העיתונות האיראנית של 30 ביולי 2026 אינה מתארת עוד הפוגה מתוחה, אלא חזרה גלויה למלחמה אזורית. ארצות הברית תקפה עשרות מטרות של משמרות המהפכה בתוך איראן, ארצות הברית וסעודיה פגעו במיליציות פרו איראניות בעיראק, וירדן יירטה חמישה טילים ששוגרו לעבר בסיס המשמש גם כוחות אמריקניים.

בניגוד לסבבים קודמים, האירועים המרכזיים אינם נשענים רק על הודעות איראניות. התקיפות אושרו גם בידי פיקוד המרכז של ארצות הברית ובדיווחים מערביים. עם זאת, טענות איראן בדבר פגיעה בבסיס האמריקני בירדן, סגירת מצר הורמוז ונזקים כבדים למתקני אנרגיה ערביים עדיין מחייבות זהירות.

בתוך איראן מתנהלת במקביל מלחמה פוליטית. המחנה הקיצוני מבקש להציג את העימות כמעבר בלתי הפיך מהגנה להתקפה ולחסום כל אפשרות לחידוש המשא ומתן. עיתונים מתונים יותר מזהירים מפני התרחבות המלחמה, קריסת הכלכלה והפיכת איראן למדינה מפוצלת שבה מוקדי כוח חמושים פועלים לצד מוסדות שלטון מוחלשים.

ההפוגה הסתיימה, והפעם יש גם אימות חיצוני

הסיפור המרכזי של היום הוא גל תקיפות אמריקני כבד נגד מטרות של משמרות המהפכה. פיקוד המרכז של ארצות הברית הודיע כי בלילה שבין 29 ל-30 ביולי הותקפו עשרות מטרות, לאחר ניסיונות איראניים לשגר טילים לעבר כוחות אמריקניים.

ברשימת המטרות נכללו מפקדות, מתקנים הקשורים לטילים ולכלי טיס בלתי מאוישים, מערכות הגנה ומעקב לאורך החוף ויכולות ימיות של משמרות המהפכה. דיווחים מאיראן הצביעו על פיצוצים באי קשם ובמחוז ח'וזסתאן.

האי קשם הוא אי איראני גדול ובעל חשיבות אסטרטגית השוכן בפתח מצר הורמוז. מיקומו מאפשר לאיראן לפקח על נתיב השיט המרכזי שדרכו עוברת אספקת אנרגיה מהמפרץ הפרסי. תקיפה באי אינה רק פגיעה במתקן צבאי מקומי, אלא איתות ישיר ליכולת האיראנית לאיים על התנועה במצר.

בח'וזסתאן דווח בין היתר על פיצוצים באזור עבאדאן, עיר נפט מרכזית בדרום מערב איראן, בקרבת הגבול עם עיראק. עבאדאן מזוהה עם אחד מבתי הזיקוק החשובים במדינה ועם עורקי האנרגיה של המשטר. גם כאשר המטרות הן צבאיות, עצם הלחימה באזור מעוררת חשש לפגיעה רחבה יותר במשק האנרגיה.

ההבדל החשוב לעומת דיווחים איראניים קודמים הוא שממשל ארצות הברית אינו מכחיש את התקיפה, אלא מקבל עליה אחריות. לכן אין מדובר עוד בקרב על עצם השאלה אם בוצעה פעולה, אלא על היקף הנזק ועל יכולתה של איראן להגיב.

איראן מכריזה על מעבר מהגנה להתקפה

העיתון "קודס" העניק לקו החדש את הכותרת "מהגנה להתקפה". לצד תצלום של שיגור טילים בליסטיים המוני, העיתון טען כי איראן שינתה את תפיסת הפעולה שלה ואינה מסתפקת עוד בתגובה לאחר תקיפה. מאמר נוסף שאל בגלוי מדוע איראן אינה עוברת למכת מנע.

הביטוי המעשי ביותר של הקו הזה היה הטענה האיראנית כי טילים בליסטיים שוגרו לעבר בסיס מוואפק אל סלטי בירדן. זהו בסיס של חיל האוויר הירדני הסמוך לאל אזרק, במזרח הממלכה, המשמש גם כוחות אמריקניים הפועלים באזור.

ירדן הודיעה כי מערכות ההגנה האווירית שלה יירטו חמישה טילים ולא דיווחה על נפגעים. גם ארצות הברית מסרה כי הטילים יורטו. בשלב זה אין אישור עצמאי לטענות האיראניות בדבר פגיעה בבסיס עצמו.

עבור העיתונות האיראנית, עצם השיגור מאפשר להציג תמונה של יוזמה התקפית. אלא שהפער בין שיגור טילים לבין פגיעה ממשית נשאר מהותי. הכותרות בטהראן מדברות על תפנית אסטרטגית, בעוד תוצאות התקיפה הידועות מצביעות בעיקר על הצלחה של מערכי היירוט הירדניים והאמריקניים.

סעודיה נכנסת בגלוי לזירה העיראקית

ההתפתחות האזורית המסוכנת ביותר התרחשה דווקא בעיראק. ארצות הברית וסעודיה תקפו יחד מטרות של אל חשד א שעבי בשבעה מחוזות עיראקיים. לפי הדיווחים, בתקיפות נהרגו כ-20 לוחמי מיליציות.

אל חשד א שעבי, או כוחות הגיוס העממי, הוא ארגון גג של מיליציות עיראקיות. הוא משולב באופן רשמי במערכת הביטחון של עיראק, אך כמה מהארגונים המרכזיים בתוכו מקיימים קשרים הדוקים עם משמרות המהפכה ופועלים כחלק מרשת ההשפעה האזורית של איראן.

כניסתה הגלויה של סעודיה לפעולה צבאית בתוך עיראק היא שינוי משמעותי. עד כה ביקשה ריאד לשמור על מרחק מסוים מהעימות הישיר עם איראן ושלוחותיה. כעת היא מוצגת כשותפה פעילה בתקיפה נגד מיליציות המזוהות עם טהראן.

ממשלת עיראק גינתה את הפעולה כהפרה של ריבונותה. ראש ממשלת עיראק אף דחה ביקור שתוכנן בריאד. הדבר מציב את בגדאד במצב כמעט בלתי אפשרי: היא תלויה בשיתוף פעולה עם ארצות הברית ועם מדינות המפרץ, אך אינה יכולה להתעלם מתקיפה של יחידות הנחשבות רשמית לחלק ממערכת הביטחון שלה.

בעיתונות האיראנית ניכרו כמה דרכים להתמודד עם האירוע. "ג'ומהורי אסלאמי" התמקד בתגובות הנרחבות ובגינוי העיראקי. "כיהאן" האשים את נשיא ארצות הברית בהפעלת "בעל בריתו הסעודי". "וטן אמרוז" תיאר את הפעולה כ"פשע וטיפשות".

העיתון "סדא-י איראן" העניק להרוגים מעמד דתי ולאומי והציג אותם כממשיכי דרכם של קאסם סולימאני ואבו מהדי אל מוהנדס, מפקד המיליציות העיראקי שנהרג לצד סולימאני בינואר 2020. השימוש בדגל הנקמה ובסמלים הקשורים לכרבלא נועד להפוך את האירוע מפגיעה צבאית מקומית לפרק נוסף בנרטיב השיעי של הקרבה ומאבק היסטורי.

מצר הורמוז הופך מאיום להכרזת מלחמה

גם השיח האיראני סביב מצר הורמוז הקצין. בהודעה מספר 54 של משמרות המהפכה הוזהרו מדינות המסייעות לארצות הברית ולבעלות בריתה כי הן יישאו בתוצאות. בהודעה תואר המצר כבלתי כשיר לשיט.

העיתון "צ'רסו" הכריז כי "90 מיליון איראנים חייבים להגן על הורמוז", ואילו "וטן אמרוז" קבע כי "להורמוז אין מחיר". הכותרות מבקשות להפוך את השליטה במצר מנכס צבאי של משמרות המהפכה למבחן לאומי של כלל האוכלוסייה.

מצר הורמוז הוא המעבר הימי הצר המחבר את המפרץ הפרסי עם מפרץ עומאן והאוקיינוס ההודי. חלק ניכר מיצוא הנפט והגז של מדינות המפרץ עובר דרכו. חסימה ממושכת שלו עלולה להשפיע במהירות על מחירי האנרגיה, על חברות הספנות ועל הכלכלה העולמית.

העיתון "ג'אם ג'ם" דיווח על שישה פיצוצים בקרבת הכפר טאהרויה שבאזור סיריק. סיריק הוא מחוז חוף בדרום איראן, במזרח מחוז הורמוזגאן, סמוך לנתיבי הגישה למצר הורמוז מכיוון מפרץ עומאן. לכן פיצוצים באזור עשויים להצביע על ניסיון לפגוע בתשתיות המשמשות את מערך הפיקוח וההגנה האיראני לאורך נתיבי השיט.

לצד זאת דווח על צמצום ניכר ביצוא הגז הטבעי הנוזלי מקטר ומאיחוד האמירויות. ואולם, הצהרה איראנית על סגירת המצר אינה מוכיחה שהשיט אכן הופסק. לצורך קביעה כזאת נדרשים נתוני מעבר של ספינות, התרעות של חברות ביטוח ודיווחים ממפעילי מכליות ומנמלים באזור.

במילים אחרות, איראן מנסה לייצר את ההשפעה הפסיכולוגית של סגירת הורמוז עוד לפני שהוכח כי היא מסוגלת לאכוף סגירה מלאה ומתמשכת.

המחנה הקיצוני נלחם גם נגד המשא ומתן

התקיפות הצבאיות חידדו את המאבק הפנימי סביב האפשרות לחזור למסלול מדיני. "כיהאן" תקף את עצם החלוקה בין "קיצונים" ל"מתונים" וטען כי מדובר בשפה פוליטית שהוכנסה לאיראן בידי אויביה.

המסר אינו סמנטי בלבד. אם ההבחנה בין מחנות פוליטיים היא כביכול מזימה זרה, הרי שכל ביקורת על המשך המלחמה יכולה להיות מוצגת כפעולה בשירות האויב. זהו ניסיון לצמצם מראש את המרחב הציבורי שבו אפשר לקרוא להפסקת אש או למשא ומתן.

העיתון "נובוניאד" הוביל בכותרת "משא ומתן חשאי" ורמז לקיומם של ערוצים סמויים בין טהראן לוושינגטון. באותו גיליון נדחתה גם הטענה לקיומם של חילוקי דעות בין נשיא ארצות הברית לסגנו. לפי העיתון, הממשל האמריקני פועל מתוך חדר פיקוד אחד ומתואם.

לעומת זאת, "ג'ומהורי אסלאמי" הותיר פתח להסדרה מדינית. העיתון עסק בהבנות שנוסחו באסלאמאבאד וטען כי איראן וארצות הברית צריכות לנהוג מתוך עוצמה וכבוד. גם פקיסטן קראה לשני הצדדים לקיים את ההבנות.

כך נוצרת תמונה כפולה. מחנה אחד מנסה להוכיח שכל מגע מדיני הוא סימן לחדירה ולבגידה, בעוד מחנה אחר מבין כי ללא ערוץ תיווך המלחמה עלולה להתפשט מעבר ליכולת השליטה של איראן.

ישראל: פעם חלשה ופעם זו שמנהלת את המערכה

העיתונות האיראנית מתקשה לגבש קו אחיד ביחס לתפקידה של ישראל. "וטן אמרוז" ממשיך להציג את ראש ממשלת ישראל כחלש וכמי שמעמדו בבית הלבן הידרדר. לפי קו זה, ישראל תלויה לחלוטין בארצות הברית ואינה מסוגלת לנהל את המערכה בכוחות עצמה.

מנגד, העיתון הרפורמיסטי "אעתמאד" פרסם מאמר שכותרתו "המלכודת של ישראל לאמריקה". לפי מאמר זה, ישראל אינה שחקן חלש אלא גורם מתוחכם המצליח לגרור את וושינגטון למלחמה רחבה יותר.

שתי הטענות אינן מתיישבות זו עם זו. הראשונה משרתת את הצורך להציג את ישראל כמובסת ומבודדת. השנייה מסייעת להסביר לציבור האיראני מדוע ארצות הברית שבה לתקוף בעוצמה ולמה מדינות ערביות מצטרפות ללחץ על טהראן.

הסתירה מלמדת כי העיתונות אינה רק מדווחת על המלחמה, אלא נאבקת על ההסבר שיינתן לה. כאשר נדרש להוכיח ניצחון, ישראל מוצגת כחלשה. כאשר צריך להסביר את התרחבות החזית, היא מוצגת כמי שמצליחה להפעיל את המערכת האמריקנית והאזורית.

גם רשות השידור סופרת את מחיר המלחמה

"ג'אם ג'ם", המזוהה עם רשות השידור הממלכתית, אינו מסתפק בדיווח על הישגים צבאיים. העיתון חזר ופרסם את מחיר המלחמה בתוך איראן: יותר מ-2,000 נקודות ברשת החשמל נפגעו, כושר הייצור הצטמצם בכ-4,200 מגה ואט והנזק לתשתיות חצה את רף 60 טריליון התומאן. התומאן הוא יחידת המטבע שבה משתמשים האיראנים בחיי היום יום.

מדובר בנתונים איראניים רשמיים שעדיין לא זכו לאימות מלא, אך עצם פרסומם בעיתון המזוהה עם המדינה חשוב. המשטר אינו יכול עוד להציג את המלחמה כאירוע המתרחש רק בבסיסים צבאיים מרוחקים. הפגיעה בחשמל, בייצור ובתשתיות מורגשת במשקי הבית, במפעלים ובשירותים הציבוריים.

"ג'אם ג'ם" דיווח גם על הפיצוצים באזור סיריק ועל הפגיעה ביצוא הגז של מדינות המפרץ, ובמקביל הכחיש דיווחים על תקיפה במתקן הגרעיני בבושהר. ההכחשה מלמדת שהמשטר מודע לרגישות הציבורית העצומה סביב מתקני הגרעין ומנסה למנוע שמועות על דליפה או אסון סביבתי.

העיתון מציג אפוא שני מסרים בעת ובעונה אחת. כלפי חוץ הוא מדגיש את המחיר שמשלמות מדינות המפרץ. כלפי פנים הוא נאלץ להודות שמערכת החשמל האיראנית עצמה ספגה פגיעה קשה.

הכלכלה האיראנית מתקרבת לקצה גבול היכולת

העיתונים הכלכליים והרפורמיסטיים מתרחקים מהרטוריקה הצבאית ומתמקדים בשחיקה הפנימית. "תעאדול" הזהיר כי פעמון האזעקה של האינפלציה ממשיך לצלצל. גם אם קצב עליית המחירים מתמתן, הדרך לייצוב המשק עדיין ארוכה.

העיתון כתב גם על "הפרדוקס של חביות הנפט הדמיוניות", ביטוי לביקורת על הפער בין תחזיות ההכנסה של הממשלה לבין היקף הנפט שאיראן מסוגלת לייצא ולקבל תמורתו תשלום. במקביל תוארה הבורסה בטהראן כמי שנמצאת בערפל ואינה מסוגלת לתמחר את הסיכונים המדיניים והצבאיים.

"צ'רסו" עסק בפרשת החובות של חברת קרוז, אחת הספקיות הגדולות של תעשיית הרכב האיראנית. לפי הדיווחים, החברה צברה חוב בפיגור של כ-5,000 מיליארד תומאן לאחר שקיבלה הלוואות בהיקף של כ-28 אלף מיליארד. "נובוניאד" העריך כי החשיפה הרחבה הקשורה לפרשה מגיעה ל-285 טריליון תומאן.

גם אם המספרים משקפים מאבק פוליטי או עסקי, הם ממחישים את עומק הבעיה: חברות המקורבות למוקדי כוח נהנות מאשראי עצום, בעוד הציבור מתמודד עם אינפלציה, מחסור בחשמל ופגיעה בתעסוקה.

העיתון "סאזנדגי" הציב את נגיד הבנק המרכזי תחת מתקפה ושאל כיצד הוא מתכוון להגן על הכלכלה. השאלה אינה טכנית בלבד. המשטר נדרש לממן את המלחמה, לתקן תשתיות, לייצב את המטבע ולמנוע בריחת הון, וכל זאת בשעה שהכנסות הנפט והמסחר האזורי נמצאות תחת איום.

אזהרה מפני הפיכתה של איראן ללבנון

אחד המאמרים החריגים ביותר פורסם ב"סאזנדגי" בחתימתו של גולאם חוסיין כרבאסצ'י. המאמר הזהיר מפני "לבנוניזציה" של איראן וקרא לגבש אסטרטגיה לבלימת מוקדי הכוח הפועלים בצל המדינה.

המונח "לבנוניזציה" מתאר חשש מפני הפיכת איראן למדינה מפוצלת, שבה מוסדות השלטון הרשמיים נחלשים בעוד ארגונים חמושים ומנגנונים מקבילים מחזיקים בכוח פוליטי, כלכלי וצבאי עצמאי. ההשוואה מכוונת בעיקר למעמדו של חזבאללה בלבנון ולפער בין המדינה הרשמית לבין מוקדי הכוח שמחוץ לשליטתה המלאה.

זוהי ביקורת ישירה, גם אם זהירה, על משמרות המהפכה ועל המערכת הכלכלית והביטחונית שסביבם. כרבאסצ'י הזהיר גם מפני דיכאון חברתי מתמשך. החברה האיראנית, לפי מאמרו, אינה רק ענייה או כועסת יותר, אלא מאבדת את תחושת היכולת להשפיע על עתידה.

"אעתמאד" בחר לעסוק בהצעת חוק שנועדה להפליל פשעים בינלאומיים ולחזק את מעמדה של איראן בבתי דין עולמיים. זוהי תגובה שונה לחלוטין מזו של המחנה הקיצוני: ניסיון להעביר את ההתמודדות משדה הקרב לשפה משפטית ודיפלומטית.

העיתון דיווח גם על שריפה בביצות הור אל עזים, אזור ביצות נרחב בגבול איראן ועיראק במחוז ח'וזסתאן. השריפה מוסיפה משבר סביבתי ובריאותי לחבל שכבר מתמודד עם לחימה, זיהום, פגיעה בתשתיות ומחסור במים.

הממשלה מציגה אחדות, אך הסדקים נחשפים

העיתון הממשלתי "איראן" הקדיש את כותרתו ל"יושרו של הנשיא ולאמונו של המנהיג". בתצלום המרכזי נראו הנשיא מסעוד פזשכיאן והמנהיג מוג'תבא ח'אמנאי, במאמץ להציג הנהגה מאוחדת בשעת מלחמה.

העיתון קרא לשרים ולבכירים שלא להוציא את המחלוקות אל מחוץ לממשלה. התקיפות בעיראק הופיעו מתחת לכותרת הראשית ותוארו כ"הרפתקנות מסוכנת". המסר ברור: הממשלה מבקשת מצד אחד להפגין נאמנות מלאה למנהיג, ומצד אחר למנוע החרפה נוספת שתכביד על המדינה.

גם "ג'ומהורי אסלאמי" דרש להדיח בעלי תפקידים המנהלים את המחלוקות ביניהם בציבור. הקריאה מעידה כי חילוקי הדעות כבר אינם נסתרים. המאבק בין רשות השידור הממלכתית לבין העיתון הממשלתי "איראן" חושף פער בין גופים המזוהים עם מוקדי כוח שונים בתוך המערכת.

לא פורסם מסר מלחמה עצמאי וחדש מטעם המנהיג. במקום זאת, העיתון הממשלתי השתמש בפגישתו עם הנשיא כדי לשדר אמון ויציבות. כאשר התמונה המשותפת הופכת לכותרת הראשית, היא נועדה בדרך כלל להרגיע מערכת שבתוכה מתנהלים ויכוחים חריפים.

חזיתות נוספות מרחיבות את טבעת האש

העיתונות דיווחה גם על פעילות צבאית בסוריה, בתימן ובדרום מזרח איראן. "סבח נו" פרסם דיווח על ירי ארטילרי ישראלי לעבר אגן הירמוך במחוז דרעא שבדרום סוריה. האזור סמוך לגבולות ישראל וירדן ומשמש נקודת חיכוך רגישה בין כוחות מקומיים, מיליציות וגורמים הנתמכים בידי איראן.

"וטן אמרוז" הציג את ינבוע שבסעודיה כיעד הבא של המערכה התימנית. לפי העיתון, טיל ששיגרו החות'ים גרם נזק לבית זיקוק בעל כושר הפקה של 400 אלף חביות ביום והביא לירידה של 41 אחוזים ביצוא הנפט הגולמי. בשלב זה הנתונים נשענים על טענות המזוהות עם המחנה האיראני ולא קיבלו אישור עצמאי מספק.

"כיהאן" ציטט טענה על תקיפת מכליות גז בבעלות אמריקנית בנמל דמיאט שבמצרים. גם במקרה זה מדובר בטענה שלא הוכחה באופן מלא במחזור הדיווחים הנוכחי.

בתוך איראן דווח על חיסול קצין משטרה באיראנשהר, עיר במחוז סיסתאן ובלוצ'סתאן בדרום מזרח המדינה. משרד המודיעין טען כי ארבע חוליות "טרור תכפירי" חוסלו באזור. המונח "תכפירי" משמש את המשטר לתיאור ארגונים אסלאמיסטיים סוניים קיצוניים המכריזים על מוסלמים אחרים ככופרים.

צירוף האירועים מראה כי המשטר נדרש להתמודד במקביל עם תקיפות חיצוניות, איום על נתיבי האנרגיה, פעילות של שלוחות אזוריות והתקוממות אלימה בפריפריה הפנימית.

השורה התחתונה

העיתונות האיראנית של 30 ביולי משקפת יותר מחזרה לחילופי אש. היא מתעדת מעבר למערכה אזורית שבה ארצות הברית פועלת שוב בתוך איראן, סעודיה משתתפת בגלוי בתקיפות בעיראק, ירדן מיירטת טילים איראניים ומצר הורמוז הופך למוקד של איום כלכלי עולמי.

המחנה הקיצוני בטהראן מנסה להפוך את ההסלמה למדיניות קבועה. הוא מכריז על מעבר מהגנה להתקפה, מציג את סגירת הורמוז כחובה לאומית ותוקף כל ניסיון להבחין בין מתונים לקיצונים. מטרתו אינה רק להילחם באויבים מחוץ לאיראן, אלא למנוע מהמערכת הפוליטית האיראנית לחזור לשולחן המשא ומתן.

מנגד, העיתונות הכלכלית והרפורמיסטית מציגה מדינה שחוקה. רשת החשמל נפגעה, הייצור הצטמצם, האינפלציה נמשכת, החברות הגדולות שקועות בחובות והאמון במוסדות נשחק. האזהרה מפני "לבנוניזציה" של איראן מלמדת שהחשש אינו רק מהפסד צבאי, אלא מהתפרקות הדרגתית של המדינה מבפנים.

הפער בין הכותרות הלוחמניות לבין הנתונים הכלכליים הוא הסיפור החשוב ביותר. איראן מנסה לשכנע את האזור כי עברה להתקפה, אך בתוך המדינה הולכות ומצטברות השאלות כמה זמן היא מסוגלת לממן את המלחמה, להגן על תשתיותיה ולשמור על אחדות שלטונית.