תקציר
מאמר זה, שבוצע ונכתב בשיתוף עם ד"ר צ'ארלס ג'ייקובס, נשיא פרויקט המנהיגות היהודית, מנתח ממצאי מחקר דעת קהל מקיף שנערך לאחר המלחמה עם איראן. המחקר מעריך את עמדות האמריקאים כלפי הסכסוך, סיכויי השלום שלאחר המלחמה, בריתות אזוריות וידע יסודי באסלאם הפוליטי הרדיקלי. המחקר חושף בורות ציבורית רחבה לגבי האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית של המשטר האיראני והקשר ההיסטורי שלה לאירועים כמו פיגועי 11 בספטמבר. יתרה מזאת, הנתונים מראים פער דמוגרפי חד: צעירים אמריקאים, דמוקרטים ועצמאיים מציגים את רמות החסרונות ההיסטוריים הגבוהים ביותר ואופטימיות נאיבית לגבי שלום עתידי. לעומת זאת, הזיקה הציבורית לישראל נשארת חזקה משמעותית מזו של שותפות מפרץ כמו ערב הסעודית או קטאר. ממצאים אלה מצביעים על כישלון עמוק של ממשלות עוקבות להעביר ביעילות את טיב האיום, ומדגישים ואקום חינוכי קריטי בשיח האזרחי האמריקאי.
הקדמה
סיום המלחמה עם איראן מסמן נקודת מפנה קריטית במדיניות החוץ האמריקאית. כאשר המדינה עוברת לעידן שלאחר המלחמה, הבנת התפיסה הציבורית חיונית לעיצוב אסטרטגיה דיפלומטית עתידית ותכניות לימוד חינוכיות. מחקר זה הושק כדי למפות כיצד אמריקאים רואים את הסכסוך בדיעבד, עד כמה הם מבינים היטב את המניעים האידיאולוגיים של היריב, ומה הם מצפים מהגיאופוליטיקה העתידית של המזרח התיכון.
מתודולוגיה
מחקר זה היה סקר כמותי מייצג ברמה הארצית של 500 מבוגרים אמריקאים מאוזנים לפי גיל ומגדר. מרווח הטעות היה ±4%.
ממצאים מרכזיים
1. בורות נרחבת לגבי אופייה הג'יהאדיסטי של איראן
רוב משמעותי של המשיבים הפגינו חוסר הבנה יסודי לגבי המסגרת האידיאולוגית השולטת באיראן. למרות שנים של סכסוך, רוב האמריקאים רואים את הנוף האיראני שלאחר המלחמה דרך עדשה גיאופוליטית קונבנציונלית, ואינם מזהים את האופי הג'יהאדיסטי והאידיאולוגי העמוק של מבנה הכוח של המשטר.
באופן ספציפי, 40% מהמדגם הכולל – ו-50% מהמשיבים מתחת לגיל 29 – לא יכלו לומר האם הג'יהאדיזם מחייב שלטון מוסלמי על פני לא-מוסלמים. יתרה מזאת, כמעט 20% מהנשאלים התנגדו באופן פעיל להנחה זו, מה שמדגיש ליקוי חמור בהבנת הציבור את עקרונות הג'יהאד הבסיסיים.
2. ניתוק מההקשר ההיסטורי של 9/11
המחקר חשף פער היסטורי חד בנוגע לשורשי הסכסוך המודרני. הזיכרון ההיסטורי של 9/11 התנתק יותר ויותר ממקורותיו האידיאולוגיים בתודעה הציבורית. לפי הנתונים, רק כ-60% מהנשאלים האמינו שמתקפות 11 בספטמבר היו קשורות לאסלאם הרדיקלי, מה שחשף אחוז גבוה של אמריקאים שלא מצליחים לקשר בין ההיסטוריה היסודית של המיליטנטיות האנטי-מערבית המודרנית לשורשיה התיאולוגיים המערכתיים והרחבים יותר.1
3. אופטימיות נאיבית סביב השלום שלאחר המלחמה
למרות המורכבות של הנוף הגיאופוליטי שלאחר המלחמה, חלק משמעותי מהציבור האמריקאי הביע דעות אופטימיות מאוד לגבי הסיכויים המיידיים לשלום מתמשך עם איראן. אופטימיות זו נראית מנותקת מהמציאות המבנית והאידיאולוגית, ומצביעה על רצון שטחי לסיום הקונפליקט במקום הערכה מבוססת ראיות של סיכויים לפי מדיניות החוץ.
הממצאים חושפים קהל משיבים עמוק ואידיאליסטי:
- פחות ממחצית מהמדגם (פחות מ-50%) האמינו שאיראן היא "אויב" של ארצות הברית.
- יותר ממחצית הרגישו ששתי המדינות יכולות לשמור על "יחסים של שלום".
- באופן פרדוקסלי, למרות הרצון הכולל הזה לשלום, רק כ-30% מהנשאלים האמינו שבאמת ניתן להסתמך על הסכם עם איראן.
4. תמיכה חזקה יותר בישראל ביחס לבעלות הברית במפרץ
כאשר מעריכים שותפויות אזוריות, דעת הקהל האמריקאית נוטה לטובת ישראל בהפרש ברור. הערך הנתפס של ישראל כבעלת ברית אסטרטגית ותרבותית נשאר שלם. לעומת זאת, התמיכה הציבורית והזיקה למדינות מפתח במפרץ, במיוחד ערב הסעודית וקטאר, קיבלו ציון נמוך יותר, מה שמשקף ספקנות מוגברת כלפי שותפויות אלו.
ציון הזיקה הציבורית לפי מדינה
גבוהה |█████████████████████ ישראל
בינונית |█████████ ערב הסעודית
נמוכה ███████ קטאר
5. מגמות דמוגרפיות ואידיאולוגיות בולטות
מגמות הבורות ההיסטורית והאופטימיות האידיאליסטית אינן אחידות באוכלוסייה. הן מרוכזות באופן לא פרופורציונלי בדמוגרפיות ספציפיות:
- גיל: הדורות הצעירים (דור Z ודור המילניום, במיוחד מתחת לגיל 29)
- שיוך פוליטי: דמוקרטים ועצמאיים שמזדהים עם עצמם
קבוצות אלו הראו בעקביות ידע בסיסי נמוך יותר באסלאם הפוליטי הרדיקלי ורמות גבוהות יותר של אופטימיות חסרת בסיס לגבי יציבות אזורית.
דיון ומסקנות
כישלון המסרים המנהליים והשפעת הפוליטיקלי קורקט
הנתונים מצביעים על כך שממשל טראמפ נכשל באופן יסודי בניסוח מסר קוהרנטי ומתמשך בנוגע למטריצת האיומים של איראן והג'יהאד העולמי. קריסת המסר התקשורתי הזו בולטת במיוחד בקרב דמוגרפיות צעירות וליברליות, שכן הנרטיב של המדינה במהלך ולפני המלחמה לא הצליח לחדור למערכות התקשורתיות ולמסגרות התרבותיות של אוכלוסיות אלו.
חשוב לציין, המחקר מגלה כי החשיבה של הציבור האמריקאי לגבי האסלאם חסרה מידע ביקורתי מבוסס עובדות. גירעון זה מונע בעיקר מתרבות "נכונות פוליטית" שהשתלשה עמוק ברחבי ארצות הברית, במיוחד במעגלים שמאליים ובמקורות תקשורת מרכזיים. מכיוון שדיונים פתוחים, אובייקטיביים וביקורתיים על המציאות הגיאופוליטית של האסלאם הפוליטי הרדיקלי לעיתים קרובות מונעים או מטוהרים כדי למנוע פגיעה, הציבור נשאר ללא הכלים האנליטיים הדרושים להערכת איומים אידיאולוגיים במדויק. הסביבה התקשורתית והתרבותית הזו בידדה למעשה את הדמוגרפיה הזו מנתונים עובדתיים חיוניים, והחליפה ניתוח אובייקטיבי בהיסוס מוסדי להתמודד עם המניעים התיאולוגיים והפוליטיים של הסכסוך.
תופעת התמימות הציבורית
מסקנה מדאיגה של מחקר זה היא שחלק גדול מהאוכלוסייה האמריקאית נותר נאיבי לחלוטין בנוגע ליחסים בינלאומיים. אידיאליזם זה עיוור את הבוחרים לאיומים המתמשכים שמציבים יריבים אידיאולוגיים, ועלול ליצור סביבה פוליטית תנודתית שבה החלטות מדיניות החוץ העתידיות מונעות על ידי משאלת לב ולא על המציאות האובייקטיבית.
הריק החינוכי בארצות הברית
בסופו של דבר, המחקר מדגיש כישלון מערכתי במערכת החינוך האמריקאית. מדובר בהיעדר מוחלט של חינוך אזרחי והיסטורי מעמיק בנוגע לטבע, ההיסטוריה והפעילות של האסלאם הפוליטי הרדיקלי. הפער החינוכי הזה חמור במיוחד בקרב קבוצות שאינן רפובליקניות, ומשאיר חלק גדול מציבור המצביעים לא מוכן להבין את המציאות הגיאופוליטית של העידן שלאחר מלחמת איראן-ישראל-ארה"ב.
המלצות מדיניות
- רפורמה בתכנית הלימודים: יש לשלב היסטוריה מודרנית מקיפה של המזרח התיכון ולימודי אידיאולוגיה בתכניות הלימודים האזרחיות בתיכונים ובאוניברסיטאות.
- דיפלומטיה ציבורית ממוקדת: יש לפתח אסטרטגיות תקשורת דו-מפלגתיות, מבוססות עובדות, שיופנו לקהלים צעירים ועצמאיים דרך המדיה הדיגיטלית.
- יישור אסטרטגי: יש ליישר קו בנוגע ליעדים הדיפלומטיים שלאחר המלחמה עם מצב הרגש הציבורי, תוך ניצול המנדט הפנימי החזק לישראל, והתמודדות עם הספקנות כלפי שותפים מהמפרץ.
