האנטישמיות הפכה לגורם משמעותי המניע עלייה לישראל מן העולם המערבי, ובמיוחד ממערב אירופה ומצפון אמריקה. ברחבי המערב השפיעה העוינות כלפי יהודים על הקמפוסים באוניברסיטאות, על החיים בערים ועל מוסדות הממשל. ישראל, עם זאת, אף שהיא מדינת מקלט, אינה חסינה מפני איומים על החיים היהודיים. היא נותרת החזית המרכזית במערכה הרחבה יותר של שלילת הלגיטימיות של היהודים ושל המדינה היהודית. קהילות יהודיות ברחבי העולם ניצבות בפני בחירה היכן לבנות את עתידן – בישראל או בתפוצות. מצב זה הופך את המאבק באנטישמיות הבינלאומית מחוץ לישראל ואת חיזוק החוסן הדמוגרפי והחברתי של ישראל לשתי מטרות מדיניות מקבילות.¹
עלייה: מגמות וגורמי השפעה
הגורמים המניעים עלייה לישראל השתנו באופן משמעותי בשנים האחרונות. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ישראל, שנאספו על ידי הספרייה היהודית הווירטואלית (Jewish Virtual Library), מראים כי מאז שנת 2022 העלייה לישראל הונעה במידה רבה על ידי הגירה ממדינות ברית המועצות לשעבר, עם זינוק משמעותי לאחר פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה:²
- 2022: 71,354 עולים, ובהם כ-63,112 מרוסיה ומאוקראינה, 1,680 מאתיופיה, 3,019 מארצות הברית ומקנדה ו-1,651 מצרפת.
- 2023: 46,101 עולים, ובהם 39,490 מרוסיה, 2,622 מארצות הברית, 1,006 מצרפת ו-1,812 מאתיופיה.
- 2024: 29,859 עולים, ובהם 22,628 ממדינות ברית המועצות לשעבר, 2,145 מצרפת (עלייה של 76 אחוזים) ו-3,590 מארצות הברית ומקנדה.
- 2025: 19,894 עולים מכ-100 מדינות, ובהם 11,018 ממדינות ברית המועצות לשעבר, 4,041 מארצות הברית ומקנדה, 3,306 מצרפת ו-872 מהממלכה המאוחדת.
בעוד שהעלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר נמצאת בירידה מאז שנת 2022, העלייה ממערב אירופה ומצפון אמריקה גדלה באופן יחסי – מגמה שחלק מהחוקרים מתארים כ"עלייה המערבית הגדולה" העתידית.³
עלייה כעדיפות לביטחון לאומי
מעבר למגמות הדמוגרפיות, העלייה מוצגת גם על ידי מומחי ביטחון ישראלים כנושא של מדיניות ביטחון לאומי. תא"ל (מיל') אמיר אביבי, מייסד פורום הביטחוניסטים (IDSF), טען בספרו "אין נסיגה" (No Retreat) כי התיישבות וביטחון קשורים זה בזה באופן ישיר. כדי לחזק את ביטחונה הלאומי של ישראל, הוא קרא לעלייתם של שלושה מיליון יהודים נוספים, שיתיישבו ברחבי הנגב, הגליל, יהודה, שומרון ובקעת הירדן – אזורים הנמצאים בקו החזית של אתגרי הביטחון של ישראל.
לדברי אביבי, אזורים שבהם אין אוכלוסייה יהודית משמעותית סובלים ממשילות חלשה יותר ומריבונות חלשה יותר. נתוני משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית מסוף שנת 2025 מצביעים על כך ששליש מן העולים החדשים היו בני 18 עד 35. אביבי ציין כי חלק משמעותי מאותם עולים צעירים משרתים כיום ביחידות העילית הקרביות והמודיעיניות של צה"ל, דבר המבטא רמת השתלבות חסרת תקדים.⁴
אנטישמיות כאיום על הדמוקרטיות המערביות
סימון רודן-בנזקן, השליחה הבכירה לענייני אירופה בקרן להגנה על דמוקרטיות (Foundation for Defense of Democracies), מתארת את האנטישמיות לא רק כבעיה יהודית, אלא גם כאינדיקטור לביטחון הלאומי ולחוסנן של הדמוקרטיות המערביות באופן רחב יותר. לפי גישתה, האנטישמיות היא סימפטום ולא המחלה עצמה: כאשר קהילות יהודיות מותקפות או אינן מרגישות בטוחות, הדבר מעיד על הידרדרות עמוקה יותר במוסדות הדמוקרטיים של אותה חברה.
רודן-בנזקן מצביעה על כמה איומים חופפים העומדים בפני הדמוקרטיות המערביות: אסלאמיזם, שיתוף פעולה של השמאל הקיצוני עם רשתות אסלאמיסטיות, וכן גורמים מן הימין הקיצוני. היא מציינת כי דפוסי ההתארגנות האנטישמית, שנצפו במשך שנים באירופה, הופכים לגלויים יותר ויותר גם בערים בצפון אמריקה. רודן-בנזקן מוסיפה וטוענת כי מדינות המציגות את ישראל כתוקפן, ובו בזמן נמנעות מלהתמודד עם מקורותיה האידיאולוגיים של האנטישמיות, מעמיקות את המשבר. לדבריה, האתגר שנוצר הוא אתגר של "ביטחון תדמיתי" (reputational security): יכולתה של ישראל להגן על הלגיטימיות הבינלאומית שלה לנוכח מאמצים מתואמים לשלול אותה, לצד אתגר מקביל העומד בפני מדינות המערב המבקשות לשמר את הלכידות החברתית שלהן.
לטענתה, בעוד שיהודים רבים – ובמיוחד יהודי צרפת – עשויים לבחור לעלות לישראל, בין אם בשל אנטישמיות ובין אם בשל משיכתם לציונות, הדאגה אינה מתמקדת רק במה שעלול לקרות לקהילות היהודיות במערב, אם גורמים קיצוניים ימשיכו לחדור לאירופה, לקנדה, לאוסטרליה ולארצות הברית ללא הפרעה. לדבריה, ישראל משמשת מודל למדינת ביטחון נחושה עבור אותן חברות.
אנטישמיות באמצעות מחדל
פאנג'י בנדיקט, נשיאת מכון Liberty Values Institute, מתארת תופעה עכשווית שאותה היא מכנה "אנטישמיות ממלכתית באמצעות מחדל". לפי תפיסתה, מדינות עשויות להימנע באופן רשמי מפגיעה ישירה באזרחים יהודים, אך במקביל להימנע מהבטחת ההגנה השווה המגיעה להם בפועל, ובכך ליצור צורה של אנטישמיות שאין לה צו רשמי, מבצע מזוהה או מעשה רדיפה יחיד. בנדיקט טוענת כי דפוס זה של מחדל מעודד עלייה באמצעות שחיקה הדרגתית ולא בעקבות משבר חד. לדבריה, יהודים המתגוררים בערים כמו פריז ובריסל אינם עוזבים בהכרח משום שהמדינה פועלת נגדם באופן ישיר, אלא משום שמוסדות המדינה חדלים להעניק להם הגנה או תמיכה מספקת.
עלייה, ירידה והשלכותיהן הפוליטיות
בשנים האחרונות העלייה לא הובילה לגידול מתמשך באוכלוסיית ישראל. על פי נתוני Times of Israel, יותר מ-69,000 ישראלים היגרו מישראל (ירידה) בשנת 2025, לעומת כ-19,894 עולים; בשנת 2024 עזבו את ישראל 82,700 ישראלים, בעוד שרק 29,859 עולים הגיעו אליה, ובכך הייתה זו השנה השנייה ברציפות שבה מספר היורדים עלה על מספר העולים.
בשנת 2025 חזרו לישראל, לאחר תקופות ממושכות בחו"ל, כ-19,000 מן העוזבים, ועוד 5,500 בני אדם הגיעו במסגרת איחוד משפחות. בהתחשב בנתונים אלה, מאזן ההגירה נטו של ישראל באותה שנה עמד על אובדן של כ-20,000 בני אדם. למרות זאת, אוכלוסיית ישראל גדלה ב-1.1 אחוזים והגיעה ל-10.18 מיליון נפש. לדברי החוקרים, הירידה מיוחסת בעיקר לחששות ביטחוניים ולתסכול פוליטי פנימי, ובהם המחלוקות סביב הרפורמה המשפטית והשלכות מתקפת 7 באוקטובר.⁵ גורמים עוינים, ובהם ארגונים המזוהים עם איראן, ניצלו את נתוני הירידה לצורכי תעמולה.⁶
בנובמבר 2025 פרסם Middle East Eye ריאיון עם הכלכלן ד"ר שיר חבר – יליד ישראל שוויתר על אזרחותו הישראלית ומתגורר כיום בגרמניה – ובו טען כי ההגירה מישראל הואצה מאז שנת 2022, וכי היא מאפיינת בעיקר יהודים ישראלים, תוך שהוא מציג זאת בניגוד ל"צומוד" (Sumud) הפלסטיני, כלומר עמידה איתנה והישארות במקום.⁷ חוקרים מציינים כי טענות דומות בדבר הגירה יהודית ועתידו של המפעל הציוני חוזרות ונשנות מאז שנת 1948, וכי נרטיבים מסוג זה נוטים בדרך כלל להתעלם מנתוני העלייה המקבילים.
השלכות מדיניות
מגמות אלה מובילות למסקנות משותפות באשר למדיניות של ישראל ושל התפוצות. ראשית, לישראל יש אינטרס להשקיע עוד יותר במאבק נגד רשתות הקשורות לאיראן, לחמאס ולקטר, המזינות אנטישמיות מחוץ לישראל, הן כדי להגן על קהילות במדינות שבהן יש לישראל בעלות ברית, והן כחלק מאחריותה כלפי יהודים וישראלים החיים מחוץ לישראל. שנית, אסטרטגיית ההסברה של ישראל צריכה לעבור מגישה הגנתית לגישה תקיפה ואקטיבית יותר, שתשפר את הביטחון התדמיתי (reputational security) של ישראל.
ההתמודדות הן עם האנטישמיות בתפוצות והן עם האתגרים הדמוגרפיים והביטחוניים שבתוך ישראל מחייבת לראות בשני התחומים סדר עדיפויות מדיני אחד: שמירה על תנאים בטוחים ושוויוניים עבור קהילות יהודיות ברחבי העולם, תוך הדגשת הקשר הנצחי והבלתי ניתן לערעור בינן לבין ישראל, ובמקביל חיזוק ריבונותה, ביטחונה וחוסנה הדמוגרפי של המדינה היהודית.
