ההכרזות על התקדמות במגעים בין ארצות הברית לאיראן מתקבלות באופן שונה מאוד ברחבי המזרח התיכון. בעוד שבוושינגטון מדברים על יציבות אזורית ומניעת הסלמה, בקרב חלקים נרחבים של האופוזיציה האיראנית נשמעות תחושות קשות של אכזבה ותסכול.

בריאיון לגלי צה"ל התייחסה סוגנד פאחרי, אנליסטית איראן במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA), לאופן שבו נתפסות ההתפתחויות האחרונות בקרב אזרחים איראנים המתנגדים למשטר.

תחושת אכזבה בקרב מתנגדי המשטר

לדברי פאחרי, בימים האחרונים היא קיבלה פניות רבות מאיראנים המביעים תסכול עמוק מהכיוון שאליו הולכת המדיניות האמריקנית. לטענתה, רבים מהם האמינו בעבר כי הלחץ שהופעל על המשטר עשוי להוביל לשינוי משמעותי במאזן הכוחות בתוך איראן, אך כעת הם חשים כי האינטרסים שלהם נדחקו לשוליים. לדבריה, בקרב חוגי האופוזיציה קיימת תחושה כי הקהילה הבינלאומית בוחרת ביציבות זמנית על פני מאבק ארוך טווח במשטר האייתוללות.

החשש: המשטר יתחזק כלכלית ופוליטית

פאחרי טוענת כי אחת הדאגות המרכזיות של מתנגדי המשטר היא האפשרות שהסרת לחצים כלכליים או הקלות בסנקציות יחזקו את מוסדות השלטון בטהראן. לדבריה, רבים באופוזיציה סבורים כי גם אם יושגו הבנות בנוגע לגרעין או לביטחון האזורי, התשתית האידיאולוגית והביטחונית של המשטר לא תשתנה. היא הוסיפה כי החשש המרכזי הוא שהמשטר ינצל את התקופה הקרובה כדי לבסס מחדש את כוחו מבית ולהמשיך לקדם את יעדיו באזור.

המחאה באיראן לא נעלמה

בהתייחס לטענות שלפיהן המחאה הציבורית באיראן נחלשה בשנים האחרונות, אמרה פאחרי כי המציאות מורכבת יותר. לדבריה, אזרחים רבים המעוניינים בשינוי ממשיכים להתמודד עם מנגנוני דיכוי נרחבים, מעצרים וענישה מצד רשויות הביטחון. היא הדגישה כי העובדה שמחאות אינן נראות תמיד ברחובות אינה מעידה בהכרח על היעדר התנגדות למשטר, אלא גם על עוצמת אמצעי האכיפה המופעלים נגד מתנגדיו.

שאלת האלטרנטיבה לשלטון

פאחרי דחתה את הטענה שלפיה אין חלופה אפשרית למשטר הנוכחי. לדבריה, בתוך החברה האיראנית מתקיים דיון ער באשר לעתיד המדינה ולמבנה השלטוני הרצוי לאחר עידן האייתוללות. היא ציינה כי קיימים גורמים שונים באופוזיציה המבקשים לקדם מודל של איראן דמוקרטית וחילונית, וכי חלק מהציבור האיראני רואה בהם כתובת אפשרית לעתיד.

גם בתוך מחנה המשטר קיימים מתחים

לדברי פאחרי, חוסר הוודאות אינו קיים רק בקרב מתנגדי המשטר אלא גם בתוך מחנה תומכיו. היא טענה כי בשנים האחרונות התחדדו מחלוקות פנימיות בין מחנות שונים בממסד האיראני, בעיקר סביב שאלות כלכליות, מדיניות ועתיד ההנהגה לאחר המנהיג העליון עלי חמינאי. לטענתה, גורמים שונים במערכת פועלים מתוך אינטרסים מנוגדים, והדבר מגביר את חוסר היציבות הפוליטית בתוך המדינה.

הפסקת אש אינה בהכרח בשורה לאזרח האיראני

פאחרי ציינה כי אף שרבים באיראן מקבלים בהקלה כל הפחתה של מתיחות צבאית, הדבר אינו משנה את הבעיות העמוקות שאיתן מתמודדת המדינה. לדבריה, משברי המים, החשמל, הכלכלה והיוקר המחיה קדמו למלחמה האחרונה ונמשכים גם כיום. "היעדר פיצוצים מעל הראש הוא כמובן דבר חיובי", הסבירה, "אבל עבור רבים מהאיראנים השאלה המרכזית היא האם חייהם יהפכו לחופשיים וטובים יותר – ועל כך הם עדיין אינם מקבלים תשובה".

בין יציבות אזורית לשאיפות השינוי

לדברי פאחרי, הפער בין האופן שבו הממשל האמריקני מציג את ההבנות לבין האופן שבו הן נתפסות בקרב מתנגדי המשטר באיראן ממשיך להתרחב. היא סבורה כי בעוד וושינגטון מבקשת להשיג יציבות ולמנוע הסלמה אזורית, חלקים נרחבים מהאופוזיציה האיראנית חוששים כי המחיר יהיה חיזוקו של המשטר הקיים והתרחקות נוספת מהאפשרות לשינוי פוליטי משמעותי בתוך איראן.