מערכת הסנקציות האמריקאית נגד המשטר האיראני הייתה במשך שנים מקרה בוחן של סתירות פנימיות, מבוך מראות שבו הרצון ליציבות אנרגטית עולמית משתקף ישירות מול המטרה של שחיקת המשטר. אולם ההיסטוריה האחרונה של General License U, שהופסק ב-19 באפריל 2026, חושפת מציאות חריפה יותר. באמצעות יצירת שסתום לחץ שאפשר להמשיך עסקאות נפט איראניות ישנות תחת הכותרת של "ייצוב השוק", המערב למעשה השליך גלגל הצלה למשמרות המהפכה בדיוק ברגע שבו החלו לטבוע.
כדי להבין את חומרת כישלון המדיניות הזה, יש להביט לאחור על קריסת ברית המועצות. ברית המועצות לא נפלה רק בשל התפשטות צבאית מופרזת; היא נפלה בגלל משבר אנרגיה מבני וצניחה סופנית במחירי הנפט, שהקרמלין כבר לא הצליח להשתמש בהם כדי לסבסד את כלכלת הפיקוד הבלתי יעילה שלו. כיום, באמצעות שמירה על רישיונות כמו GL U, אנו למעשה מונעים את "הרגע הסובייטי" של משמרות המהפכה. אנו מחזיקים באופן מלאכותי משטר שלפי כל מדד כלכלי אמור לעמוד בפני קריסה מערכתית מוחלטת.
ההקבלות בין ברית המועצות של סוף דרכה לבין המדינה האיראנית הנוכחית מטרידות במיוחד. בשנות ה-80 הייתה ברית המועצות מדינת נפט במלוא מובן המילה. יכולתה לשמור על אחיזתה במזרח אירופה ועל מנגנון הביטחון הפנימי האדיר שלה נשענה לחלוטין על יצוא נפט גולמי. כאשר המחירים העולמיים קרסו וארצות הברית הצליחה ללחוץ על בעלות בריתה להגביל את השפעת האנרגיה הסובייטית, החבל הפיננסי סביב הקרמלין התהדק. המחסור במטבע זר הוביל לחוסר יכולת לייבא מוצרים בסיסיים, מה שהצית תסיסה פנימית שבסופו של דבר ריסקה את האיחוד.
בשנת 2026 משמרות המהפכה הם הפוליטביורו הסובייטי המודרני. מדובר במדינה בתוך מדינה, השולטת בנמלים, בבנקים ובשדות הנפט. אולם בניגוד לשנות ה-80, המערב היסס להנחית את המכה הסופית. General License U תפקד כדחיית ביצוע גזר דין. הוא אפשר סגירה הדרגתית של עסקאות נפט איראניות מסוימות כדי למנוע הלם אספקה, ובכך הבטיח שמשמרות המהפכה ימשיכו לקבל מספיק הכנסות עבר כדי לשלם לכוחות הביטחון שלהם ולדכא את העם האיראני. המבנה הלא-קוהרנטי הזה, שבו אנו מגנים על מחירי הנפט העולמיים ובו-בזמן תוקפים לכאורה את המוכר, יוצר מצב כמעט אבסורדי שבו המשטר דווקא עשוי לשרוד.
ככל שאנו מתקדמים עמוק יותר לתוך 2026, הממשל, ובמיוחד דונלד טראמפ, ניצב בפני החלטה שהיא בינארית במהותה. במשך זמן רב מדי ניסתה המדיניות האמריקאית לאחוז במקל משני קצותיו: להפעיל לחץ מקסימלי על צווארה הפיננסי של משמרות המהפכה ובו-בזמן להנפיק רישיונות כמו GL U כדי למנוע זינוק במחירי Brent. מדובר בסתירה אסטרטגית בלתי אפשרית. אי אפשר למוטט משטר ובאותו זמן להבטיח שסחורת היסוד המרכזית שלו תישאר בת-קיימא בשוק העולמי.
טראמפ חייב כעת להחליט מהו באמת סדר העדיפויות שלו:
- נוחות שוק קצרת טווח: שמירה על הסטטוס קוו של סנקציות מנוהלות, המאפשרות למשמרות המהפכה לשרוד באמצעות בנקאות צללים ו"צי אפל" של מכליות, כדי לשמור על מחירי הדלק נמוכים.
- נפילת המשטר: סגר פיננסי מוחלט ובלתי מתפשר, שמטרתו קריסת התשתית הצבאית והכלכלית של משמרות המהפכה, ללא קשר לטלטלה מיידית בשוק.
אם טראמפ יבחר באפשרות הראשונה, הוא למעשה רק מנהל את דעיכת ההשפעה המערבית במזרח התיכון. אם יבחר בשנייה, עליו לקבל את העובדה שקריסה בסגנון סובייטי של משמרות המהפכה תלווה בתקופה של התאמות אנרגטיות כואבות. אך ההיסטוריה מלמדת שהחלופה, לאפשר למדינה צבאית-טפילית לשלוט בעורקי האנרגיה החשובים בעולם, יקרה הרבה יותר בטווח הארוך.
בזמן שארצות הברית מתמודדת עם הבחירה הבינארית הזו, האיחוד האירופי ממשיך לאחר באופן טרגי. כישלונו של האיחוד להגדיר באופן מלא את משמרות המהפכה כארגון טרור יצר פרצה עצומה במעטפת הפיננסית העולמית. בעוד OFAC מנסה להדק את החבל סביב טהראן, שלוחות מסחריות של משמרות המהפכה מסתתרות מאחורי הגנות משפטיות אירופיות ומשתמשות במערכת הבנקאית של היבשת כדלת אחורית לשוק הבינלאומי.
הפער הזה בין ארצות הברית לאירופה הוא חולשה אסטרטגית שטהראן מנצלת בדיוק רב. אנו עדים לארביטראז' מסוכן שבו גופים איראניים שנחסמים בניו יורק מוצאים מקלט בסביבות האכיפה האיטיות יותר של אירופה. המשטר לעולם לא ייפול תחת מבנה מפוצל כזה. המערב למעשה נלחם ביד אחת קשורה מאחורי גבו, ומאפשר למשמרות המהפכה לשרוד בצללים שנוצרים בשל חוסר ההחלטיות המערבי.
הממשל חייב להבין שמשחקים בשולי אכיפת הסנקציות הם משחק אבוד. תשלומי המעבר ופעילות "צי הצללים" של משמרות המהפכה כבר הכניסו פרמיית סיכון קבועה למחירי הנפט. כל עוד משמרות המהפכה קיימים, שוקי האנרגיה יישארו תנודתיים.
הפתרון איננו עוד כוונון מנהלי עדין או תקופות הסתגלות. נפילת משמרות המהפכה היא, בטווח הארוך, התוצאה הטובה ביותר עבור מחירי הנפט. איראן שלאחר משמרות המהפכה, המשולבת מחדש בקהילה הבינלאומית ללא מערכת צללים צבאית-טפילית, תוביל לשוק אנרגיה יציב, שקוף וצפוי יותר מהמבוך הנוכחי של סנקציות ועקיפות.
הפסקת General License U הייתה נקודת מפנה. אך ללא מדיניות טרנס-אטלנטית אחידה וקוהרנטית, המעדיפה שחיקת משטר על פני נוחות שוק זמנית, משמרות המהפכה ימשיכו לשרוד. המשטר לעולם לא ייפול תחת מבנה לא-קוהרנטי שמעדיף דלק ב-3 דולר לגלון על פני בידוד פיננסי מוחלט של אויבו הגדול ביותר.
הלקח של ברית המועצות ברור: אי אפשר לקיים אידיאולוגיה מהפכנית כאשר הכסף נגמר. אבל הכסף נגמר רק כאשר המערב מפסיק לספק את הרישיונות שממשיכים להפעיל את המשאבות. עידן הכוונון המנהלי העדין הסתיים; היעד חייב להיות סגר פיננסי מוחלט שמבין כי ביטחון אנרגטי והבסת מיליטנטיות ממומנת-מדינה הם שני צדדים של אותו מאבק קיומי. הגיע הזמן שטראמפ יבחר: עלייה זמנית במחירי הנפט היום, או משמרות מהפכה בעלות יכולת גרעינית שיישארו לנצח.
