחקר מציג הצהרות של רבין, שמעון פרס, אריאל שרון, אהוד ברק, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, שבהן הובעה תמיכה בשמירה על מעלה אדומים כחלק ממערך ההתיישבות והביטחון של ישראל.

עם זאת, המחבר מדגיש כי לצד התמיכה הפומבית, ממשלות ישראל נמנעו מקידום ממשי של הבנייה בשל ההתנגדות האמריקנית והלחץ המדיני הבינלאומי.

שרגאי מתייחס לשיחות טאבה בינואר 2001 כנקודת מפנה במחלוקת. לדבריו, הצגת מפות שכללו את שטח E1 כחלק ממרחב מעלה אדומים הביאה להחרפת ההתנגדות הפלסטינית, משום שהפלסטינים ראו בכך שינוי משמעותי בהיקף השטחים שישראל מבקשת להשאיר בידיה במסגרת הסדר קבע.

המחקר מצביע על סתירה במדיניות הישראלית: מצד אחד, ראשי ממשלה הדגישו בפומבי את החשיבות החיונית של הבנייה באזור. מצד שני, באפיקים הדיפלומטיים הועברו מסרים שלפיהם ישראל מוכנה להמשיך להקפיא את התוכנית בשל ההתנגדות הבינלאומית.

לטענת שרגאי, מסרים אלה החלישו את יכולתה של ישראל להסביר את האינטרס הביטחוני והמדיני שהיא מייחסת לאזור, משום שהמשך ההקפאה עורר ספק בשאלה עד כמה התוכנית אכן חיונית מבחינתה.

ההתנגדות הבינלאומית והמאבק הדיפלומטי

המחקר מתייחס בהרחבה לתגובות הבינלאומיות להחלטת ממשלת ישראל בסוף שנת 2012 לחדש את הליכי התכנון ב-E1.

בעקבות ההחלטה זומנו שגרירי ישראל לשיחות נזיפה בכמה מדינות אירופיות, והממשל האמריקני הביע התנגדות לתוכנית. גם במועצת הביטחון של האו"ם נרשמה התנגדות רחבה למהלך.

שרגאי מנתח את הדרך שבה הפכה תוכנית E1 מסוגיה תכנונית מקומית למוקד של מחלוקת דיפלומטית בינלאומית. הוא טוען כי ישראל התקשתה להציג באופן משכנע את חשיבות האזור להגנת ירושלים ואת ההבחנה שהיא מבקשת לעשות בין רצף תחבורתי פלסטיני לבין רצף בנוי ישראלי.

המחקר מתייחס גם למעמד המשפטי של שטח E1 כאזור C, שבו מסורות לישראל סמכויות התכנון והבנייה לפי הסכמי אוסלו. שרגאי טוען כי הקהילה הבינלאומית אינה מעניקה משקל מספיק להסכמים אלה כאשר היא מתנגדת לפעילות ישראלית באזור.

מנגד, העמדה הפלסטינית והבינלאומית רואה בבנייה ישראלית נוספת באזור חלק מסוגיית ההתנחלויות והשלכותיהן על האפשרות להגיע להסדר מדיני. בכך ממחיש הספר את הפער בין הפרשנות הישראלית שמציג המחבר לבין עמדותיהם של גורמים בינלאומיים המתנגדים לתוכנית.

ההמלצות: קידום התכנון, השלמת הכביש וגיבוש מדיניות ברורה

בחלקו המסכם של המחקר מציג שרגאי שורה של המלצות למקבלי ההחלטות בישראל.

ההמלצה המרכזית היא להפקיד את תוכניות הבנייה ב-E1 ולהאיץ את הליכי אישורן, כדי שניתן יהיה לממש אותן או לכל הפחות להביאן למצב של מוכנות לביצוע. לצד זאת, הוא ממליץ להקים מערך הסברה שיציג לציבור הישראלי ולקהילה הבינלאומית את הטיעונים הביטחוניים והמדיניים התומכים בתוכנית.

שרגאי קורא גם לחידוש העבודות על כביש מרקם החיים ולהשלמתו, כדי לספק מענה מעשי לטענה שהבנייה ב-E1 תמנע תנועה פלסטינית בין צפון הגדה המערבית לדרומה.

המלצה נוספת עוסקת במרכז התעסוקה והעסקים המטרופוליני, שתוכנן לחבר בין ירושלים למעלה אדומים. המחבר מציע להקים צוות משפטי משותף לשתי הרשויות המקומיות, שיבחן כיצד ניתן להתגבר על הבעיות המשפטיות והתכנוניות שמנעו את הקמת המרכז.

לבסוף, המחקר קורא לממשלת ישראל לגבש מדיניות ברורה בנוגע לעתיד האזור. לדברי שרגאי, אם הבנייה ב-E1 היא אינטרס חיוני של המדינה, יש לפעול לקידומה ולהסביר את חשיבותה. אם הממשלה מעדיפה להימנע מבנייה מטעמים דיפלומטיים, עליה להציג זאת באופן גלוי ולהבהיר את שיקוליה.

מחקר על עתיד ירושלים והגבולות הביטחוניים של ישראל

"תכנית אי-1: אינטרס חיוני של מדינת ישראל" מציג בחינה של המרחב שבין ירושלים למעלה אדומים באמצעות שילוב בין מחקר היסטורי, ניתוח ביטחוני, סקירת תוכניות בנייה ובחינת ההיבטים המדיניים והמשפטיים של המחלוקת.

הספר מבקש להראות כי שאלת הבנייה ב-E1 חורגת מן הדיון על הקמת שכונות מגורים והיא קשורה למעמדה של ירושלים, לעתיד גושי ההתיישבות ולתפיסת הגבולות בני ההגנה של ישראל.

באמצעות מפות, תצלומי אוויר, מסמכי תכנון והצהרות של מנהיגים מדיניים וביטחוניים, מציג שרגאי את הנימוקים התומכים בקידום התוכנית ואת המחירים האפשריים של המשך הקפאתה.

המחקר, שפורסם בשנת 2013, משקף את המציאות המדינית והביטחונית של תקופת פרסומו ואת הדיון שהתפתח בעקבות החלטת הממשלה לחדש את התכנון בסוף שנת 2012. הוא מיועד לחוקרים, לאנשי ביטחון, לדיפלומטים, למקבלי החלטות ולאנשי תכנון המבקשים להעמיק בחשיבותו האסטרטגית של אזור E1 ובהשלכות האפשריות של פיתוחו.

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.