בחירתו של מוג'תבא ח'אמנאי לתפקיד המנהיג העליון לוותה בצמצום סמכויותיו, כך שתפקידו מתמקד באישור החלטות ולא בקבלתן. גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי גורמי המודיעין בישראל השלימו לחבר את תמונת המצב המודיעינית בשאלה מי שולט באיראן.
מתברר כי מוג'תבא ח'אמנאי ממשיך להסתתר במקום הידוע למעטים בלבד מחשש לחיסול על ידי ישראל. למרות פציעתו החמורה, היכולת הקוגניטיבית שלו לא נפגעה והוא מעודכן באופן שוטף בהתפתחויות. עם זאת, חיסולו של אביו, עלי ח׳אמנאי, ביום הראשון למלחמה יחד עם בכירי המשטר, הוביל לשינוי עמוק במבנה השלטון.
המשטר האיראני ממשיך לפרסם הודעות כתובות בשמו של מוג'תבא ח'אמנאי, ללא תמונות או הקלטות קול.
על פי הצהרות שר הביטחון ישראל כ"ץ, ישראל מתכננת לחסלו בקרוב. ב-23 באפריל אמר בתום דיון הערכת מצב כי ממתינים לאור ירוק מארצות הברית כדי להשלים את חיסול שושלת ח׳אמנאי.
לאחר חודשיים של מלחמה מול ארה"ב וישראל, איראן אינה נשלטת עוד בידי מנהיג אחד בעל סמכות מוחלטת. מדובר בשבירה של המסורת הפוליטית שהתקבעה מאז המהפכה האסלאמית בשנת 1979. שינוי זה עשוי להוביל להקשחת עמדותיה של טהראן, במיוחד על רקע בחינת אפשרות להסכם עם ארה"ב.
מאז הקמת הרפובליקה האסלאמית התנהלה המערכת סביב דמות המנהיג העליון, אך כעת המצב השתנה לחלוטין. מוקד הכוח עבר לידי המועצה העליונה לביטחון לאומי, שבה שולטים מפקדי משמרות המהפכה, במציאות ללא סמכות מרכזית ברורה.
מוג'תבא ח'אמנאי נבחר לתפקידו בזכות הלחץ שהפעילו מפקדי משמרות המהפכה בראשות הגנרל אחמד ואהידי על מועצת המומחים. גורמים ביטחוניים אומרים כי הוא הפך בפועל לחותמת גומי המעניקה לגיטימציה להחלטות שמתקבלות בידי הדרג הצבאי.
הכוח השלטוני מצוי בידי מעגל מצומצם של שמרנים הפועל דרך המועצה לביטחון לאומי, לשכת המנהיג ומשמרות המהפכה, שהפכו לגורם הדומיננטי בקביעת האסטרטגיה הצבאית והמדינית. השינוי במוקדי הכוח הפך את תהליך קבלת ההחלטות לאיטי ומסורבל. מבנה ההנהגה מפוצל ולעיתים נדרשים ימים לקבלת תגובה במשא ומתן מול ארה"ב.
מפקד משמרות המהפכה, הגנרל אחמד ואהידי, ממלא תפקיד מרכזי בהחלטות האסטרטגיות, כולל הפסקות אש ומשא ומתן. יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף נדחק לשוליים, ושר החוץ עבאס עראקצ׳י משמש בעיקר כשליח מדיני ללא סמכויות מהותיות. על פי הערכת המודיעין הישראלי, המשטר האיראני עובר ממודל תיאוקרטי למודל שבו הממסד הביטחוני מוביל בפועל את קבלת ההחלטות.
ההערכה היא כי שינוי זה יביא למדיניות חוץ תקיפה יותר ולהגברת הדיכוי הפנימי, בהתאם לאידיאולוגיה של משמרות המהפכה. גורם ביטחוני בכיר מעריך כי איראן מתקרבת למודל של משטר בסגנון צפון קוריאה.
למרות הלחצים הצבאיים והכלכליים, אין סימנים להתפוררות המשטר. להפך, מסתמנת הסכמה פנימית על קווים אסטרטגיים ברורים: הימנעות ממלחמה כוללת, שמירה על מנופי לחץ ובראשם מצר הורמוז, וניסיון לצאת מהמשבר מחוזקים יותר.
לסיכום, הסמכות הפורמלית נותרה בידי המנהיג העליון, אך הכוח בפועל עבר לידי הממסד הביטחוני. משמרות המהפכה אינם עוד זרוע מבצעת בלבד, אלא הגוף שמכתיב את כיוון המדינה.
