גורמים מדיניים בכירים מסבירים את מערכת היחסים החמה בין הנשיא דונלד טראמפ לנשיא רג'פ טאיפ ארדואן בשני גורמים מרכזיים.

הראשון הוא הקשר האישי בין שני המנהיגים והעדפתו של טראמפ לעבוד מול מנהיגים חזקים ובעלי שליטה פוליטית. השני הוא השינוי האסטרטגי בתפיסת הממשל האמריקני, הרואה בטורקיה שחקן אזורי בעל יכולת למלא חלק מהתפקידים שמילאה ישראל במשך שנים, בעיקר בניהול הזירה המזרח תיכונית וביחסים עם מדינות ערב החוששות מהשפעת איראן.

בממשל האמריקני גוברת ההערכה כי חידוש המלחמה נגד איראן באותם כלים שננקטו בעבר לא יניב תוצאות שונות. גם הפעלת כוח צבאי רחב יותר עלולה לגבות מארה"ב מחיר כבד מבחינה מדינית, כלכלית וצבאית.

משום כך נבחנת האפשרות להסתמך יותר על שחקנים אזוריים ,ובראשם טורקיה , במקום להישען באופן כמעט בלעדי על ישראל.

טורקיה מחפשת הנהגה אזורית

למרות היריבות ההיסטורית עם איראן, אנקרה אינה מעוניינת בעימות צבאי עמה ואף אינה מבקשת לכרות עמה ברית אסטרטגית. בין שתי המדינות מתקיימת תחרות שקטה על השפעה אזורית, לצד אינטרסים משותפים המחייבים זהירות הדדית.

גורמים מדיניים אומרים כי בטורקיה סבורים כי מדינות המפרץ שגו כאשר הסתמכו במלחמה האחרונה בעיקר על ארה"ב ועל ישראל. טורקיה מבקשת לנצל את השינויים האזוריים כדי לבסס את עצמה כמרכז ההנהגה של העולם הסוני ולהפוך למוקד הכוח המרכזי בלבנט ,לא רק מול איראן אלא גם מול סעודיה ואיחוד האמירויות.

למרות הביקורת החריפה שמותח הנשיא ארדואן על ישראל מאז 7 באוקטובר 2023, ההתנגדות הטורקית נותרה בעיקר במישור המדיני והתקשורתי. אנקרה לא פתחה בעימות צבאי עם ישראל, לא פעלה נגדה בסוריה ואף הגבילה פעילות צבאית של חמאס משטחה.

גורמים בכירים בישראל מעריכים כי ארה"ב מעוניינת לראות בלבנון גורם בעל יכולת לכפות סדר ולמנוע את התחזקות חיזבאללה. בשלב זה סבורה וושינגטון כי טורקיה, ישירות או באמצעות המשטר החדש בסוריה בראשות אחמד א-שרע , עשויה להיות שחקן מרכזי בהשגת יעד זה.

עם זאת, הממשל האמריקני אינו מבקש לדחוק לחלוטין את סעודיה מהזירה הלבנונית. אולם ההערכה היא שכל התחזקות של ההשפעה הטורקית בלבנון ובסוריה תבוא בהכרח על חשבון השפעתה של ריאד.

אמש שוחח ראש הממשלה נתניהו בטלפון עם הנשיא טראמפ ואחד הנושאים היה יחסי ישראל טורקיה. על פי הודעת לשכת ראש הממשלה, נתניהו "העלה את חומרת ההתבטאויות של ארדואן ואנשיו נגד קיומה של מדינת ישראל".

בישראל רואים בדאגה את האפשרות שארצות הברית תאשר לטורקיה לרכוש מטוסי חמקן F-35 ומנועי F-110 עבור מטוס הקרב הטורקי החדש "קאן".

ראש הממשלה בנימין נתניהו פנה כמה פעמים ישירות לנשיא טראמפ וביקש ממנו שלא לאשר את העסקה, בטענה שהיא תפגע ב"יתרון האיכותי" של ישראל. במקביל מפעילה ירושלים לחץ כבד על חברי הקונגרס משתי המפלגות במטרה לטרפד את המכירה.

במערכת הביטחון נערכים גם לאפשרות שהמאמצים ייכשלו. במקר

ה כזה דורשת ישראל שטורקיה תקבל גרסאות מתקדמות פחות של המטוס, בעוד שחיל האוויר הישראלי ימשיך להפעיל את הדגם המתקדם ביותר.

לצד זאת דורשת ירושלים חבילת פיצוי אמריקנית רחבת היקף שתכלול תחמושת, מערכות נשק מתקדמות, הרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני-טכנולוגי ואף מגבלות אמריקניות על ההתבססות הצבאית הטורקית בסוריה.

טורקיה – האיום האסטרטגי הבא

גורמים ביטחוניים בכירים בירושלים סבורים כי היחלשותה של איראן הפכה את טורקיה למתחרה האסטרטגית המרכזית של ישראל במזרח התיכון.

להערכתם, טורקיה נהנית מצבא גדול, מתעשייה ביטחונית מתקדמת, מחברות בנאט"ו ומיכולת הולכת וגדלה להקרין כוח אזורי.

יתרה מכך, בישראל מעריכים כי היחס הביקורתי כלפי ישראל אינו מוגבל רק לממשלת ארדואן, אלא מאפיין גם חלקים גדולים מהאופוזיציה ומהציבור הטורקי.

מוקדי החיכוך בין ירושלים לאנקרה

המאבק בין שתי המדינות מתנהל כיום בכמה זירות במקביל.

בזירה הפלסטינית, ישראל מאשימה את טורקיה בתמיכה בחמאס, באירוח בשטחה של חלק ממנהיגי הארגון ובהענקת סיוע מדיני וכלכלי. היא גם מתנגדת לכל מעורבות טורקית בכוח בינלאומי עתידי ברצועת עזה וחוששת מהשפעתה הגוברת של אנקרה בירושלים ובמערכת הפלסטינית.

ישראל חוששת גם מהמעורבות של טורקיה בזירה הסורית. היא פועלת למנוע הקמת בסיסים צבאיים ומערכות הגנה אווירית טורקיות בסוריה, מחשש שהדבר יגביל את חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי.

המאבק בין טורקיה וישראל עובר גם למזרח הים התיכון, טורקיה מתנגדת לשיתוף הפעולה הביטחוני והאנרגטי בין ישראל, יוון וקפריסין, בעוד ישראל ממשיכה להעמיק את הברית עם שתי המדינות ולקדם פרויקטי אנרגיה אזוריים ללא תיאום עם אנקרה.

גורמים ביטחוניים בכירים בירושלים עוקבים בדאגה אחר התקדמות התעשייה הביטחונית הטורקית, הרחבת פריסת הכוחות של אנקרה בסוריה ובאזורים נוספים והתחזקות חיל האוויר הטורקי.

להערכת גורמים מדיניים, ישראל וטורקיה אינן ניצבות כיום על סף עימות צבאי ישיר, אולם הן מנהלות מאבק אסטרטגי ארוך טווח על עיצוב פני המזרח התיכון.

ישראל שואפת לשמר את מעמדה כמעצמה האזורית הדומיננטית באמצעות עליונות צבאית, הברית המיוחדת עם ארה"ב, הרחבת הסכמי הנורמליזציה עם מדינות ערב וצמצום השפעתה של הסוגיה הפלסטינית.

מנגד, טורקיה מבקשת לבסס סדר אזורי חדש שבו תהיה מוקד הכוח המרכזי בעולם הסוני, תרחיב את השפעתה בלבנט ותשמש גורם מפתח בעיצוב המערכת האזורית. ככל ששתי השאיפות הללו מתנגשות, כך צפויה התחרות בין ירושלים לאנקרה להחריף ולהפוך לאחד מצירי העימות המרכזיים של המזרח התיכון בשנים הקרובות.