העימות סביב מצר הורמוז עבר בתוך שעות משלב של תיווך והסדרה לחילופי אש ישירים. ארצות הברית אישרה שתקפה כוחות איראניים שלטענתה נערכו להנחת מוקשים, ומשמרות המהפכה הודיעו כי הגיבו בשיגור טילים וכלי טיס בלתי מאוישים לעבר בסיסים בירדן. למרות ההצהרות משני הצדדים, היקף הנזק עדיין אינו ברור. בתוך איראן מנסה המשטר לשדר אחדות ושגרה, אך הציבור ממשיך להתמודד עם שכר דירה, מזון וזהב במחירים מאמירים.
הבוקר שבו הדיפלומטיה פינתה את מקומה לאש
הכותרת של הבוקר האיראני כבר אינה המאבק על נוסחת מעבר במצר הורמוז. בתוך שעות חזר העימות הישיר בין איראן לארצות הברית אל מרכז הבמה. בשעות הערב של 30 באוגוסט תקפה ארצות הברית מטרות באי לארכּ. במהלך הלילה הודיעו משמרות המהפכה כי שיגרו טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים לעבר שני בסיסים בירדן, שבהם מוצבים כוחות אמריקאיים. בהמשך הבוקר הם טענו כי הצליחו להפיל כלי טיס אמריקאי מסוג MQ-9 מעל מצר הורמוז.
רצף האירועים ברור, אך תוצאותיו עדיין מעורפלות. פיקוד המרכז האמריקאי אישר את התקיפה באי לארכּ, וצבא ירדן אישר כי שמונה טילים נכנסו למרחב האווירי של המדינה. עם זאת, עדיין אין תמונה ברורה של הנזק שנגרם בבסיסים, וגם הטענה האיראנית להפלת ה-MQ-9 טרם אומתה.
המשמעות המיידית היא שהמסדרון הימי, שעליו דנו איראן ועומאן בשבוע שעבר, עבר ממבחן דיפלומטי למבחן תחת אש. עד עכשיו הוויכוח עסק בנתיבי מעבר, בתיאום ובפינוי מוקשים. כעת כל אחד מהצדדים מנסה להוכיח שהוא השולט במרחב, בזמן ובמחיר השיט.
ארצות הברית מציגה את התקיפה כפעולה שנועדה למנוע איום מיידי של הנחת מוקשים. איראן מתארת אותה כניסיון כושל לערער את שליטתה במצר. שתי הגרסאות אינן עוסקות רק במה שכבר קרה. הן נועדו גם להכין את הקרקע לצעד הבא.
מהאי לארכּ לבסיסים בירדן
פיקוד המרכז האמריקאי מסר כי ביצע פעולה מוגבלת ומדויקת נגד כוחות איראניים, שלטענתו התכוננו להניח מוקשים במצר הורמוז. בכך נטלה וושינגטון אחריות רשמית לתקיפה.
דיווח איראני ראשוני טען כי בתקיפה נהרגו שני בני אדם ושניים נוספים נפצעו. משמרות המהפכה הודיעו שהיו הרוגים ופצועים בקרב לוחמים ואזרחים, אך לא פרסמו מניין סופי. בשעה 02:28 הודיעו משמרות המהפכה כי הגיבו לתקיפה בשיגור טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים לעבר בסיסי האוויר המלך חוסיין ואל-אזרק בירדן. לפי ההודעה האיראנית, נפגעו תשתיות טכניות, מתקני תחזוקה ואזורים שבהם חונים מטוסים.
אלא שעדיין לא פורסמו תצלומים או נתוני נפגעים שיכולים לאשר את היקף הפגיעה. צבא ירדן אישר כי שמונה טילים נכנסו למרחב האווירי שלה, אך לא אישר שנגרם נזק כבד לשני הבסיסים. מנגד, דיווח המיוחס למקור אמריקאי טען שכמעט כל הטילים יורטו ושלא נגרם נזק משמעותי. כך נוצר הפער המרכזי של הבוקר: איראן מציגה פגיעה קשה במטרות אמריקאיות, ירדן מאשרת את חדירת הטילים, והצד האמריקאי טוען שהמתקפה נבלמה כמעט לחלוטין. בשלב הזה אי אפשר לדעת כמה טילים הצליחו לחדור את מערכות ההגנה, מה בדיוק נפגע ואם היו נפגעים בבסיסים.
בשעה 07:05 הוסיפו משמרות המהפכה טענה נוספת. לדבריהם, מערך ההגנה האווירית האיראני פגע ב-MQ-9 אמריקאי מעל מצר הורמוז, וכלי הטיס נפל למפרץ הפרסי. ה-MQ-9 הוא כלי טיס בלתי מאויש אמריקאי גדול, המשמש למשימות מודיעין ותקיפה. הפלתו, אם תאומת, תהיה אירוע משמעותי. אלא שעד כה לא פורסמו אישור אמריקאי, תיעוד חזותי שניתן לאמת או תמונות של שרידים. נכון לעכשיו מדובר בהצהרה איראנית רשמית, ולא בעובדה מבצעית מוכחת.
על הנייר אחדות, על המסך מלחמה
הפער בין העיתונים המודפסים לאתרי החדשות מספר סיפור פוליטי בפני עצמו. עיתוני הבוקר הובילו עם המסר של המנהיג העליון עלי ח׳אמנהאי על אחדות ולכידות חברתית. גם העיתון הממשלתי ״איראן״ התמקד באחדות וביכולתה של המדינה להמשיך לספק שירותים בזמן מלחמה וסנקציות. העיתונים לא בהכרח התעלמו מהתקיפה. רובם פשוט נסגרו לפני שהתמונה הצבאית התפתחה. התוצאה, עם זאת, היא שתי תמונות שונות של איראן: בעיתונים המודפסים מופיעות אחדות, עמידות ושגרה. באתרי החדשות וברשתות מופיעים שיגורים, יירוטים, פיצוצים ושמועות.
הנשיא מסעוד פזשכיאן ניסה לחבר בין שתי התמונות. לפני יציאתו לפסגת ארגון שנחאי לשיתוף פעולה בבישקק אמר כי איראן אינה מחפשת מלחמה, אך תגיב בנחישות לכל תוקפנות. לדבריו, הרחבת חוסר היציבות תפגע בכל מדינות האזור. אין כאן סתירה ישירה לקו שמציגים משמרות המהפכה, אלא חלוקת תפקידים ברורה. הכוחות הצבאיים מדברים על הרתעה ועל המחיר שישלם האויב. הנשיא מדבר על גבולות מדיניים ועל שיתוף פעולה אזורי. עצם יציאתו לפסגה נועדה לשדר שגם תחת אש, מוסדות המדינה ממשיכים לפעול.
אותו מסר הופיע גם בזירה האזרחית. במהלך הלילה הכחיש דובר רשות התעופה האזרחית שמועות על ביטול טיסות ועל סגירת נמל התעופה מהרבאד בטהראן. לדבריו, לא פורסמה הוראת טיסה חדשה והטיסות ממשיכות לפי לוח הזמנים. המטרה הייתה ברורה: למנוע מאירוע ביטחוני להפוך לתחושה שהמדינה כולה נעצרה.
בזמן שהטילים עפים, שכר הדירה ממשיך לעלות
הסיפור האזרחי החשוב ביותר של הבוקר אינו קשור לטילים, אלא לשכר הדירה. לפי נתוני מרכז הסטטיסטיקה האיראני, מחירי השכירות באוגוסט עלו ב-31.8% לעומת החודש המקביל בשנה שעברה. שיעור העלייה השנתי עמד על 32.3%. אלא שהנתון הזה נראה כמעט מתון בהשוואה לאינפלציה הכללית, שהגיעה ל-89% לעומת אשתקד, ולמחירי המזון והמשקאות, שעלו ב-127.5%.
הנתון הרשמי האחרון, המתייחס לשנת 2024/25, הראה כי הוצאות הדיור תפסו 43.7% מתקציבו של משק בית עירוני. הערכות שוק מצביעות על כך שהשכירות לבדה צורכת כיום בין 50% ל-70% מהכנסתן של משפחות שוכרות, ולעיתים אף יותר בקרב משפחות בעלות הכנסה נמוכה. גם אם קצב העלייה בשכר הדירה נמוך יחסית לעלייה במחירי המזון, אין בכך הקלה כאשר הכנסות המשפחה נשחקות במהירות גדולה יותר.
מחיר הזהב מספק תמונה נוספת של חוסר האמון. גרם זהב 18 קראט נמכר הבוקר בכ-21.84 מיליון תומאן, ומחירו של מטבע אימאמי עמד על כ-219 מיליון תומאן. המחירים האלה משקפים את הניסיון המתמשך של האיראנים להגן על ערך החסכונות, עוד לפני שהשווקים הספיקו לעכל את חילופי האש האחרונים.
הכלכלן אלברט בע׳זיאן הזהיר כי מלחמה מסיטה תקציבים מפיתוח ומייצור לצורכי ביטחון. לדבריו, היא גם מגבירה את הסיכון שהממשלה תממן את הוצאותיה באמצעות הרחבת האשראי והנזילות, ומצמצמת את הכסף הזמין למשקי הבית ולעסקים. הוא המליץ לדחות כל שינוי במחיר הבנזין עד להשגת יציבות כלכלית. הדברים מחדדים את הסיכון: גם תגובה צבאית שהמשטר מציג כהצלחה יכולה להגדיל את הגירעון ולהעמיק את הלחץ על הציבור.
הורמוז בכותרות, החשמל עדיין בשגרה
גם רשת החשמל מזכירה שהיכולת למשול אינה נמדדת רק במספר הטילים שיורטו. בלורסתאן פורסמה תוכנית אפשרית לניהול עומסי חשמל במהלך היום, בהתאם לטמפרטורות ולרמת הצריכה. מדובר באירוע מחוזי, אך העיתוי שלו ממחיש את העומס הכפול המוטל על המערכת.
מצד אחד, איראן נדרשת להגן על מצר הורמוז, להתמודד עם תקיפות ולנהל עימות מול ארצות הברית. מצד אחר, היא עדיין צריכה לספק חשמל, תחבורה, דיור ושירותים בסיסיים לאזרחים. עבור המשטר, היכולת להמשיך את הטיסות ולהוציא את הנשיא לפסגה היא הוכחה לעמידות. עבור משפחה שחוששת מהפסקת חשמל או אינה מסוגלת לעמוד בשכר הדירה, אותה עמידות נראית אחרת לגמרי.
הגרעין נדחק הצידה, ישראל נשארת בכותרות
לא פורסמה הבוקר הודעה איראנית חדשה על פתיחת סבב של משא ומתן גרעיני. אין מועד לפגישה, הרכב משלחות, שינוי ברמת ההעשרה או במלאי האורניום, וגם לא מסמך חדש של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לכן אין בסיס להציג את ההסלמה במצר כהתפתחות במשא ומתן הגרעיני. למעשה, ההפך הוא הנכון. התקיפה באי לארכּ והתגובה האיראנית בירדן דוחקות את התיווך ואת הדיון הגרעיני לשוליים. אם חילופי האש יימשכו, כל ניסיון לחזור למסלול מדיני יהיה תלוי קודם כול בעצירתם.
ישראל ממשיכה להופיע בהודעות משמרות המהפכה כחלק ממה שטהראן מכנה הציר האמריקאי-ישראלי, וכגורם האחראי למלחמה ולנזקיה. אלא שבמקרה הנוכחי פיקוד המרכז האמריקאי קיבל אחריות לתקיפה באי לארכּ, ולא פורסם מידע המוכיח השתתפות ישראלית ישירה.
טענה נוספת שפורסמה באיראן גרסה כי התקיפה האמריקאית יצאה מבסיסים בירדן וכי ניתן לקבוע זאת על סמך נתוני ניווט. אלא שנתוני הניווט עצמם לא פורסמו. הטענה מסבירה מדוע בחרה איראן להגיב דווקא נגד בסיסים בירדן, אך אינה מוכיחה מאין יצאה התקיפה האמריקאית. כך או כך, התגובה האיראנית הרחיבה פעם נוספת את המאבק לשטחה של מדינה שכנה. ירדן, שביקשה להימנע מלהפוך לזירת העימות, מצאה את המרחב האווירי שלה בתוך חילופי האש.
הטילים לא עוצרים את מנגנון הדיכוי
בזמן שהשיח הציבורי נשלט בידי הודעות צבאיות, ממשיכים להגיע גם דיווחים על המחיר הפנימי של הדיכוי. ארגון זכויות האדם הנגאו דיווח כי 13 עצורים כורדים מהמחאות בינואר בעיר קורווה נידונו יחד ל-26 שנות מאסר, שלושה חודשים ויום אחד, וכן ל-196 מלקות.
לדיווח לא פורסם אישור מקומי, אך הוא מזכיר שגם בבוקר של טילים ויירוטים, המנגנון הפנימי של מעצרים, משפטים וענישה ממשיך לפעול. העימות החיצוני אינו מחליף את הלחץ בתוך איראן. במקרים רבים הוא גם מספק למשטר סיבה נוספת לצמצם את המרחב הציבורי ולדרוש אחדות.
התלקחות נקודתית או תחילתו של סבב חדש?
איראן נכנסת ל-31 באוגוסט לשלב חדש במאבק על מצר הורמוז. עד אתמול השאלה הייתה אם מסדרון זמני, פינוי מוקשים ותיווך עומאני יוכלו ליצור כללים מוסכמים. הבוקר השאלה היא אם כללים כלשהם יכולים לשרוד כאשר ארצות הברית תוקפת באי איראני ואיראן משיבה לעבר בסיסים בירדן. שני הצדדים עדיין משתמשים בשפה של פעולה מוגבלת ותגובה מדודה. אבל ככל שהתקיפות מתרחבות למדינות נוספות, כך מצטמצם המרחב שבו אפשר לשלוט בהסלמה. טעות בזיהוי, פגיעה במספר גדול של חיילים או נזק בלתי צפוי לכלי שיט מסחרי עלולים להפוך פעולה מוגבלת לסבב רחב.
השלב הראשון יהיה לברר את העובדות: האם יפורסמו תצלומים, נתוני נפגעים והערכות נזק מהבסיסים בירדן? האם ארצות הברית תאשר או תכחיש את הפלת ה-MQ-9? כל עוד אין תשובות, כל צד יכול להציג לציבור שלו גרסה שונה של אותו לילה. המבחן השני יהיה במצר הורמוז. השאלה אינה רק אם אוניות ממשיכות לעבור, אלא באיזה נתיב, תחת איזה תיאום ובאיזה מחיר ביטוח. אם חברות הספנות יראו באזור זירת לחימה פעילה, גם מעבר שאינו חסום פיזית עלול להפוך ליקר ומסוכן מדי. המבחן השלישי יהיה מדיני. עומאן, קטאר ופקיסטן ניסו בשבועות האחרונים לקדם תיווך והסדרה. כעת עליהן להחזיר את הצדדים לשיח על כללי המעבר ולמנוע מהבסיסים האמריקאיים באזור להפוך לחלק קבוע ממשוואת התגובה האיראנית.
בתוך איראן, המבחן המרכזי נשאר אמון. הממשלה מנסה להראות שהטיסות נמשכות, שהנשיא יוצא לפסגה ושהמדינה אינה משותקת. העיתונים מדברים על אחדות, ומשמרות המהפכה מדברים על הרתעה. האזרח פוגש מציאות אחרת: שכר דירה שעולה ב-31.8%, מזון שהתייקר ב-127.5%, זהב שכבר עולה יותר מ-21 מיליון תומאן לגרם ורשת חשמל שעדיין נדרשת לניהול עומסים.
אם ההסלמה תסתיים במהירות והמדינה תפרסם מידע אמין, המשטר יוכל להציג את האירועים כהוכחה לעמידות. אם היא תימשך, הפער בין הניצחון הצבאי שעליו מכריזות הכותרות לבין השחיקה בתקציב המשפחה יהפוך שוב לנקודת התורפה המרכזית של השלטון.
