גורמים בכירים בתנועת פת"ח אומרים כי התרחיש הסביר יותר בעת הזו הוא שמחמוד עבאס, אבו מאזן, יעדיף לדחות את הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. לא משום שהבחירות אינן חשובות לו, אלא דווקא משום שהן עלולות ליצור מציאות פוליטית חדשה שקשה יהיה לשלוט בתוצאותיה.
הגורמים האלה אמרו לי כי מי שדוחף את המגמה הזו הינו חוסיין א-שיח', סגנו של יו"ר הרש"פ שמנסה לשכנע את מחמוד עבאס לקבל את ההחלטה על הדחייה ולהצדיק זאת בטענות טכניות שלפיהן ועדת הבחירות המרכזית אינן מסוגלת לקיימן ברצועת עזה או במזרח ירושלים.
ההחלטה הסופית היא בידי אבו מאזן
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי אבו מאזן הוא עדיין הדמות הפלסטינית בעלת היכולת הגדולה ביותר לקבוע את לוח הזמנים ואת כללי המשחק.
הוא יו"ר פת"ח, יו"ר אש"ף וראש הרש"פ, לכן כל ניסיון לבנות מחדש את המערכת הפוליטית הפלסטינית חייב להביא בחשבון את עמדתו. אבל מבחינתו, הבחירות טומנות בחובן סיכון לא מבוטל.
ראשית, קיימת האפשרות שהן יעניקו כוח משמעותי לארגון חמאס ולבעלי בריתו. שנית, ברית בין חמאס לבין מחנה מוחמד דחלאן עלולה ליצור מרכז כוח חדש בתוך המערכת הפלסטינית, שאבו מאזן יתקשה לשלוט בו. שלישית, בחירות בתנאים הנוכחיים עלולות להפוך למשאל עם על הרש"פ ועל הנהגתה שנחשבת ברחוב הפלסטיני למושחתת.
מנגד, דחיית הבחירות תאפשר לאבו מאזן זמן נוסף לנהל את המערכת, לבחון את ההתפתחויות בעזה ולנסות להגיע להסדרים בתוך תנועת פת"ח עצמה המסוכסכת לפני שהציבור הפלסטיני יידרש להכריע בקלפי.
הקשיים בקיום הבחירות בעזה ובמזרח ירושלים
בנוסף לכך קיימת גם בעיה מעשית בשטח, קשה מאוד לקיים בחירות פלסטיניות בתנאים הנוכחיים.
ברצועת עזה עדיין אין ודאות לגבי המצב הביטחוני, מנגנון השלטון ויכולת לקיים מערכת בחירות סדירה. בירושלים קיימת שאלת ההצבעה הפלסטינית, ישראל מתנגדת לאפשרות השתתפות תושבי מזרח ירושלים בבחירות, ובשטחי C ביהודה ושומרון עלולה ישראל להקשות על הפעילות הפוליטית והארגונית.
גם מבחינת וושינגטון, הבחירות הפלסטיניות אינן נמצאות בהכרח בראש סדר העדיפויות. המוקד האמריקני הוא בניהול הרצועה ובהסדרי היום שאחרי המלחמה.
לכך אומרים גורמים ביטחוניים, מתווסף התזמון מול המערכת הפוליטית בישראל. אם הבחירות הפלסטיניות יתקיימו זמן קצר לאחר הבחירות לכנסת בישראל, המתוכננות ב-28 באוקטובר, הן עלולות להתנגש בתקופה רגישה של הקמת ממשלה וקואליציה חדשה. בתרחיש כזה, ישראל עשויה להתנגד ביתר שאת לקיום הבחירות במזרח ירושלים, בעזה ובחלק מהאזורים שבשליטתה.
הפיוס בתוך פת"ח והמאבק על היום שאחרי
גורמים בכירים ברש"פ אומרים כי הפיוס הפנימי בתוך בתוך תנועת פת"ח הוא המבחן, לכן המפגשים בקהיר חשובים, אבל עדיין אין פריצת דרך בניסיון להשיג פיוס עם הזרם הרפורמי בראשות מוחמד דחלאן. המציאות החדשה בעזה אילצה את פת"ח ואת הזרם הרפורמיסטי של מוחמד דחלאן לבחון מחדש את מערכת היחסים ביניהם. במשך שנים היה הפילוג הפנימי עניין ארגוני ופוליטי. כעת הוא הפך לחלק מהמאבק על עיצוב המערכת הפלסטינית ביום שאחרי המלחמה.
דרישותיו של מחנה דחלאן צפויות לכלול את החזרת המודחים מתנועת פת"ח, הסדרת זכויותיהם, שילוב אנשיו במוסדות פת"ח והגעה להבנות על חלוקת הכוח בעתיד. ייתכן שהצדדים יתחילו במפת דרכים הדרגתית, צעדים לבניית אמון, הפסקת מסעות ההכפשה ההדדית, הקמת ועדה משותפת לטיפול במחלוקות והסכמה על כללי ההשתתפות בבחירות.
מדינות ערב לוחצות לאיחוד מחדש של פת"ח
מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות וירדן מעוניינות באיחוד מחודש של תנועת פת"ח, מתוך הבנה שאחדות התנועה עשויה להיות תנאי לשיקום המערכת הלאומית הפלסטינית. מבחינת מדינות אלה, פילוג מתמשך בתוך תנועת פת"ח מחליש את הרש"פ ומקשה על בניית מסגרת פוליטית פלסטינית שתוכל להתמודד עם האתגרים שאחרי המלחמה.
לכן אבו מאזן אינו מתעלם מדרישות מצרים ומדינות ערביות מרכזיות מחשש לפגיעה ביחסיו עם גורמים שהוא זקוק להם בזירה האזורית.
האם הבחירות משרתות את האינטרס של אבו מאזן?
בסופו של דבר, אומרים גורמים בכירים בתנועת פת"ח, השאלה אינה רק אם הפלסטינים רוצים בחירות, השאלה היא האם אבו מאזן יגיע למסקנה שהבחירות משרתות את האינטרס הפוליטי שלו ואת האינטרס של פת"ח. בשלב הנוכחי, נראה כי התשובה עדיין אינה חיובית.
רצועת עזה אינה יציבה, חמאס מחפש מסגרת חדשה להשתלבות פוליטית, מוחמד דחלאן מתחזק בזירה האזורית, ותנועת פת"ח עצמה עדיין מפוצלת, בתוך המציאות הזאת, בחירות עלולות ליצור תוצאה שאבו מאזן לא יוכל לשלוט בה.
לכן מעריכים גורמים בכירים בפת"ח, התרחיש הסביר יותר הוא דחייה של הבחירות למועצה המחוקקת למועד מאוחר יותר, תוך שימוש בנימוקים מרכזייים כמו המצב הביטחוני והפוליטי ברצועה, בקושי לקיים בחירות במזרח ירושלים ובאי הבהירות סביב הסדרי היום שאחרי המלחמה.
לדחיית הבחירות יש גם מחיר
אבל לדחייה יש גם מחיר. אם היא תהפוך לדחייה בלתי מוגבלת, היא עלולה להעמיק את משבר הלגיטימציה של הרש"פ ולחזק את הטענה כי הנהגת פת"ח חוששת מהכרעת הבוחר.
לסיכום, אבו מאזן עדיין מחזיק במפתח לקיום הבחירות. הוא יכול לפתוח את הדלת לבחירות והוא יכול גם לסגור אותה. השאלה היא האם יעדיף להסתכן בתוצאה בלתי צפויה בקלפי, או לקנות לעצמו זמן נוסף באמצעות דחיית הבחירות. ההחלטה הסופית תתקבל בקרוב.
