ההסלמה המילולית האחרונה בין טורקיה לישראל משקפת החרפה משמעותית בשיח האזורי, שבו אנקרה מחדדת את תפיסת האיום שלה כלפי ישראל ומציגה את פעילותה האזורית כגורם מערער יציבות, כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.

דבריו של נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן השבוע, המציגים את ישראל כאיום לא רק אזורי אלא גם גלובלי, מצביעים על עלייה חדה במתח בין שתי המדינות.

בנאום חריף בפני סיעת מפלגתו "הצדק והפיתוח" ב-10 ביוני, טען ארדואן כי הביטחון הלאומי של טורקיה אינו מתחיל בגבולותיה בלבד, אלא במרחב הרחב של המזרח התיכון, ובפרט בביירות, דמשק וחלב.

לדבריו, ישראל "מאיימת על האנושות כולה" ופועלת באופן מערער יציבות בסוריה, בלבנון ובזירות נוספות. עוד טען כי תקיפות ישראליות באזור פוגעות לא רק במדינות היעד אלא גם בביטחון האזורי הרחב, כולל טורקיה עצמה.

אין זו הפעם הראשונה שארדואן תוקף את ישראל, בדרך כלל הוא עושה זאת על רקע מדיניותה כלפי הפלסטינים, אבל הפעם ישראל החליטה להגיב בחריפות על דבריו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר ב-10 ביוני כי:"הרודן האנטישמי ארדואן שמבצע רצח עם בכורדים, תומך בארגון הטרור חמאס, מדכא את בני עמו ושם בכלא יריבים פוליטיים הוא האחרון שיכול להטיף מוסר למדינת ישראל".

שר הביטחון ישראל כ״ץ הוסיף כי "ירושלים אינה קונסטנטינופול", והדגיש כי ישראל היא מדינה ריבונית וחזקה המסוגלת להגן על עצמה מול כל איום, תוך שהוא דוחה כל ניסיון להציב את טורקיה כשחקן בעל זכות מוסרית לביקורת על ישראל.

גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי העימות בין אנקרה לירושלים אינו מוגבל לשדה הביטחוני בלבד, אלא נשען גם על רובד היסטורי ואידיאולוגי עמוק. השיח הפוליטי בטורקיה משלב יותר ויותר תפיסות של מרחב השפעה היסטורי במזרח התיכון, תוך שימוש ברטוריקה המזוהה עם תקופת האימפריה העות'מאנית.

גם בתוך המערכת הפוליטית הטורקית, כולל באופוזיציה, ניכרת לעיתים מגמה של אימוץ שפה היסטורית אזורית דומה, המרחיבה את הדיון מעבר לגבולות המדינה המודרנית.

על רקע ההסלמה בין שתי המדינות, הנשיא טראמפ נשאל על ידי עיתונאים בבית הלבן על דבריו של הנשיא ארדואן והשיב: "הוא חבר שלי, אני מחבב אותו מאוד. הוא אדם חזק מאוד. לא שמעתי על זה, אני אוודא שהכל יהיה בסדר. לא יקרה כלום כל עוד אני נשיא".

גורמים מדיניים מעריכים כי דבריו של טראמפ משקפים ניסיון אמריקני מובהק לבלום הידרדרות בין שתי שחקניות מרכזיות במזרח התיכון, ולשדר מסר מרסן שמטרתו למנוע התלקחות רחבה יותר.

העימות המילולי בין טורקיה לישראל משתלב במערכת מתחים רחבה יותר הכוללת את הזירות האיראנית, הלבנונית והסורית, כאשר כל אחת מהן משפיעה על האחרות ויוצרת דינמיקה אזורית מורכבת.

במקביל, גם ארצות הברית נדרשת לאזן בין אינטרסים מנוגדים של בעלות בריתה, תוך ניסיון למנוע הסלמה רב  זירתית.

כך הופכת המתיחות בין אנקרה לירושלים לחלק ממאבק רחב יותר על עיצוב הסדר האזורי החדש, שבו גבולות ההשפעה, הבריתות ומערכות ההרתעה עדיין נמצאים בתהליך עיצוב והתגבשות.

להערכת גורמים ביטחונים בכירים,החרפת הטון של רג’פ טאיפ ארדואן נגד ישראל אינה מהלך נקודתי אלא חלק מדפוס רחב יותר המשלב שיקולים פנימיים, אזוריים ואסטרטגיים.

לדבריהם, ברמה הפנימית, טורקיה מתמודדת עם מציאות כלכלית מורכבת הכוללת אינפלציה גבוהה, שחיקה מתמשכת בכוח הקנייה ולחץ ציבורי גובר, לצד מתחים פוליטיים מול האופוזיציה.

במצב כזה, השימוש ברטוריקה חריפה כלפי ישראל מאפשר להנהגה באנקרה לייצר מסגור של איום חיצוני ברור, שמסייע בהסטת הדיון הציבורי מהקשיים הפנימיים ומחזק תחושת לכידות לאומית סביב נושא מוסכם יחסית.

במקביל לכך, ישנו מימד אסטרטגי של מיצוב טורקיה ככוח מוביל במרחב האזורי. ארדואן פועל כבר שנים להרחיב את השפעתה של טורקיה במזרח הים התיכון, בסוריה ובמרחב הסוני הרחב, והעימות המילולי עם ישראל מאפשר לו להציג את אנקרה כשחקן מרכזי בזירה הפלסטינית וכמי שמייצג קו תקיף יותר מזה של חלק ממדינות ערב. בתוך כך, הרטוריקה החריפה משמשת גם ככלי תחרות על מנהיגות אזורית, לא רק כהבעת התנגדות למדיניות ישראל.

לצד זאת, ההקשר האזורי הרחב שבו מתעצבים יחסי הכוחות במזרח התיכון מייצר חשש באנקרה מהתגבשות סדר אזורי חדש שבו ההשפעה הישראלית והמערבית מתחזקת, בין היתר בסוריה, בלבנון ובים התיכון. על רקע זה, ההחרפה המילולית משמשת גם כאיתות הרתעתי שמטרתו להבהיר כי טורקיה אינה מתכוונת להידחק לשוליים של המערכת האזורית החדשה.

יש לכך גם מימד נוסף של ניהול יחסים מול ארה"ב, ההתייחסות המרגיעה יחסית של הנשיא טראמפ לדברים, תוך הדגשה כי “כל עוד אני נשיא לא יקרה כלום”, מעניקה לאנקרה מרחב תמרון מסוים. טורקיה יכולה להחריף את הרטוריקה מול ישראל מבלי להסתכן בעימות ישיר מול וושינגטון, ובכך לשמר איזון בין הפגנת תקיפות בזירה האזורית לבין שמירה על ערוץ פתוח עם הממשל האמריקני.

בנוסף, הזירות הפעילות במזרח התיכון, ובראשן עזה, לבנון וסוריה, יוצרות עבור טורקיה הזדמנות פוליטית להציג עצמה כשחקן מוסרי ואקטיבי בזירה האסלאמית, תוך שימוש בישראל כמרכז כובד של ביקורת אזורית ובינלאומית. במובן הזה, ישראל הופכת גם לכלי בזירה הדיפלומטית הרחבה יותר.

בסיכומו של דבר,מסכמים גורמים מדיניים, ההחרפה הנוכחית ברטוריקה של הנשיא ארדואן כלפי ישראל נובעת משילוב של לחצים פנימיים, שאיפות למעמד אזורי גבוה יותר, חשש מהסדר אזורי חדש המתגבש ללא מעורבות מספקת של טורקיה, וניהול זהיר של היחסים מול ארה"ב. התוצאה היא דפוס פעולה שמחריף את השיח המילולי אך עדיין שומר, לפחות בשלב זה, על גבולות זהירות שמונעים הידרדרות לעימות ישיר.