העיתונות האיראנית של 2 באוגוסט 2026 אינה בנויה סביב תקיפה איראנית חדשה או הישג בשדה הקרב. במרכזה עומדת החלטתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לעצור תקיפה שתוכננה נגד איראן, לאחר שמדינות באזור ביקשו לאפשר זמן נוסף להשגת הסכם.

העיתונים בטהראן הפכו את ההחלטה במהירות לסיפור על כניעה אמריקנית. העיתון הממשלתי "איראן" טען שטראמפ ביטל את התקיפה, "כיהאן" הכריז כי הוא נסוג אחרי שבוע של איומים, ו"המשהרי" הציג דברים שיוחסו לנשיא האמריקני ולפיהם הוא מעריץ את עמידתו של העם האיראני.

אלא שהודעת טראמפ אינה כניעה ואינה הפסקת מלחמה. הנשיא האמריקני הבהיר כי הצבא מוכן לפעול וכי עצירת התקיפה מותנית בהשגת הסכם מהיר. לדבריו, ההסכם צריך לכלול פתיחה מלאה ומיידית של מצר הורמוז וסיום האיום הגרעיני האיראני. נכון למועד סגירת העיתונים, איראן לא אישרה כי הסכימה לכך.

מאחורי כותרות הניצחון הופץ מסר מאיים וזהה כמעט לחלוטין בלפחות שישה עיתונים: כל מדינה באזור שתשמש "מגן אמריקני" תישרף באש המלחמה. במקביל, "כיהאן" דרש מבכירי המשטר להכחיש כל אפשרות למשא ומתן, בעוד העיתונות הרפורמיסטית קראה לנצל את עצירת התקיפה כדי לקדם דיפלומטיה.

לא ניצחון איראני, אלא עצירה אמריקנית מותנית

טראמפ הודיע כי החליט לעצור את התקיפה לאחר שבעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון ביקשו להעניק זמן נוסף למגעים. לדבריו, הושגו "הפרמטרים" להסכם אפשרי שיביא לסיום המלחמה.

ההסכם המתהווה, לפי טראמפ, אמור לכלול פתיחה מיידית ומלאה של מצר הורמוז וסיום האיום הגרעיני של איראן. הוא הוסיף כי ישראל הסכימה להשתתף במאמץ להשלים את ההסכם.

לפני ההודעה שוחח יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן עם הנשיא האמריקני. לפי דיווחים חיצוניים, סעודיה חששה שתקיפה רחבה נגד מתקני אנרגיה, גשרים או תחנות כוח באיראן תוביל לתגובה איראנית נגד תשתיות הנפט והגז של הממלכה ושל מדינות נוספות במפרץ.

זהו פרט שהעיתונות האיראנית מצניעה. מבחינתה, עצירת התקיפה מוכיחה כי האיומים האיראניים השיגו את מטרתם. בפועל, מדובר בשילוב של הרתעה איראנית, לחץ מצד מדינות המפרץ, חשש מפגיעה בכלכלה העולמית וניסיון אמריקני לבחון אם עדיין אפשר להגיע להסכם.

העיתון הממשלתי "איראן" הוביל בכותרת שלפיה טראמפ "ביטל את התקיפה". הוא הציג גם דברים שיוחסו למזכיר המדינה מרקו רוביו, שלפיהם איראן עדיין מחזיקה בטילים ובכלי טיס בלתי מאוישים. העיתון השתמש בכך כדי לטעון שגם וושינגטון מודה שהיכולת הצבאית האיראנית לא הושמדה.

"כיהאן" הרחיק לכת והכריז כי "האויב נמצא בחוסר סדר" וכי טראמפ נסוג לאחר שבוע של איומים. "המשהרי" ייחס לטראמפ את האמירה "אני מעריץ את האיראנים", והפך את דבריו לשבחים לעמידתו של העם האיראני.

למרות הכותרות, אין עדיין הסכם חתום, הפסקת אש חדשה או ויתור אמריקני על הדרישות המרכזיות. ההבדל בין "עצרתי תקיפה כדי לאפשר הסכם" לבין "נסוגתי מפני איראן" הוא בדיוק המקום שבו פועלת התעמולה האיראנית.

אותו איום, שישה עיתונים

התגובה של המחנה הקיצוני לעצירת התקיפה לא הייתה הורדת גובה הלהבות. להפך. בלפחות שישה עיתונים פורסם נוסח כמעט זהה של איום כלפי מדינות האזור: "כל מדינה שתהפוך למגן ההגנתי של ארצות הברית תישרף באש המלחמה".

ההצהרה יוחסה לאלוף עלי עבדאללהי עליאבאדי, מפקד מפקדת חאתם אל אנביא. זוהי המפקדה המבצעית העליונה המתאמת בין זרועות הכוחות המזוינים של איראן. תפקידה הוא לתכנן ולנהל פעולות משותפות של הצבא הסדיר, משמרות המהפכה וגורמים ביטחוניים נוספים.

העיתון "וטן אמרוז" הפך את האזהרה לכותרתו הראשית: "אל תהפכו למגן של אמריקה". העיתון המזוהה עם משמרות המהפכה "ג'וואן" כתב כי מדינות שיעניקו לארצות הברית מעטפת הגנה "יישרפו". "סבח נו", "צ'רסו", "ג'ומהורי אסלאמי" והעיתון באנגלית "איראן דיילי" פרסמו נוסחים דומים.

כאשר אותו משפט מופיע כמעט מילה במילה בעיתונים קיצוניים, ממלכתיים, מסורתיים ואפילו כלכליים, קשה לראות בכך בחירה עצמאית של עורכים. מדובר ככל הנראה במסר שהמערכת הביטחונית ביקשה להחדיר לכל חלקי התקשורת.

קהל היעד של האיום אינו רק וושינגטון. המסר מכוון בראש ובראשונה לסעודיה, קטר, איחוד האמירויות, כווית, בחריין, ירדן ועומאן. כולן מקיימות קשרים ביטחוניים עם ארצות הברית, ובחלקן מוצבים בסיסים וכוחות אמריקניים.

איראן מנסה להבהיר למדינות אלה כי השתתפות בתקיפות, מתן אפשרות להשתמש בשטחן או אפילו סיוע בהגנה על כוחות אמריקניים עלולים להפוך אותן ליעד. בכך מרחיבה טהראן את גבולות האיום מן התוקף עצמו אל כל מדינה המסייעת לו.

משמרות המהפכה הופכים את המרחב האזרחי לחזית

יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף דיבר על ארבע זירות שבהן מתנהלת המלחמה. אחת הזירות שהוזכרו היא "הרחוב", כלומר הציבור האיראני והמרחב הפנימי של המדינה.

"סבח נו" הציג את הדברים כחלק מ"המלחמה הכפויה השלישית", כינוי תעמולתי לסבב הנוכחי. העיתון פרסם גם אזהרה כי תקיפה נוספת נגד איראן תגרור את הבסיסים האמריקניים ואת ביטחונן של בעלות הברית האזוריות לעימות כולל.

הצגת "הרחוב" כשדה קרב היא מסר חשוב. המשטר אינו מתייחס עוד רק לבסיסים צבאיים ולמתקני אנרגיה, אלא גם לדעת הקהל, לביקורת פנימית וליציבות החברתית כחלק מן המערכה.

המשמעות היא שמי שמפקפק בניצחון, מבקר את מחיר המלחמה או קורא להסכם עלול להיתפס כמי שפוגע בחזית הפנימית. השפה הצבאית מאפשרת למשטר לטשטש את ההבדל בין ביקורת אזרחית לבין שיתוף פעולה עם האויב.

לצד זאת שולבו בעיתונים תצלומים מאירועי הארבעין, העלייה לרגל השיעית המציינת 40 יום למותו של האימאם חוסיין. מיליוני עולי רגל מגיעים בתקופה זו לכרבלא שבעיראק. העיתונות האיראנית מציגה את האירוע לא רק כטקס דתי, אלא כ"משאל עם של ההתנגדות" וכהוכחה לכוחו של הציר האיראני באזור.

כך מתחברים הרחוב, הדת והמלחמה למסר אחד: הציבור נדרש להתאחד סביב המשטר, והשתתפות באירועים המוניים מוצגת כהבעת תמיכה במדיניותו האזורית.

הורמוז הופך למנוף סחיטה של הכלכלה העולמית

הסוגיה המרכזית שמנעה את התקיפה האמריקנית היא מצר הורמוז. טראמפ דורש את פתיחתו המלאה, בעוד איראן משתמשת בשליטה החלקית בו כדי להשפיע על מחירי הנפט ועל החלטותיהן של מדינות המפרץ.

העיתון הכלכלי "צ'רסו" הציג את האיום האמריקני לתקוף תשתיות אנרגיה באיראן כבלוף וכחלק מלוחמה פסיכולוגית. לטענתו, וושינגטון מבינה שתגובה איראנית עלולה להביא להפסקה החמורה ביותר שנרשמה בהפקת הנפט והגז העולמית.

העיתון פרסם מפה שבה סומנו מתקני אנרגיה אזוריים הנמצאים, לטענתו, בטווח הטילים האיראניים. "כיהאן" הציג רשימה מפורשת יותר שכללה את שדה הנפט גוואר בסעודיה, בתי זיקוק באיחוד האמירויות ומתקני גז טבעי נוזלי בקטר.

גוואר הוא אחד משדות הנפט הגדולים בעולם ומרכיב מרכזי ביכולת ההפקה הסעודית. פגיעה בו עלולה להשפיע על אספקת הנפט העולמית. מתקני הגז של קטר חשובים במיוחד לאירופה ולאסיה, ואילו בתי הזיקוק באיחוד האמירויות מספקים דלקים לשווקים אזוריים ובינלאומיים.

הצגת המתקנים האלה בעיתון אינה מוכיחה שאיראן החליטה לתקוף אותם. היא כן מלמדת שטהראן מבקשת להפוך את הפגיעה האפשרית במשק האנרגיה העולמי לחלק גלוי מההרתעה שלה.

חבר ועדת הביטחון הלאומי בפרלמנט, אבראהים רזאאי, אף איים כי אם איראן תותקף, היא "תחזיר את האזור כולו לתקופת האבן". האיום נועד לשכנע את מדינות המפרץ שמחיר שיתוף הפעולה עם וושינגטון יהיה גבוה מן התועלת הביטחונית שהן מקבלות ממנה.

"כיהאן" מנסה לסגור את הדלת למשא ומתן

המאבק החשוב ביותר אינו מתנהל רק בין איראן לארצות הברית, אלא בתוך האליטה האיראנית. השאלה היא אם עצירת התקיפה צריכה לשמש בסיס למשא ומתן או הוכחה לכך שאין צורך להתפשר.

מאמר המערכת המרכזי של "כיהאן", שכותרתו "שברו את המשחק של טראמפ", קרא לבכירי המשטר להכחיש מראש כל ערוץ משא ומתן. לפי העיתון, טראמפ משלב איומים בתקיפה עם רמיזות להסכם כדי לטלטל את שוקי האנרגיה ולהפעיל לחץ פסיכולוגי על טהראן.

העיתון טען כי עצם ההודאה בקיומם של מגעים מעניקה לטראמפ מנוף. לכן על בכירים איראנים לא לאשר את השיחות, לא לרדוף אחריהן ואפילו לא להתייחס אליהן בפומבי.

עצם הצורך של "כיהאן" להורות לבכירים לשתוק מלמד שהאפשרות למשא ומתן קיימת. אילו לא התקיימו מגעים ולא הייתה מחלוקת בתוך ההנהגה, לא היה צורך במאמר המנסה לאכוף משמעת תקשורתית.

מול "כיהאן" ניצב העיתון הרפורמיסטי "סאזנדגי". הוא העניק לדברי קאליבאף פרשנות אחרת וטען כי לצד השדה הצבאי חייבים לפעול גם "שדה הדיפלומטיה והשירות". לפי גישה זו, הישגים צבאיים צריכים להפוך לרווחים מדיניים ומשפטיים ולא לשמש תירוץ להמשך מלחמה בלתי מוגבלת.

העיתון פרסם גם מאמר שכותרתו "עלויות המלחמה והזדמנויות השלום". עצם השימוש במילה "שלום" בשעה שעיתונים אחרים מאיימים לשרוף את האזור מעיד על עומק המחלוקת.

גם העיתון הממשלתי "איראן" שמר על גישה מאוזנת יותר. מאמר שפרסם טען כי כוח צבאי ודיפלומטיה משלימים זה את זה. בניגוד לעיתוני משמרות המהפכה, העיתון הממשלתי לא אימץ בכותרתו את איום "המגן האמריקני".

המספרים מספרים סיפור אחר מהכותרות

לצד חגיגות "הנסיגה האמריקנית", העיתון "ג'אם ג'ם", המזוהה עם רשות השידור הממלכתית, חזר ופרסם את היקף הפגיעה ברשת החשמל האיראנית.

לפי הנתונים האיראניים, כושר הייצור של הרשת הצטמצם בכ-4,200 מגה ואט ויותר מ-2,000 נקודות ברשת נפגעו בתקיפות. הנתונים עדיין דורשים אימות עצמאי, אך פרסומם בעיתון ממלכתי מעיד שהנזק כבר אינו ניתן להסתרה מלאה.

הפער ברור. העיתונים הקיצוניים טוענים שהאיומים האיראניים גרמו לטראמפ לסגת. העיתון המזוהה עם רשות השידור מזכיר במקביל שהמלחמה פגעה באספקת החשמל, במפעלים, בשירותים הציבוריים ובחיי היום יום של האזרחים.

"אעתמאד" תיאר את טהראן כעיר שספגה את הנזק הרב ביותר במלחמה, על סמך הערכה של מכון מחקר. העיתון הציג את מצר הורמוז ואת שוק האנרגיה כמקורות סיכון ולא כסמלי ניצחון.

"סאזנדגי" הסתפק בכותרת הקצרה "הלילה המר של קשם", ללא פירוט המאפשר לקבוע מה אירע. האי קשם נמצא בפתח מצר הורמוז ומשמש אזור אסטרטגי עבור הצי ומשמרות המהפכה. מכיוון שהעיתון לא סיפק פרטים ולא נמצא לכך אימות נוסף בדוח, אין לראות בכותרת הוכחה לתקיפה או למספר נפגעים.

הזהירות הזאת חשובה במיוחד. העיתונות האיראנית מלאה בדיווחים חלקיים שנועדו לעורר פחד, להציג הישגים או להסתיר נזקים. במקרה של קשם, הכותרת עצמה היא אות לכך שאירע אירוע משמעותי, אך אינה מספיקה כדי לקבוע את טיבו.

הבורסה והדיור אינם מאמינים בניצחון

בעוד העיתונים הקיצוניים מכריזים על תחילתו של סדר אזורי חדש, העיתונים הכלכליים מתארים שוק שאינו יודע כיצד לתמחר את המלחמה.

"תעאדול" הוביל בכותרת "שני הפנים השונים של הבורסה". מצד אחד, חלק מהמניות מגיבות לאפשרות של הפוגה. מצד אחר, איש אינו יודע אם עצירת התקיפה תוביל להסכם או רק לדחייה קצרה לפני סבב נוסף.

העיתון כתב על "צל של עמימות באזור" והדגיש כי אי הוודאות הביטחונית הפכה למשתנה כלכלי קבוע. משקיעים אינם מגיבים רק לנתוני חברות, אלא לכל איום על הורמוז, לכל הודעה של טראמפ ולכל שמועה על תקיפה.

גם שוק הדיור נותר במיתון. לפי הדיווח, מספר העסקאות עלה, אך קונים חדשים לא נכנסו לשוק בהיקף משמעותי. הציבור האיראני חושש מהמשך ירידת ערך המטבע, מאינפלציה ומהאפשרות שהמלחמה תפגע בהכנסה ובתעסוקה.

העיתונות הכלכלית כמעט אינה משתמשת בשפת "ניצחון". מבחינתה, השאלה החשובה אינה מי השפיל את מי בכותרת, אלא האם הבנקים, הבורסה, שוק הדיור ורשת החשמל מסוגלים להמשיך לתפקד.

מצרים מוצגת כמתווכת, עיראק נמשכת לעבר וושינגטון

העיתון באנגלית "איראן דיילי", המיועד גם לקהל מחוץ למדינה, הציג קו מתון יותר מן העיתונות הקיצונית בפרסית. לצד האיום על מדינות האזור, הוא פרסם ריאיון המציג את מצרים כמתווכת אפשרית המבקשת להישאר מחוץ למלחמה ולפתור את המתיחות במפרץ מן המקור.

מצרים מעוניינת למנוע התרחבות נוספת של העימות. היא מושפעת מהפגיעה בנתיבי השיט בים האדום, מהמלחמה בעזה ומהחשש לפגיעה בנמלים ובתשתיות האנרגיה שלה. נמל דמיאט, השוכן בצפון מצרים על חוף הים התיכון, כבר הוזכר בדיווחים קודמים על אירוע הקשור לכלי טיס בלתי מאויש.

עצם הבחירה להציג את קהיר כמתווכת, ולא כמדינה העומדת להפוך ליעד, מלמדת שהמסר המיועד לקהל הבינלאומי שונה מזה המופץ בתוך איראן. בפרסית מאיימים לשרוף את המדינות המשתפות פעולה עם ארצות הברית. באנגלית מציגים נכונות לתיווך ולהרגעת המתיחות.

"ג'ומהורי אסלאמי" טען כי החלה נסיגה הדרגתית של כוחות אמריקניים מכורדיסטן העיראקית. כורדיסטן העיראקית היא החבל האוטונומי בצפון עיראק, שבו מוצבים כוחות אמריקניים ונמצאים בסיסים ומתקנים בעלי חשיבות למאבק בארגוני טרור ולפעילות המערבית באזור.

הטענה על נסיגה אמריקנית הופיעה ממקור יחיד ולא זכתה לאימות מספק. מנגד, "ג'אם ג'ם" דיווח כי ראש ממשלת עיראק מאותת על מעבר משותפות זמנית עם הקואליציה ליחסים אסטרטגיים ממושכים עם וושינגטון.

שני הדיווחים מציגים תמונות שונות. הראשון מתאים לסיפור האיראני על אמריקה הנסוגה מן האזור. השני מצביע דווקא על התקרבות עיראקית לארצות הברית. הסתירה מלמדת כי גם בטהראן עדיין לא ברור אם ההתפתחויות בעיראק הן הישג איראני או סימן להיחלשות השפעתה.

הנשיא מדבר על העם, המנהיג נשאר מאחור

הנשיא מסעוד פזשכיאן הכריז כי "הגיבורים האמיתיים היו האנשים" וכי העם יקבע את עתידה של איראן. המסר הופיע ב"ג'ומהורי אסלאמי" וב"איראן דיילי" ונועד לייצר אחדות לאומית בתקופה שבה המחיר האזרחי של המלחמה נעשה בולט יותר.

סגן הנשיא מוחמד רזא עארף הבטיח כי לממשלה יש תוכנית לכל תרחיש. קאליבאף טען כי איראן תפעל "לבסס את הניצחון הצבאי". שלושתם מנסים להציג מערכת שלטונית מתפקדת: נשיא המחמיא לציבור, סגן נשיא המבטיח רציפות ויו"ר פרלמנט המכריז על ניצחון.

המנהיג מוג'תבא ח'אמנאי, לעומת זאת, לא פרסם מסר ישיר בעמודים הראשיים שנבדקו. ההתייחסות הבולטת ביותר אליו הייתה עקיפה. שר החוץ עבאס עראקצ'י אמר כי משרד החוץ פועל למען האינטרסים הלאומיים "במסגרת הנחיות המנהיג".

הניסוח נועד להבהיר כי גם אם איראן תיכנס למשא ומתן, הדיפלומטיה מתנהלת תחת סמכותו של המנהיג ולא בניגוד לקו שלו. כך נשמרת האפשרות להצדיק בעתיד הן הסכם והן חזרה למלחמה.

היעדרותו של ח'אמנאי מן הכותרות ביום שבו המשטר טוען לניצחון על ארצות הברית ראויה לתשומת לב. במקום להופיע בעצמו ולנכס את ההישג, סמכותו מוזכרת מפי שר החוץ. גם לאחר חילופי ההנהגה, המשטר ממשיך להשתמש במוסד המנהיגות יותר מאשר בדמותו הציבורית של המנהיג החדש.

השורה התחתונה

העיתונות האיראנית של 2 באוגוסט מנסה להפוך הפוגה מותנית לניצחון מוחלט. טראמפ אכן עצר את התקיפה שתוכננה, אך הוא לא ויתר על דרישותיו. הוא הציב את פתיחת מצר הורמוז ואת סיום האיום הגרעיני במרכז ההסכם והבהיר שהכוח הצבאי האמריקני נשאר מוכן לפעולה.

המחנה הקיצוני חושש שעצירת התקיפה תתפרש כהזדמנות למשא ומתן. לכן הוא פועל בשתי חזיתות: מאיים על מדינות המפרץ שלא לסייע לארצות הברית, ומפעיל לחץ על בכירים איראנים שלא להודות בקיומם של מגעים.

מנגד, הממשלה והעיתונות הרפורמיסטית מנסות לשמור על נתיב יציאה. הן מדברות על שילוב בין כוח לדיפלומטיה, על ניצול הישגים צבאיים לצורך רווח מדיני ועל עלויות המלחמה והזדמנויות השלום.

מאחורי כל אלה נמצאת הכלכלה. אלפי נקודות ברשת החשמל נפגעו, הבורסה מתקשה להעריך את הסיכון, שוק הדיור נמצא במיתון ומדינות המפרץ חוששות לתשתיות האנרגיה שלהן. האיום האיראני מצליח לייצר הרתעה, אך הוא עושה זאת באמצעות הבטחה שאם איראן תיפגע, האזור והכלכלה העולמית ייפגעו יחד איתה.

זה אינו ביטחון של משטר משוכנע בניצחונו. זהו ניסיון להפוך את הפגיעות של איראן ואת יכולתה לגרום נזק לאחרים לאותו כלי אסטרטגי.