20 טילים שוגרו מאיראן לעבר ירדן, חמש מכליות איראניות הושמדו בתקיפות אמריקאיות, ומשמרות המהפכה טוענים שפגעו ב־20 כלי שיט באזור הורמוז. במקביל, מחיר הנפט מתקרב ל-100 דולר לחבית, הדולר החופשי באיראן נסחר סביב 226,700 תומאן ומטבע זהב אמאמי מתקרב ל-236 מיליון. בין טענות ניצחון סותרות של טהרן וושינגטון, תמונה אחת כבר ברורה: המערכה התרחבה מהים לירדן, והמחיר שלה חוזר במהירות אל הכלכלה ואל הכיס האיראני.
הורמוז עבר מאיום על השיט למלחמה על השיט
הבוקר האיראני נפתח לא בנאום מדיני ולא בדיון כלכלי, אלא בסדרת הודעות של משמרות המהפכה. ההודעה המרכזית טענה כי חיל הים של הארגון תקף שתי ספינות אמריקאיות, שמונה מכליות ועוד עשר אוניות שניסו לעבור באזור שטהרן הגדירה כאסור ולא בטוח. לפי הגרסה האיראנית, לשתי הספינות האמריקאיות ולמכליות נגרם נזק רב, בעוד כלי השיט האחרים הותקפו משום שניסו להפר את הוראות איראן.
המסר הפוליטי היה ברור לא פחות מהמסר הצבאי: טהרן מבקשת להציג את עצמה כמי שמנהלת בפועל את מצר הורמוז. בהודעה נאמר כי משמרות המהפכה ממשיכים בניהול מלא של מצר הורמוז וכי המצר נתון למעקב ולשליטה איראניים. זו טענה גדולה, אך היא אינה מלווה בפרטים שהיו מאפשרים לאמת אותה: אין שמות של כלי השיט שנפגעו, אין מיקום מדויק, אין מידע על מצב הצוותים ואין תיעוד עצמאי של תוצאות התקיפה. אפשר לקבוע שאיראן רוצה לשדר שליטה. קשה יותר לקבוע, לפחות בשלב זה, שהיא אכן פגעה בעשרים כלי שיט בהיקף שתיארה.
גם סביב המשחתות האמריקאיות נרשמה מחלוקת דומה. איראן טענה כי שיגרה טילים בליסטיים לעבר שתי משחתות אמריקאיות וגרמה להן נזק משמעותי. הגרסה האמריקאית שונה לחלוטין: פיקוד המרכז אישר שאיראן ניסתה פעמיים ביומיים לפגוע בספינת מלחמה אמריקאית, אך מסר שהספינה התחמקה מן הטילים והמשיכה במשימתה, ללא נפגעים. גם כאן, בשלב זה, אין תיעוד עצמאי שמכריע בין טענת הפגיעה האיראנית לבין טענת ההתחמקות האמריקאית.
מה שאינו שנוי במחלוקת הוא שארצות הברית תקפה חמש מכליות נפט איראניות. ארבע מהן הותקפו במפרץ עומאן ואחת סמוך לאי ח'ארג, אחד המרכזים החשובים של יצוא הנפט האיראני. לפי פיקוד המרכז, הצוותים נדרשו לנטוש את האוניות לפני התקיפה. מזכיר המדינה מרקו רוביו ניסח את מדיניות התגובה האמריקאית במילים חדות: "בכל פעם שהם ינסו לפגוע בספינות שלנו, הם יאבדו מכליות".
המהלך האמריקאי מכוון לעורק ההכנסה של איראן, לא רק ליכולת צבאית. כל מכלית שמושבתת מקשה על טהרן למכור נפט ולעקוף את המצור. התגובה האיראנית מנסה להפוך את המשוואה: אם ארצות הברית תתקוף את יצוא הנפט האיראני, התנועה הימית של אחרים תהפוך למסוכנת ויקרה יותר. כך הנפט הופך בעת ובעונה אחת למקור הכנסה, יעד לתקיפה ואמצעי לחץ על הכלכלה העולמית.
המטח לירדן הרחיב את מעגל המדינות שנפגעות ישירות
משמרות המהפכה הודיעו גם על שיגור טילים לעבר יעדים אמריקאיים בירדן וטענו כי הצליחו לחדור את מערך ההגנה האווירית. הצבא הירדני אישר שמקור הירי היה באיראן, אך תיאר תוצאה אחרת: 20 טילים בליסטיים שוגרו לעבר שטח הממלכה, 18 מהם יורטו ושניים נפלו באזורים שאינם מיושבים. לא היו אבדות בנפש.
הניסוח הירדני אינו משאיר הרבה מקום לפרשנות: "הממלכה הירדנית ההאשמית הייתה נתונה למתקפת טילים שמקורה בשטח איראן". מבחינת עמאן, זה לא היה רק "עימות בין טהרן לוושינגטון". הטילים חדרו למרחב האווירי הירדני, מערכות ההגנה שלה הופעלו, ואזרחיה נדרשו להתרחק משברים ומעצמים בלתי מזוהים.
זהו בדיוק הקושי שטהרן פוגשת מול מדינות המפרץ והאזור. איראן מבקשת לתאר מלחמה נגד ארצות הברית, ולהציג את הפעילות בהורמוז ובירדן כתגובה לנוכחות הצבאית האמריקאית. השכנות רואות טילים בשטחן, סכנה ליצוא שלהן ואיום על נתיבי מסחר שאינם שייכים לאיראן. ככל שהתגובה האיראנית מתרחבת מבחינה גיאוגרפית, קשה יותר לשמר את הדימוי של עימות דו-צדדי מוגבל.
התקשורת הממלכתית באיראן דיווחה גם על גרסת ירדן, אך העניקה את מרכז הבמה ליכולת השיגור האיראנית ולמטרות האמריקאיות. ההבדל הזה חשוב: הציבור האיראני קיבל תמונה של מתקפת תגמול מוצלחת, בעוד ההודעה הירדנית תיארה מטח שרובו יורט ושלא הוכח כי פגע בבסיס אמריקאי.
משמרות המהפכה אומרים "לכדנו", הפנטגון אומר "התקלקל"
בתוך המערכה הגדולה התפתח גם סיפור קטן יותר, כמעט מושלם כדי להבין איך שני הצדדים בונים מציאות. משמרות המהפכה הודיעו כי השתלטו בכניסה להורמוז על כלי תת-ימי אמריקאי בלתי מאויש. בהודעה האיראנית נכתב: "לכדנו את אחת הצוללות הבלתי מאוישות החכמות והמתקדמות ביותר של הצבא האמריקאי". הכלי הוצג כהישג מודיעיני וכהוכחה לעומק השליטה האיראנית במצר.
הפנטגון אישר שכלי אמריקאי אבד, אך מסר שהוא סבל מתקלה יותר מיממה קודם לכן. לפי הגרסה האמריקאית, מדובר בדגם ישן שלא אסף מידע רגיש ולא נשא מערכות מסווגות. גם החברה שמייצרת את הכלי הדגישה שהוא תוכנן לשימוש בסביבות מסוכנות שבהן אובדן הכלי הוא אפשרות צפויה.
האמת, כרגיל במלחמה הזאת, נמצאת כנראה בין תמונת הניצחון האיראנית לבין ההקטנה האמריקאית. כלי תת-ימי כזה יכול לשמש למיפוי קרקעית הים, לסריקת כבלים וצינורות, לאיסוף מידע ולפעולות הקשורות למוקשים. לכן גם כלי שאינו כולל חומר מסווג עשוי לעניין מהנדסים ואנשי מודיעין. מצד שני, אובדן כלי בלתי מאויש ומתוכנן לסביבה מסוכנת אינו שקול ללכידת צוללת מאוישת או לפריצת סוד אסטרטגי. טהרן קיבלה תמונה טובה לכותרת; היקף ההישג הטכנולוגי עדיין אינו ברור.
הנפט מתקרב ל-100 דולר, והריאל סופג את הסיכון
מחיר הנפט הגיב במהירות להסלמה. חוזי ברנט התקרבו ל-100 דולר לחבית, וחוזי WTI עלו גם הם בחדות. בתקשורת השמרנית באיראן, ההתקרבות לרף הזה מוצגת כהוכחה לכך שהשליטה בהורמוז מאפשרת לטהרן להכתיב מחיר לעולם. יש בכך מידה של אמת: כל איום ממשי על נתיב ימי מרכזי נכנס מיד למחיר החבית.
אבל מבחינת איראן, מחיר גבוה אינו רווח נקי. הוא מגדיל את שוויו של מטען שמצליח להגיע לקונה, אך חמש מכליות שהושמדו, מצור אמריקאי וסיכון גובר סביב ח'ארג ומפרץ עומאן מקשים להוציא את המטען מלכתחילה. חבית יכולה להיות שווה כמעט 100 דולר על המסך, ועדיין לא להכניס כסף לקופת המדינה אם האונייה אינה מפליגה או אם הקונה דורש הנחה גדולה תמורת הסיכון.
בתוך איראן נסחר הדולר החופשי סביב 226,700 תומאן, עלייה של כ-2.5 אחוזים בתוך שבוע. גרם זהב 18 קראט עלה לכ-23.62 מיליון תומאן, ומטבע אמאמי לכ-235.99 מיליון. עבור משקי בית איראניים, אלה אינם מספרים של סוחרים בלבד. הדולר והזהב הם ביטוח פרטי מפני אינפלציה, ולכן הביקוש להם עולה כשהציבור מעריך שהמלחמה תימשך ושהריאל יישחק.
הבנק המרכזי מנסה להחזיר חלק מן הביקוש למסלול שבשליטתו באמצעות הנפקת ניירות ערך המקושרים למטבעות זהב. במילים פשוטות, המדינה מציעה לציבור לקנות היום זכות לזהב שיימסר בהמשך, בתקווה לספוג כסף מן השוק ולהפחית את הלחץ על המסחר הפתוח. המכשיר הזה עשוי לתת לבנק המרכזי מעט מרחב נשימה, אך הוא אינו משנה את הסיבה שבגללה האיראנים רוצים זהב מלכתחילה.
תעריף הבנזין החדש מקבל רשימת חריגים
יום לאחר הכפלת מחיר הבנזין הנרכש בכרטיסי התחנות, מתחילים להתברר הפרטים שמסתתרים מאחורי ההבטחה כי רוב הנהגים לא ייפגעו. המסגרת המרכזית נשארה כפי שהוצגה: 60 ליטר בחודש במחיר 1,500 תומאן לליטר, עוד 50 ליטר במחיר 3,000 תומאן, וכל שימוש בכרטיס התחנה במחיר 10,000 תומאן.
ההסברים החדשים נוגעים בעיקר למכוניות שאינן משתלבות במודל הרגיל. כלי רכב חדשים ומיובאים ממשיכים לפי הסדר המכסות שהיה חל עליהם קודם, אך משלמים את התעריף השלישי במקום שבו הוא חל. גם באזורים החופשיים, כלי רכב מיובאים כפופים לתעריף של 10,000 תומאן, בעוד כלי רכב רגילים ממשיכים לקבל את המכסות שלהם.
לממשלה חשוב לכנות את המהלך "תעריף שלישי" ולא העלאת מחיר בנזין. מבחינת נהג החורג מן המכסה, ההבדל הלשוני אינו משמעותי במיוחד: הליטר הבא עולה פי כמה. ההשפעה הרחבה תיבחן במחירי מוניות, משלוחים והובלה, במיוחד כאשר נהגים מקצועיים עדיין לא קיבלו פתרון מלא. מלחמה יכולה להסביר מחסור ביבוא ופגיעה בבתי זיקוק, אך היא אינה מבטלת את החשבון שמגיע בסוף הנסיעה.
בווינה עדיין אין תשובה לשאלה איפה האורניום
המלחמה הימית דחקה את ישיבת מועצת הנגידים של סבא"א מן הכותרות, אך מצב הפיקוח לא השתפר. רפאל גרוסי אמר כי במהלך תקופת הדיווח הסוכנות לא קיבלה מאיראן מידע על מצב החומר הגרעיני והמתקנים המוצהרים, וגם לא קיבלה גישה לבדיקות בשטח. יותר משנה חלפה מאז שאבדה רציפות הידע בנוגע למלאי האורניום המועשר, כולל חומר שהועשר עד 60 אחוזים.
גרוסי הגדיר את היעדר המידע ואת חוסר היכולת לבצע אימות "עניין המעורר חשש חמור בתחום הפצת הנשק", וקבע כי יש לתקן את המצב "בדחיפות המרבית". במקביל, הוא אמר שרמות הקרינה המדווחות באזור המפרץ נשארו ברמות הרקע הרגילות. כלומר, אין כרגע סימן פומבי לאירוע רדיולוגי, אך גם אין יכולת לקבוע מה מצב החומר בתוך המתקנים האיראניים.
המספר 440.9 קילוגרם של אורניום המועשר ל-60 אחוזים ממשיך להופיע בדיווחים, אף שאינו מדידה חדשה. זהו הנתון האחרון שהיה בידי הסוכנות לפני שאיבדה את המעקב. אין בסיס לומר שהמלאי נשאר במקומו, הועבר, גדל או נפגע בתקיפות.
איראן משיבה כי "היכולת הגרעינית של המדינה אינה נעלמת באמצעות תקיפה והתנקשות", משום שהיא נשענת על ידע ועל כוח אדם. הטענה נכונה במובן אחד: אפשר לפגוע במתקן, אך קשה למחוק מומחיות שנצברה במשך שנים. היא עדיין אינה עונה לשאלת הפיקוח ואינה מלמדת היכן נמצא החומר המועשר.
העיתונים חוגגים שליטה, השווקים מתמחרים חוסר שליטה
הפער בין הכותרות האיראניות אינו חלוקה פשוטה בין תומכי המשטר למתנגדיו. העיתונות השמרנית מדגישה את התקרבות הנפט ל-100 דולר, את עוצמת ההתנגדות ואת מה שהיא מתארת כהיחלשות מטריית הביטחון האמריקאית במפרץ. העיתון הממשלתי בוחר בכלי התת-ימי האמריקאי כסמל להישג. העיתונות המתונה יותר נותנת מקום לעימות, אך מציבה לצדו את האינפלציה, משבר החשמל, הדיפלומטיה והזכויות החברתיות.
כל העיתונים פועלים בתוך גבולות המערכת. ההבדל הוא בבחירת המחיר שאותו רואים. במחנה השמרני, עליית מחיר הנפט היא הוכחה לכך שאיראן מסוגלת להכאיב לעולם. בעיתונות המתונה יותר, אותו מספר מעלה את השאלה כמה יעלה לאיראן להמשיך להכאיב.
תגובות אנונימיות באתרי חדשות קראו להרחיב את התקיפות, לפגוע בתשתיות נפט אזוריות ואף לשקול נשק גרעיני. הן אינן סקר דעת קהל ואינן מייצגות את הציבור, אך הן מלמדות איזה סוג של שיח מקבל מרחב בזמן שהדולר והזהב עולים.
מסקנת הדסק: טהרן מצליחה לייצר סיכון, לא להוכיח שליטה
איראן הוכיחה שהיא יכולה לשגר מספר גדול של טילים לעבר ירדן, לאיים על ספינות ולחייב את השוק העולמי להתייחס ברצינות להורמוז. היא עדיין לא הוכיחה שפגעה בעשרים כלי שיט, שהסבה נזק למשחתות אמריקאיות או שהיא מנהלת בפועל את כל התנועה במצר. יש הבדל בין יכולת להפריע לבין שליטה: הראשונה נמדדת באזעקות, יירוטים ועלויות ביטוח; השנייה דורשת נתיב ברור, ציות עקבי ומנגנון שאוניות יכולות לסמוך עליו.
גם ארצות הברית אינה מציעה יציבות. השמדת מכליות פוגעת בהכנסות איראן, אך מזמינה תגובה נגד ספינות, בסיסים ושותפות אזוריות. המשפט של רוביו, שלפיו כל ניסיון איראני יעלה לטהרן במכליות נוספות, מתאר מנגנון ענישה. הוא אינו מתאר דרך לעצור את הסבב. ככל ששני הצדדים מוכיחים שהם מסוגלים להעלות זה לזה את המחיר, פחות ברור מי מהם מסוגל להוריד אותו.
המחיר האיראני כבר עובר מן הים אל הבית. הוא מופיע בדולר של יותר מ-226 אלף תומאן, במטבע זהב של כמעט 236 מיליון ובתעריף בנזין שהוכפל עבור מי שחורג מן המכסה. הממשלה יכולה להציג כל אחד מן הנתונים האלה כעניין נפרד: ספקולציה בשוק, ביקוש לזהב או תיקון ממוקד במחיר הדלק. הציבור פוגש אותם יחד.
זו הסיבה שהמבחן החשוב בימים הקרובים לא יהיה מספר הודעות הניצחון. צריך לראות אילו אוניות עברו בפועל, אם יופיע תיעוד אמין לנזקים, כיצד יגיבו ירדן ומדינות המפרץ, ומה יקרה למחירי ההובלה והנסיעות בתוך איראן. טהרן הצליחה לגרום לעולם להרגיש שהורמוז מסוכן. עבור ההנהגה זו מנוף. עבור אזרח איראני שמחזיק ריאל, מתדלק מכונית או קונה מזון, זה כבר חשבון.
