טהרן כבר מעבירה באמצעות מתווכים את תנאיה להפסקת המלחמה ואף הגיעה להבנות עם עומאן על נתיבי שיט בטוחים במצר הורמוז. במקביל היא מבהירה שהזכות להעשיר אורניום נשארת קו אדום. הדולר אמנם ירד, אך מאחורי ההתערבות בשוק עדיין נמצאים עשרות מיליארדי דולרים שלא חזרו למערכת, סיוע מזון שמתעכב ועלויות רפואיות שחלק מהחולים כבר אינם מסוגלים לשלם.
המסרים כבר עוברים בין הצדדים, גם אם בטהרן נמנעים מהמילה "משא ומתן"
השיח האיראני הבוקר אינו מצביע על הכרעה ברורה בין המשך המלחמה להסדרה. הוא משקף ניסיון לנהל בזהירות את המרווח הצר שנותר ביניהן.
דובר משרד החוץ, אסמאעיל בקאאי, אישר כי איראן העבירה באמצעות מתווכים את התנאים והשיקולים שלה להפסקת המלחמה בכל החזיתות ולהשבת הביטחון למפרץ ולמצר הורמוז. הוא גם חשף התפתחות מעשית יותר: איראן ועומאן הגיעו להבנות על נקודות גאוגרפיות לנתיבי כניסה ויציאה בטוחים, וכן על מנגנון להעברת הפרטים לגוף בין-לאומי מתאים.
זה כבר יותר מהצהרה כללית שלפיה איראן פתוחה לדיפלומטיה. מדובר בתיאום טכני שנועד לצמצם את הסיכון לשיט ולאפשר תנועה באזור שעדיין נמצא תחת איום.
למרות זאת, בטהרן מקפידים שלא להציג את המגעים כתחילתו של משא ומתן גרעיני. זמן קצר לאחר דברי בקאאי פורסם דיווח שהתבסס על מקור איראני בכיר שלא זוהה בשמו. לפי אותו מקור, השיחות הגרעיניות עדיין לא החלו, ועל ארצות הברית לקבל תחילה את תנאיה של איראן.
המקור הגדיר את ההכרה בזכותה של איראן להעשיר אורניום כקו אדום, אך השאיר פתח לדיון ברמת ההעשרה ובאופן שבו היא תתבצע.
ההבחנה הזאת חשובה: טהרן אינה טוענת שכל פרט בתוכנית הגרעין חסין ממשא ומתן. היא דורשת שהצד השני יכיר תחילה בעצם הזכות להעשיר, ורק לאחר מכן יהיה אפשר להתווכח על היקף התוכנית ועל המגבלות שיוטלו עליה.
בגרעין, סדר הפעולות חשוב כמעט כמו ההסכם עצמו
בתוך איראן כבר מזהים שינוי מסוים בניסוח האמריקאי. דבריו של סגן הנשיא ג'יי די ואנס, שדיבר על צמצום יכולת ההעשרה ולא בהכרח על ביטולה המוחלט, נתפסים בחלק מהשיח האיראני כפתח אפשרי לגמישות.
עדיין אין כאן הסכמה. שני הצדדים אינם שוללים דיאלוג, אבל כל אחד מהם דורש מהצד השני להוכיח ראשון שהוא רציני.
טהרן מבקשת הכרה בזכות ההעשרה, תמורות כלכליות וערבויות לפני שתבצע ויתורים משמעותיים. וושינגטון רוצה לראות שינוי שאפשר למדוד בתוכנית הגרעין לפני שתסיר חלק מהלחץ.
לכן המחלוקת אינה מסתכמת במספר הצנטריפוגות שיישארו פעילות או ברמה שאליה יועשר האורניום. היא מתחילה בשאלה מי מבצע את הצעד הראשון ומי נדרש להסתפק בהבטחה.
גם בתוך המערכת האיראנית מתחדד הוויכוח על הלקח שצריך להפיק מהמלחמה. המחנה הנוקשה טוען כי הדרך להסיר את איום המלחמה היא להפגין עוצמה, לא להיכנס למשא ומתן תחת לחץ. מולו נשמעת הטענה שמשא ומתן אינו כניעה, ושעל הממשלה לנצל הזדמנויות מדיניות לפני שהמחיר הכלכלי והחברתי יהיה כבד יותר.
זה כבר ויכוח על הדרך שבה איראן תספר לעצמה את סיפור המלחמה. האם היא שרדה מפני שסירבה להתפשר, או שהיכולת לשרוד מחייבת גם לדעת מתי לקבל פשרה.
הורמוז נפתח בזהירות, לא חוזר לשגרה
ההבנות עם עומאן על נתיבי שיט בטוחים הן התפתחות חשובה, אך הן אינן מעידות על פתיחה מלאה של מצר הורמוז.
מצד אחד מתקיים תיאום שמאפשר תנועה מסוימת. מצד שני, גורמים בממסד ממשיכים להצהיר שהמצר "סגור", והתקשורת השמרנית מזהירה מפני הצגת צעדים מוגבלים כאילו מדובר בחזרה לשגרה.
אין בהכרח סתירה בין הדברים. ספינות יכולות לעבור במסלולים מוסכמים ומבוקרים, בזמן שאיראן נמנעת מהכרזה פוליטית על פתיחת המצר ללא תנאים.
גם נתוני התנועה מציגים תמונה דומה. לפי נתונים שפורסמו על בסיס חברת המעקב קפלר, תנועת הנפט הגולמי דרך הורמוז התאוששה לכ-10.3 מיליון חביות ביום, שהם כ-76% מהרמה שקדמה למלחמה. תנועת תזקיקי הנפט עדיין נמוכה משמעותית.
המעבר גם נשאר יקר. דיווחים שהתפרסמו באיראן, בהתבסס על מקורות בין-לאומיים, תיארו תגמולים חריגים המוצעים לקברניטים ולאנשי צוות שמוכנים לעבור במצר. מדובר בנתונים עקיפים שלא אומתו באופן עצמאי, אבל הם מתאימים לתמונה הרחבה: הנתיב פתוח יותר משהיה לפני כמה שבועות, ועדיין מסוכן מספיק כדי להצדיק תשלום מיוחד.
בקרב דיפלומטים איראנים לשעבר כבר נשמעת אזהרה שלפיה "קלף הורמוז" מאבד חלק מעוצמתו הראשונית. ככל שהתנועה מתאוששת וחברות הספנות לומדות לפעול בתוך הסיכון, קשה יותר לטהרן לדרוש תמורה מדינית רק תמורת האפשרות שלא תשבש את המעבר.
הדולר ירד, אך הסיבות למשבר נשארו
בשוק המטבע נרשמה ירידה מורגשת. הדולר בשוק החופשי איבד כ-5,300 תומאן ביום אחד וננעל סביב 263,200 תומאן, לאחר שבמהלך המסחר ירד לכ-262,200. זה היה היום השני ברציפות שבו נחלש המטבע האמריקאי.
לפי הניתוחים שפורסמו, הירידה נבעה במידה רבה מהתערבות מוגברת של עושה השוק ומהזרמת מטבע חוץ. הבנק המרכזי מנסה להציג את המהלך כהחזרת השליטה לידיו: הוא הרחיב את מכירת המט"ח, מאפשר רכישה של עד 10,000 דולר באמצעות מספר זהות בבנקים מסוימים ופועל לצמצום מספרם של חשבונות בנק שאינם פעילים.
הנתונים שמסר נגיד הבנק המרכזי מסבירים מדוע מוקדם עדיין לדבר על שינוי מגמה. הנזילות במשק גדלה בקצב שנתי של יותר מ-50%. עד אמצע חודש מהר הוקצו כ-24.9 מיליארד דולר ליבוא, סכום נמוך מזה שהוקצה בתקופה המקבילה בשנה שעברה.
במקביל, בין 21 ל-23 מיליארד דולר מהכנסות היצוא מאז שנת 1404 עדיין לא הוחזרו למערכת המט"ח הרשמית. לדברי הנגיד, כ-13 מיליארד דולר מהסכום כבר שויכו ליצואנים מזוהים.
המדינה מסוגלת להזרים מטבע לשוק ולהוריד את השער בטווח הקצר. הבעיה שטרם נפתרה היא מדוע אזרחים ועסקים ממשיכים לראות בדולר מקום בטוח יותר לשמור בו את כספם.
הבנק מקבל דולרים, המשפחות עדיין מחכות לסיוע
הפער בסדרי העדיפויות בולט במיוחד בטיפול במשקי הבית. המדינה הצליחה להגביר במהירות את ההתערבות בשוק המט"ח, אך הגדלת האשראי לרכישת מוצרי יסוד עדיין מתעכבת. הצוות הכלכלי טרם הסכים על גובה התוספת, על מספר הזכאים ועל המקור התקציבי שיממן אותה.
עבור משפחה איראנית, ההבדל פשוט מאוד. כשהדולר מזנק, המדינה מצליחה למצוא בתוך ימים כלים להתערבות. כשמחירי המזון עולים, תוכנית הסיוע נתקעת בוויכוח בין משרדי הממשלה. גם הירידה במדד ג'יני, המודד אי-שוויון, אינה בהכרח בשורה חיובית. המדד ירד מעט בין השנים 1403 ו-1404, אך בתקופה הזאת נשחקה ההכנסה הריאלית של כמעט כל עשירוני האוכלוסייה העירונית.
ייתכן שהפערים אכן הצטמצמו, אך לא מפני שהשכבות החלשות התקרבו לרמת החיים של החזקות. ההסבר הסביר יותר הוא שחלקים רחבים מאוד בציבור איבדו כוח קנייה בעת ובעונה אחת.
בבתי המרקחת, משבר המטבע כבר עולה בחיי אדם
המחיר האנושי של המשבר בולט במיוחד בתחום הבריאות. ראש אגודת חולי התלסמיה טען כי ההוצאה הישירה על תרופות ועל טיפול עשויה לחצות את רף 100 מיליון התומאן בחודש.
לדבריו, ביטול שער המט"ח המועדף לתרופות הקפיץ את מחיריהם של חלק מהמוצרים. במקביל, תשלומי הביטוח לבתי המרקחת מתעכבים לעיתים יותר מעשרה חודשים.
זוהי עדות של בעל תפקיד מקצועי, ולא מסד נתונים ממשלתי פתוח שאפשר לבחון במלואו. עדיין, המשמעות ברורה: ההחלטות שמתקבלות בבנק המרכזי מגיעות בסופו של דבר אל החולה שזקוק מדי חודש לאותה תרופה.
גם התוכנית העירונית בטהרן ל"אפס אינפלציה" ב-12 מוצרי יסוד מעידה על עומק הבעיה. התוכנית מבוססת על הקפאת מחירים ועל הקצאת מכסות בהתאם לגודל משק הבית. הרשויות אינן מבטיחות לבלום את האינפלציה כולה. הן מנסות להגן על סל מצומצם של מוצרים ולתת למשפחות מעט ודאות לגבי מחירם בחודשים הקרובים.
במקום תוכנית שמחזירה יציבות למשק כולו, מוקמים איים קטנים של מחירים מפוקחים בתוך כלכלה שהממשלה מתקשה לייצב.
המלחמה מגיעה למקלטים, לבתי המשפט ולזיכרון הילדים
גם תכנון העורף מציג תמונה בטוחה פחות מהרטוריקה הרשמית. הדיון בהקמת מקלטי חירום חושף פער בין ההצהרות לבין רמת המוכנות בשטח.
לפי דיווחים שהתבססו על מסמכי תכנון ועל ביקורת עירונית, האחריות להקמת המקלטים הוסדרה רק חודשים לאחר שבכירים כבר התריעו על המחסור. בטהרן עדיין אין מערך מקלטים שמסוגל לתת מענה מספק לאוכלוסייה.
הביקורת מחזירה את הדיון הביטחוני למקום שהשלטון מעדיף לעסוק בו פחות. יכולתה של איראן לשגר טילים היא רק חלק מתמונת ההרתעה. השאלה השנייה היא אם היא מסוגלת להגן על אזרחיה כשהאש מופנית אליה.
בתוך כך, המדינה ממשיכה להפעיל את מנגנוני הפיקוח והענישה. דווח כי אישה בת 23 נידונה למוות בשל פרסומים מקוונים שהוגדרו כפגיעה בקדושי השיעה. גזר הדין עדיין ניתן לערעור, אך המקרה מראה שהמלחמה והקריאות לאחדות לא הביאו להקלה באכיפה נגד ביטוי דתי ופוליטי.
ביום הילד הלאומי פורסמה גם כתבת הנצחה שעסקה ב-168 קורבנות מבית הספר היסודי שג'רה-י טייבה במינאב. לדיווח לא צורף מידע שמאפשר לאמת את המספר באופן עצמאי, ולכן יש להתייחס אליו כנתון שמציג הממסד, ולא כמניין שאושר בנפרד.
החשיבות של הפרסום נמצאת גם בדרך שבה הילדים משולבים בסיפור שהמדינה מספרת על המלחמה: איראן כקורבן, הילדים כסמל לאובדן, והמשך ההתנגדות כתשובה היחידה שמוצעת לציבור.
השיחות עוד לא התחילו, אבל השעון מתקתק
עצם קיומם של המגעים כבר אינו החלק המפתיע. יש מתווכים, מסרים עוברים בין הצדדים, ובהורמוז כבר מתקיים תיאום טכני.
השאלה המעשית היא כמה זמן איראן יכולה להמשיך להתווכח על סדר הפעולות לפני שההמתנה תתחיל לפגוע בתנאים שהיא מבקשת להשיג.
טהרן רוצה הכרה בזכותה להעשיר אורניום, ערבויות ותמורות כלכליות לפני שתבצע צעדים רחבים. ארצות הברית, לפחות כפי שדרישותיה מתפרשות באיראן, מבקשת לראות שינוי ממשי בתוכנית הגרעין לפני שתסכים להקלה משמעותית בלחץ.
בינתיים, הורמוז עדיין מעניק לאיראן מנוף מדיני, אך התנועה מתאוששת והעולם לומד לתמחר את הסיכון. הבנק המרכזי יכול להוריד את שער הדולר במשך כמה ימים, אבל הוא עדיין מתמודד עם גידול מהיר בנזילות ועם מיליארדי דולרים שלא חזרו למערכת. הממשלה מבטיחה לסייע למשקי הבית, בזמן שההחלטות על הסיוע מתעכבות. המדינה מדברת על הרתעה, ותושבי הבירה עדיין ממתינים למקלטים.
קו המחלוקת המרכזי אינו עובר עוד רק בין תומכי המשא ומתן למתנגדיו. הוא עובר בין מי שמאמינים שאיראן יכולה להמשיך להמתין עד שהצד השני יתגמש, לבין מי שחוששים שכל יום נוסף שוחק את כוח המיקוח שלה.
הכלכלה והחברה אינן הרקע לשיחות. הן קובעות כמה זמן עוד יכולה טהרן לנהל אותן מעמדה של כוח.
