הדיון סביב העימות עם איראן מתמקד בדרך כלל בארצות הברית ובמדיניותו של הנשיא דונלד טראמפ, אך לדברי אלה רוזנברג, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA), יש שחקן נוסף שהמערב נוטה להתעלם ממנו, האיחוד האירופי. לטענתה, אם המטרה היא להחליש את המשטר האיראני לאורך זמן, לא ניתן לעשות זאת ללא מעורבות אירופית משמעותית ואכיפה כלכלית עקבית.

בריאיון לכאן 11 התייחסה רוזנברג למאבק מול איראן, לתפקידן של הסנקציות ולשינויים המתרחשים במזרח התיכון בעקבות הלחימה בלבנון ובמפרץ.

אירופה נעדרה מהמערכה במשך שנים

לדברי רוזנברג, הדיון הציבורי מתמקד כמעט לחלוטין בארצות הברית, בעוד האיחוד האירופי ממלא תפקיד משמעותי הרבה יותר מכפי שנהוג לחשוב. "מדברים כל הזמן על האמריקנים, כמה הם חשובים וכמה אנחנו צריכים אותם, אבל יש עוד שחקן באירוע הזה והוא האיחוד האירופי", אמרה.

לטענתה, במשך שנים רבות אירופה לא רק שנמנעה מהפעלת לחץ משמעותי על איראן, אלא לעיתים אף אפשרה למשטר האיראני להמשיך לפעול כלכלית. "במקרים מסוימים היה שיתוף פעולה בתחומים שונים, כולל חומרים דו־שימושיים ואפשרויות להעברות כספים".

סנקציות חייבות להיות ארוכות טווח

רוזנברג מדגישה כי שינוי אמיתי באיראן לא יתרחש באמצעות מהלך צבאי קצר או לחץ נקודתי. "על מנת שמשטר ייפול בצורה מסודרת, צריך להפעיל סנקציות ולאכוף אותן במשך שנים", אמרה.

לדבריה, סנקציות יעילות רק כאשר הן עקביות ומלוות באכיפה אמיתית. "לא מספיק להכריז על סנקציות. צריך לוודא שהן נאכפות לאורך זמן ושאין דרכים פשוטות לעקוף אותן".

נפילת משטרים מגיעה לעיתים מבפנים

רוזנברג מזכירה כי גם משטרים שנראו יציבים וחזקים בעבר קרסו באופן בלתי צפוי. "כשברית המועצות נפלה, גם אז דיברו על כך שמנגנוני הביטחון מתחזקים ושאין סימנים לקריסה", אמרה. "בסופו של דבר השינוי הגיע מתוך המערכת עצמה". לדבריה, גם במקרה האיראני אסור להתמקד רק בלחץ חיצוני. "חשוב לזכור שתהליכים פנימיים בתוך המשטר יכולים להיות גורם משמעותי לא פחות".

חיזבאללה ומצר הורמוז הפכו לחלק מאותה משוואה

אחת ההתפתחויות המעניינות ביותר בעיני רוזנברג היא החיבור שנוצר בין הזירה הלבנונית לבין הזירה הימית במפרץ. "מה שקרה ב־48 השעות האחרונות הוא דבר שלא צפיתי", היא אומרת. "פתאום הנושא של מצר הורמוז וחיזבאללה הופיעו באותה משוואה".

לדבריה, בעבר דובר על "טבעת האש" האיראנית במונחים של שלוחות צבאיות כמו חיזבאללה, החות'ים והמיליציות השיעיות, אך כיום מתווספים גם מרכיבים כלכליים ואסטרטגיים. "מצר הורמוז הופך בהדרגה לסוג של פרוקסי בפני עצמו. מדובר לא רק באיום צבאי אלא גם באיום על שרשראות האספקה העולמיות ועל שוק האנרגיה".

האמינות האמריקנית עומדת למבחן

רוזנברג התייחסה גם למדיניותו של טראמפ וטענה כי מעבר לשאלת האסטרטגיה, קיימת גם שאלת האמינות.

"כאשר מנהיג העולם החופשי משנה מסרים בתדירות גבוהה, נוצר מצב של חוסר ודאות", אמרה. לדבריה, התחושה היא שוושינגטון להוטה להגיע להסכם לא פחות, ואולי אף יותר, מהצד האיראני. "זה יוצר מצב בעייתי של חוסר איזון מול משמרות המהפכה".

הזדמנות לחשיבה אזורית חדשה

לצד האתגרים, רוזנברג סבורה כי התקופה הנוכחית עשויה לייצר גם הזדמנויות חדשות לשיתוף פעולה אזורי. היא מזכירה כי האיחוד האירופי החל את דרכו משיתוף פעולה כלכלי מצומצם בתחום הפחם והפלדה, ורואה בכך מקור השראה אפשרי למזרח התיכון.

"אולי במקום להתמקד רק באיומים ובתגובות, צריך לחשוב על מסגרת אזורית חדשה", אמרה. "אולי הגיע הזמן לדבר על שיתוף פעולה ים־תיכוני שיתמקד באכיפת סנקציות ימיות ובשמירה על נתיבי הסחר". לדבריה, היחלשותם של גורמים עוינים באזור וההתפתחויות האחרונות בלבנון עשויות ליצור תנאים שלא היו קיימים בעבר.

חלון הזדמנויות למהלך רחב יותר

בסיכום דבריה מדגישה רוזנברג כי ההתמודדות מול איראן אינה רק שאלה של תקיפות צבאיות או הסכמים מדיניים. "המאבק מול המשטר האיראני הוא בראש ובראשונה מאבק ארוך טווח", היא אומרת. "כדי ליצור שינוי אמיתי צריך לשלב לחץ כלכלי, אכיפה בינלאומית ושיתוף פעולה אזורי".

לדבריה, אם אירופה תצטרף באופן פעיל יותר למערכה הכלכלית נגד איראן, ואם מדינות האזור יצליחו לפתח מנגנוני שיתוף פעולה חדשים, ייתכן שניתן יהיה ליצור מציאות יציבה יותר במזרח התיכון.